כסף
כסף

לראשונה מזה עשרות שנים - מחיר הכסף עלה מעל 50 דולר

הכסף טיפס לשיא של 45 שנה על רקע בריחה מהדולר, גירעון מתמשך בהיצע ועלייה בביקוש תעשייתי המונעת מהמעבר לאנרגיה ירוקה; שילוב של פחד מאינפלציה, ריבית יורדת והיצע מצטמצם יוצר פוטנציאל להמשך עליות במחיר המתכת

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה כסף זהב

הכסף חצה את רף ה-50 דולר לאונקיה, רמה שלא נראתה מזה 45 שנה. המחיר הגיע ל-50.85 דולר בשיא היום במסחר האירופי, עלייה של 4% שמסמנת קפיצה של 73.5% מתחילת השנה. הזהב, שקובע שיאים חדשים כמעט כל שבוע, עלה "רק" ב-54% באותה תקופה. הכסף מנצח, והפער הולך וגדל. בבורסת קומקס בניו יורק, שוק החוזים העתידיים, המתכת נסחרת ב-47.3 דולר לאונקיה, עדיין מתחת לשיא ההיסטורי של 50.35 דולר שנקבע בינואר 1980.


המשקיעים בורחים מהדולר ומניירות ערך מסורתיים לנכסים שנתפסים כבטוחים יותר כמו: ביטקוין, זהב וכסף. הפחד הוא מאינפלציה מתמשכת שלא מוכנה לרדת, מגירעונות תקציביים שיוצאים משליטה ומחוסר הוודאות הפוליטית ברחבי העולם. כשהפד צפוי להוריד ריבית שוב באוקטובר ובדצמבר, נכסים שלא משלמים תשואה, בניגוד למניות או אג"ח, נראים פתאום אטרקטיביים. החשש שערך ניירות ערך פיננסיים יישחק על ידי אינפלציה ומדיניות פיסקלית בלתי ברת קיימא דוחף משקיעים למתכות יקרות.

יש גם צד פסיכולוגי. הכסף זול יותר מזהב, הרבה יותר זול. אונקיה של כסף עולה עכשיו 50 דולר, בזמן שזהב חצה השבוע את ה-4,000 דולר לאונקיה בפעם הראשונה. המחיר הנמוך הזה הופך את כסף לנגיש למשקיעים שרוצים מקלט אבל לא מוכנים או לא יכולים לשלם את המחיר של זהב. זה מרחיב את בסיס המשקיעים ומגדיל את הביקוש בצורה משמעותית, בעיקר בקרב משקיעי קמעונאות שמחפשים חלופה זולה יותר.


החלק התעשייתי

חארו צ'אנאנה, אסטרטגית השקעות ראשית בסקסו בנק, אמרה: "כסף נמצא בין זהב לנחושת, חלקו יקר, חלקו תעשייתי. הוא משקף גם פחד וגם תקווה, לרוב עוקב אחרי זהב בירידות אבל עולה יותר בהתאוששויות."


המרכיב התעשייתי קריטי להבנת המחיר. יותר ממחצית מהכסף שנמכר בעולם הולך לשימושים תעשייתיים כמו פאנלים סולריים, טורבינות רוח, שבבי בינה מלאכותית וטכנולוגיות ירוקות נוספות. הביקוש התעשייתי הזה גדל כל הזמן עם המעבר לאנרגיה מתחדשת והתרחבות תעשיית הטכנולוגיה, והוא לא תלוי בפסיכולוגיה של משקיעים. מפעלים צריכים כסף כדי לייצר, נקודה. זה יוצר ביקוש בסיסי קבוע שלא נעלם גם כשהשווקים נופלים.


התוצאה היא שהשוק צפוי להיות בגירעון בשנה החמישית ברצף ב-2025. אין מספיק כסף כדי לענות על הביקוש המשולב, גם תעשייתי וגם השקעתי. המכון לכסף, ארגון התעשייה העולמי, מעריך שהגירעון המצטבר בין 2021 ל-2025 יגיע לכ-800 מיליון אונקיות. זה עומד בניגוד מוחלט לשנים הקודמות, כשהיה עודף קבוע בשוק והמחירים נשארו יחסית נמוכים. פיליפ ניומן מחברת הייעוץ מטלס פוקוס מתאר את זה כ"שריפה איטית". "פשוט גודל הגירעונות כל כך יוצא דופן, ולוקח זמן עד שזה מתבטא במחיר," הוא אומר. המחיר שרואים היום עדיין לא משקף את מלוא הלחץ על ההיצע. זה אומר שהשוק עדיין לא תמחר את מלוא המחסור, ויש מקום לעליות נוספות ככל שהמשקיעים יבינו את חומרת המצב בהיצע.


הריבית זינקה

השוק בלונדון, המרכז העולמי למסחר במתכות יקרות ובכסף בפרט, נמצא במצב קיצון. עלות השאלת המתכת, הריבית ששחקני השוק צריכים לשלם כדי ללוות כסף פיזי, זינקה והמלאים התרוקנו באופן דרמטי. החשש האמריקאי ממכסים על יבוא כסף דחף את הסוחרים והיבואנים לשלוח כמויות גדולות של המתכת לארה"ב באופן מואץ, מה שדילל את המלאי הזמין במחסני לונדון והקטין באופן משמעותי את כמות החומר שזמין להשאלה או לקנייה בשוק.

קיראו עוד ב"גלובל"


בעיה נוספת היא שרוב הכסף שמאוחסן בלונדון לא זמין בכלל למסחר. הוא מוחזק בכספות שמגבות קרנות סל (ETFs), ולא ניתן לקנות או להשאיל אותו לצרכי מסחר. ניומן מציין שכשמסתכלים על מלאי הכסף שמעל פני הקרקע בלונדון, רואים "נתח קטן יותר ויותר שלא מוקצה נגד קרנות סל". המשמעות היא שהשוק החופשי הולך ומצטמצם, מה שמגביר את הלחץ על המחירים וגורם לתנודתיות קיצונית בעלויות ההשאלה.


הכסף יותר תנודתי מהזהב

כסף נע בדרך כלל בקורלציה חזקה עם זהב ובמתאם שלילי לדולר ולריביות הפד, כשהדולר נחלש והריבית יורדת, שתי המתכות נוטות לעלות. אבל כסף הרבה יותר תנודתי מזהב. השוק שלה קטן משמעותית מבחינת ערך מסחר, אז תזוזות בדולר או בסנטימנט של המשקיעים משפיעות עליו באחוזים גדולים יותר. זאת סכנה ויתרון בו זמנית, אפשר להרוויח הרבה יותר ממה שמרוויחים מזהב באותה תקופה, אבל גם להפסיד מהר במקרה של תיקון. 


בנוסף, יש לכסף קהל נאמן ומלהיב של משקיעי קמעונאות שמאמינים שהמחיר מדוכא באופן מכוון על ידי בנקים גדולים ומוסדות פיננסיים. הקהל הזה רואה בכסף את המתכת היקרה "של האנשים הפשוטים" ומאמין שהיא מוערכת בחסר באופן כרוני. הם דחפו עליות חדות ב-2011 וב-2020, כשהמחיר זינק ב-140% תוך פחות מחמישה חודשים. בשנה שאחרי הזינוק של 2020, גולשי רדיט הצטרפו למסע והאשטג #silversqueeze הפך ויראלי, עם קריאות לסחוט את המוסדות הגדולים ולדחוף את המחיר למעלה.


השיא ההיסטורי של כסף נקבע בינואר 1980 על ידי האחים האנט, מיליארדרי נפט מטקסס וספקולנטים ידועים לשמצה. הפחד שלהם מאינפלציה והאמונה במתכת כמאגר ערך הובילו אותם לנסות לכבוש את כל השוק העולמי. הם צברו יותר מ-200 מיליון אונקיות, כמות אדירה שייצגה חלק ניכר מההיצע הזמין, והעלו את המחיר מעל 50 דולר לפני שהשוק התמוטט תחת משקל הספקולציה והמחיר צנח מתחת ל-11 דולר. בבורסת קומקס בניו יורק, השיא עמד על 50.35 דולר באותו חודש, ובבורסת שיקגו, שהחוזה שלה כבר לא קיים, הוא הגיע ל-52.50 דולר. במונחים מתואמי אינפלציה, השיא של היום שווה רק כרבע מהשיא של 1980. זה הופך את כסף לאחת מהסחורות הבודדות שעדיין לא עברו את השיאים מעליות הסחורות האגדיות של שנות השבעים והשמונים. נפט, חיטה ורוב הסחורות האחרות כבר עברו את אותם שיאים לפני שנים. יש עוד הרבה מקום לעלות, לפחות מבחינה היסטורית, וזה מה שמושך משקיעים שמחפשים את הזינוק הגדול הבא.


סקסו בנק צופה שכסף יגיע ל-55 דולר לאונקיה בששת עד תשעת החודשים הקרובים, בעיקר בגלל המשך העוצמה של זהב שממשיך לשבור שיאים. זהב חצה לאחרונה את רף 4,000 דולר לראשונה בהיסטוריה, ואם הוא ממשיך לטפס בתמיכת החשש המקרו-כלכלי והפחד מפיחות, כסף צפוי לעקוב אחריו עם מרווח גדול יותר בגלל התנודתיות והאפקט של המינוף שמספק השוק הקטן יותר.

ההבדל הפעם מ-1980 הוא שיש בסיס יסודי חזק הרבה יותר. לא מדובר רק בספקולנטים שמנסים לכבוש שוק או בבועה שמבוססת על היסטריה שתתפוצץ בקרוב. יש גירעון אמיתי ומתמשך בהיצע, יש ביקוש תעשייתי שגדל עם המעבר לאנרגיה ירוקה וטכנולוגיות חדשות, ויש פחד מאקרו מפיחות מטבעות והדפסת כסף בלתי פוסקת. השילוב הזה של גורמים יוצר תנאים לעלייה מתמשכת, גם אם בדרך יהיו תיקונים חדים שיבדקו את עצבי המשקיעים.


הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
אבישי אברהמי וויקס
צילום: אלן צצקין

עובדי Wix הפסידו 400 מיליון דולר; כל עובד איבד 110 אלף דולר

כשהנהלת החברה, אבישי אברהמי, ניר זוהר וליאור שמש, מימשו בעשרות מיליוני דולרים - הם ידעו מה שהם עושים; רוב העובדים "אכלו אותה"

מנדי הניג |
נושאים בכתבה וויקס

מניית וויקס Wix Wix.com -3.98%  התחילה את השנה במחיר של 215 דולר, שווי של 12 מיליארד דולר ועם תקוות גדולות אחרי שזינקה ב-90% בשנה. הנהלת החברה ביטלה את חששות המשקיעים מתחרות מחברות שיאמצו AI כדי להתחרות ביכולת בניית האתרים של וויקס, וטענה שמדובר בפלטפורמה שלא ניתנת להחלפה. האנליסטים החמיאו והמגמה נראתה חיובית. בפועל, זו היתה אחת השנים הגרועות של החברה (בינתיים) כשהמניה נופלת ב-55% מהמחיר בתחילת השנה ל-95 דולר. השווי ירד ל-5.3 מיליארד דולר. 

הנהלה אולי יהירה, אולי מנותקת שלא הבינה את גודל האירוע, ואולי ניסתה להחביא את הבעיה. אנליסטים הלכו שבי אחריה. התעוררות מאוחרת ורכישת סטארטאפ בן כמה חודשים עם 2-3 עובדים במחיר של 80 מיליון דולר סימנה מפנה. רכישת סטארט אפ של AI שיכול לפתוח את הדרך לחברה שתקועה במירוץ ה-AI הוא סימן לכישלון בדרך עד כה. תחליטו - אתמול הייתם בטוחים בכיוון ופתאום אתם בהיסטריה? ובכל זאת, השוק אהב את הרכישה. למרות שזו היתה, בין השורות, הודאה ברורה בטעות ובהתעוררות מאוחרת. עברו כמה חודשים והובן באופן ברור - החברה לא צומחת, הרכישה מוסיפה לה צמיחה חיצונית, אבל הפעילות המסורתית בבעיה. הסיפור האמיתי נחשף. 

כל חברות התוכנה נמצאות בבעיה - יש פוטנציאל תחרות ענק מצד ה-AI. פיתוחי תוכנה שלקח שנים להרים אותם, יכולים להיות מוכנים היום בימים ושבועות. נכון, חברה זה לא רק מוצר התוכנה, זה הרבה מסביב - תפעול, שיווק, לקוחות, אבל המוצר זה העיקר. האלטרנטיבות AI יכולות להוביל להחלפה של מוצרי וויקס ויכולות להביא לתחרות על המחיר. בכל מצב זה הפסד לוויקס, והשוק הפנים שיש בעיה קשה בדוחות האחרונים לפני כשבוע - וויקס התרסקה אבל "הכתובת הייתה על הקיר": איך יכולתם לדעת שהיא במצוקה?



ניר זוהר וליאור שמש, מכרו בזמן
ניר זוהר וליאור שמש, מכרו בזמן - קרדיט: אלן צצקין



המנהלים - אבישי אברהמי, ניר זוהר וליאור שמש מכרו מניות בכמויות גדולות בכל השנה האחרונה. עשו בשכל. אבל תראו מה קרה לעובדים - אלו החזיקו במניות  חסומות (RSUs) שניתנות כחלק מהשכר השוטף והם הפסידו סדר גודל של 400 מיליון דולר. בתחילת השנה הם החזיקו 3.34 מיליון מניות כשכל מניה היתה שווה כאמור 215 דולר. מדובר על ערך של 718 מיליון דולר. כעת זה שווה 318 מיליון דולר.

צבא סין (יוטיוב)צבא סין (יוטיוב)

האי הקטן שעלול להצית מלחמת עולם שלישית; כל התרחישים

בעוד סין מהדקת את החנק וארה"ב משדרת אותות מבלבלים, טייוואן נאבקת על עתידה

רן קידר |

טייוואן, הדמוקרטיה היציבה באסיה ומעצמת השבבים העולמית, ניצבת בעיצומו של משבר גאופוליטי חסר תקדים. הלחץ הסיני מתגבר מיום ליום, בעוד ארצות הברית, השותפה הביטחונית המרכזית – משדרת מסרים סותרים המערערים את היציבות בטאיפיי.

לא רק שבבים: המשמעות האסטרטגית

מיקומה של טייוואן ב"שרשרת האיים הראשונה", המשתרעת מיפן לאינדונזיה, מעניק לה שליטה בגישה לים סין הדרומי. כל עוד היא בידיים ידידותיות למערב, היא מגבילה את חופש התנועה הימי של בייג'ינג. נפילתה לידיים סיניות תשנה לחלוטין את מאזן הכוחות האזורי – זו הסיבה האמיתית למתיחות הגוברת.

שי ג'ינפינג אינו ממהר למלחמה. במקום זאת, הוא מפעיל לחץ רב-שכבתי: תמרונים צבאיים מסביב לאי, ניתוק כבלי תקשורת תת-ימיים, מתקפות סייבר ומסעות דיסאינפורמציה. במקביל, סין בונה יכולת פלישה מלאה – חיל האוויר, הצי והכוחות האמפיביים נערכים לתרחיש אלים, אם הלחצים הרכים ייכשלו.

השנה האחרונה חשפה שינוי מדאיג במדיניות האמריקאית. מצד אחד, וושינגטון אישרה עסקאות נשק במיליארדי דולרים והעמיקה את התיאומים הביטחוניים. מצד שני, הטלת מכסים על סחורות טייוואניות, עיכוב משלוחי נשק שכבר שולמו ודחיית ביקור נשיא טייוואן – כל אלה מעבירים מסר מבלבל.

החשש הגדול בטאיפיי: שטראמפ ישתמש באי כקלף מיקוח במשא ומתן הכלכלי עם סין. הפגישות השקטות בין וושינגטון לבייג'ינג רק מחזקות את החששות.

פילוג פנימי משתק

הבעיות החיצוניות מחמירות בגלל המשבר הפנימי. מפלגת השלטון (DPP) והאופוזיציה (KMT) כמעט אינן משתפות פעולה. כל יוזמה ביטחונית נבלמת, כולל תקציב שאמור להביא את ההוצאה הצבאית ל-5% מהתמ"ג עד 2030 – יעד קריטי לנוכח האיומים.