טראמפ חוזר לאיים עם מכסים של עד 70% החל מה-1 באוגוסט

דונלד טראמפ עושה שוב את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב – מציב את העולם כולו בפני דילמה כמעט בלתי אפשרית. השבוע הודיע הנשיא האמריקאי כי בכוונתו להתחיל לשלוח מכתבים רשמיים לשותפות הסחר של ארה"ב, בהם יעדכן על המכסים החדשים שיוטלו על היצוא שלהן החל מה-1 באוגוסט.

המכסים שטראמפ מאיים להטיל הפעם חריגים גם ביחס למדיניות הקשוחה שהוא נקט בעבר. הוא מדבר על שיעורים שנעים בין 10% ל-70% – רמות שלא נראו בזירה הגלובלית מאז תקופת השפל הגדול בשנות ה־30. ארצות הברית מאותתת בכך שהיא שוקלת לחזור למדיניות סחר מגוננת, חסרת תקדים בעוצמתה בעידן המודרני.

המהלך של טראמפ כבר הפך לתבנית קבועה: הכרזה על מכסים דרקוניים, תקופת חסד של 90 יום שבה ניתנת הזדמנות "לשפר" את ההסכמים, ולבסוף – איום בהחלת המדיניות החדשה אם התנאים שלו לא מתקבלים. במילים אחרות, או שתסכימו לתנאים האמריקאיים, או שתשלמו את המחיר דרך מכסים כבדים שיחנקו את הגישה שלכם לשוק האמריקאי.

טראמפ כבר לא טורח להסתיר את העובדה שהוא אינו מעוניין במשא ומתן אמיתי. "הרבה יותר פשוט," אמר השבוע, "פשוט לשלוח מכתב ולהגיד איזה מכסים הם ישלמו." כשטראמפ הציג לראשונה את רעיון המכסים ה"הדדיים" באפריל, הוא דיבר על טווח של 10% עד 50%. כעת הוא כבר מדבר על 70% – שיעור שעלול לשבור תעשיות שלמות במדינות שתלויות ביצוא לשוק האמריקאי.

• המלכודת של טראמפ: נתוני התעסוקה החיוביים מסתירים סימני חולשה
• טראמפ חותם על הסכם סחר עם וייטנאם - נייקי קופצת

ההשלכות הצפויות

הפדרל ריזרב מתחיל אף הוא לחשוש מההשלכות האינפלציוניות של המהלך. כמה מחברי מועצת המנהלים של הבנק הביעו הסתייגות מהורדת ריבית, בין היתר בשל החשש שמכסים כאלה יובילו לגל יוקר מחיה. כך נוצר מצב אבסורדי: טראמפ לוחץ להורדת ריביות, בזמן שהמדיניות שלו עצמה יוצרת לחצים לעלייה במחירים.

על פי הערכות, אם כל המכסים עליהם מדבר טראמפ אכן ייכנסו לתוקף, שיעור המכס הממוצע על היבוא לארצות הברית עשוי לעלות מכ-3% כיום לכ-20%. שינוי כזה עלול להשפיע באופן נרחב על המחירים לצרכן, להגביר לחצים אינפלציוניים ולגרור תגובות מהמדינות השותפות לסחר. מדובר במהלך בעל השלכות רחבות, הן בתוך ארצות הברית והן בזירה הבינלאומית.

ההישגים של טראמפ עד כה

עד כה הצליח טראמפ לחתום על הסכמים עם בריטניה ווייטנאם, ואף להגיע להפסקת אש זמנית עם סין. ההסכם עם וייטנאם ממחיש את שיטת הפעולה: בתחילה הוא הטיל מכס של 20% על היצוא הווייטנאמי, ו-40% נוספים על סחורות שמועברות דרך וייטנאם. אמנם מדובר בהפחתה מהשיעור המקורי של 46%, אך עדיין מדובר במס פרוטקשן לכל דבר.

• אפל 2025 - כשבראד פיט יותר חשוב מסירי
• איראן מכבה אורות - מפקחי הגרעין עזבו את טהראן
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

המעניין הוא שגם לאחר ההכרזה על ההסכם עם וייטנאם, ממשלת וייטנאם טענה שהמשא ומתן עדיין נמשך. זה מרמז שגם מדינות שכביכול הגיעו להסכמות עם וושינגטון – אינן באמת בטוחות במה שסוכם.

במקביל, אינדונזיה מדווחת על התקדמות לקראת הסכם "נועז" שיכלול שיתוף פעולה בתחומי משאבים קריטיים, אנרגיה, ביטחון וסחר. דרום קוריאה שולחת נציג בכיר בסוף השבוע בניסיון אחרון להימנע מהמכסים. אפילו יפן, שעליה טראמפ מתבטא בחריפות, ממשיכה לנסות להגיע להסכם.

ההתבטאויות של טראמפ כלפי יפן ממחישות את הגישה האישית והישירה שהוא מביא גם לנושאי סחר. כשהצהיר שיפן צריכה לשלם "30%, 35% או כל מספר שאנחנו נבחר", הוא שידר מסר תקיף שמבוסס פחות על נוסחאות כלכליות ויותר על תחושת כוח ומיקוח. זהו סגנון שמטשטש לעיתים את הגבול בין מדיניות סדורה לבין גישה אינטואיטיבית שמונעת משיקולים פוליטיים.

טראמפ הצהיר במפורש שאין בכוונתו לדחות את מועד כניסת המכסים לתוקף. שר האוצר סקוט בסנט אמר שההכרעה הסופית תהיה בידיו של הנשיא, אך התחושה היא שטראמפ מעדיף עימות חזיתי על פני הסכמה מורכבת.