מחקר חדש: חוק ההסדרים - מחליש את תפקוד הדמוקרטיה
מחקר חדש של פרופ' בן בסט וד"ר מומי דהן מבקר בצורה חריפה את מדיניות התקצוב של משרד האוצר. במחקר בולטת הביקור על חוק ההסדרים. צוות המחקר מעריך כי חוק ההסדרים הוא אחד הגורמים המרכזים לריכוזיות הגבוהה של תהליך התקצוב, ריכוזיות שלטעמם היא גבוהה מן הנדרש.
החוקרים טוענים כי חוק ההסדרים מחריף את חולשת התפקוד הדמוקרטי בישראל, במיוחד ככל שישראל מתקרבת לשיעור הוצאה ציבורית ומיסוי המקובלים במדינות אירופאיות. מסקנתם היא כי יש להתיר את השימוש בחוק ההסדרים רק בשעת משבר כלכלי, כאשר משבר כלכלי הוגדר במחקר כנסיגה צפויה בתוצר לנפש בשנת התקציב הקרובה.
אחד הנושאים בהם היתה לחוקרים הביקורת הגדולה ביותר הוא נושא השקיפות של משרד האוצר בתהליך הכנת התקציב. החוקרים סבורים כי בעוד רמת השקיפות בדיעבד (לאחר ביצוע התקציב) היא ברמה מניחה את הדעת, הרי השקיפות בשלב החשוב ביותר בתהליך התקצוב - שלב הדיון בממשלה, היא ברמה נמוכה מדי.
לטענת החוקרים, הממשלה מקבלת מידע מוגבל ביותר בדיון על הרכב התקציב, והדבר פוגע באיכות קבלת הכרעות מרכזיות למשק המדינה.
החוקרים סבורים כי במקרים רבים, השרים אינם יכולים ללמוד את נושאי הדיון מראש, להתכונן לדיון כהלכה, להעלות שאלות מטרידות, לבקר את ההערכות המוצגות להם ולבקש בדיקות נוספות. עוד מעריכים במחקר, כי הזמן המוקצב לדיון בממשלה על השינויים המבניים והרכב התקציב - יום אחד עד יומיים בלבד, אינו מאפשר עריכת דיון מעמיק ורציני.
מסקנות והמלצות המחקר, יוצגו בכנס קיסריה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שיתקיים בסוף יוני. נשיא המכון פרופ' אריק כרמון טוען כי יש חשיבות רבה למחקר מסוג זה, ומצדד ביישום בפועל של ההמלצות. לטענת פרופ' כרמון יש לערוך רפורמה רחבת היקף בתהליך התקצוב, ויישום ההמלצות הוא רק השלב הראשון ברפורמה.
כלכלת ישראל (X)נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?
נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?
לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.
המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.
הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון
בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.
הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.
הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.
