הלו סטנלי, דיס איז רוחמה

מינויו של סטנלי פישר לנגיד מציע 'מתנות' במאקרו - אבל בעיקר 'על הנייר'. כל מה שנותר כעת, הוא לגלות את הדרך בה יתמודד הנגיד עם הישראלים ברמת המיקרו והמיקרוסקופי. כיצד יחבר בין "הבנק" שבו לבין ה"ישראל"
חזי שטרנליכט |

הנה תחילתו של תסריט ראשון שרקחו לנו השבוע ראש הממשלה שרון ושר האוצר נתניהו. הזמן: 2005. המקום: הכנסת השש-עשרה. החדר: ועדת הכספים של הכנסת. היו"ר: ח"כ ליצמן. פרוטוקול: נוסח לא מתוקן. הנוכחים: חברי ועדת כספים של הכנסת. מוזמנים רבים מאוד, ביניהם, במקום הראשון: נגיד בנק ישראל, פרופסור סטנלי פישר. יו"ר ועדת כספים מתרווח במקומו ומזמין את פרופ' פישר לפתוח בסקירת נגיד בנק ישראל.

המינוי הזה הוא המוצלח ביותר שבוצע לאחד מהתפקידים הבכירים במשק. אבל בעיקר 'על הנייר'. את סטנלי אפשר להשוות לחברה גלובלית בעלת מוניטין של עשרות שנים, העושה חיל בשווקים רבים. אבל כניסתה לפעילות בשוק הישראלי, כמו דברים רבים, היא כניסה לג'ונגל קטן מלא בתככים ורווי בעיוותים שלא מאפשרים את אותה 'יעילות כלכלית' מפורסמת. זאת אותה ישראל שבה מכריע דוד מהעירייה לפני הצרכן הקטן. גם ברמת המאקרו.

נגיד בנק ישראל הנכנס, סטנלי פישר, הוא בין הכלכלנים המבריקים בעולם. עם רזומה ללא רבב, ולב יהודי חם ואוהד. מה צריך יותר מזה? לצערינו בישראל, יש לגופים המתנהלים סביב בנק ישראל והכלכלה המקומית, להציע הרבה פחות מזה. אדם שרגיל לאלפי דולרים על כל הרצאה שלו רק מתוקף היותו - סטנלי פישר, יאלץ להתמודד עם שאלות מאקרו שיפנו אליו חברי כנסת כגון אפללו, סמילנסקי, שטרן ובנלולו (המכהנים כיום בוועדת הכספים)?

תרחיש 2. סמול-טוק בוועדת הכנסת. ח"כ אפללו (חבר הוועדה) לוחץ את ידו של הנגיד הנכנס בחום: "פרופסור פישר, דיס איז, רוחמה אברהם". אם התרחיש הזה יתקיים, יהיה בו סוג של פראפרזה על מה שהכלכלנים מכנים "מודלים במאקרו-ובמיקרו". זאת משום שח"כ אברהם צברה הרבה הון פוליטי בזכות שר האוצר נתניהו (מיקרו), והנגיד הסכים להכנס לתפקידו הנוכחי גם בזכות נתניהו (מאקרו). תתחילו להתרגל למצבים האלה, הרי שר האוצר לא תכנן לשמור את הנגיד הנכנס בבועה.

נגיד בנק ישראל יצטרך להפגיש את ה"בנק" שבו וגם עם "ישראל" שבחוץ בסופו של דבר. זה גם הסתדרות, תעשיינים, חברי כנסת, פקידים של משרד האוצר, הבטחות של פוליטיקאים. כל זה אצל כלכלן בינלאומי שכיהן בגופים 'נקיים' וקוסמופוליטיים של פוליטיקה גלובלית.

עם זאת, יש דרך לשמור על הנגיד הנכנס בפער מול המציאות הישראלית. אם נניח, ימונה לו משנה רב סמכויות שיבצע בעבורו את עיקר ה'מסחרה' הפוליטית. אם נניח, הוא ימשיך לשהות בחו"ל בחלקים קריטיים של השנה. אם נניח, עוד הרבה הנחות.

ישראל קיבלה מתנה מהירה מאוד על רקע המינוי של פישר לתפקיד הנגיד: העלאת דירוג מצד סוכנות S&P הנחשבת. זו הגיעה קודם כל בזכות ביצועי הממשלה, ושר האוצר נתניהו בשנה החולפת, אבל המינוי של פישר היה כנראה הטריגר המושלם. יש לצפות למתנות נוספות מהסגנון הזה, ואת זכותן יש לזקוף לשר נתניהו. אך עם זאת, למרות שהיום קיבלנו עדות ראשונה שההשלכות של מינויו של קליבר גלובלי לתפקיד הנגיד, מתחילות במאקרו חיובי. כל מה שנותר לנו הוא לראות את פישר בהתמודדותו במיקרו ובמיקרוסקופי.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מאגר לוויתן  (צילום: אלבטרוס)מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל

כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום

רן קידר |
נושאים בכתבה מצרים לוויתן

מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק. 

כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?

האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.     


על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית. 


הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM


באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.

מאגר לוויתן  (צילום: אלבטרוס)מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל

כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום

רן קידר |
נושאים בכתבה מצרים לוויתן

מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק. 

כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?

האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.     


על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית. 


הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM


באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.