הלו סטנלי, דיס איז רוחמה
הנה תחילתו של תסריט ראשון שרקחו לנו השבוע ראש הממשלה שרון ושר האוצר נתניהו. הזמן: 2005. המקום: הכנסת השש-עשרה. החדר: ועדת הכספים של הכנסת. היו"ר: ח"כ ליצמן. פרוטוקול: נוסח לא מתוקן. הנוכחים: חברי ועדת כספים של הכנסת. מוזמנים רבים מאוד, ביניהם, במקום הראשון: נגיד בנק ישראל, פרופסור סטנלי פישר. יו"ר ועדת כספים מתרווח במקומו ומזמין את פרופ' פישר לפתוח בסקירת נגיד בנק ישראל.
המינוי הזה הוא המוצלח ביותר שבוצע לאחד מהתפקידים הבכירים במשק. אבל בעיקר 'על הנייר'. את סטנלי אפשר להשוות לחברה גלובלית בעלת מוניטין של עשרות שנים, העושה חיל בשווקים רבים. אבל כניסתה לפעילות בשוק הישראלי, כמו דברים רבים, היא כניסה לג'ונגל קטן מלא בתככים ורווי בעיוותים שלא מאפשרים את אותה 'יעילות כלכלית' מפורסמת. זאת אותה ישראל שבה מכריע דוד מהעירייה לפני הצרכן הקטן. גם ברמת המאקרו.
נגיד בנק ישראל הנכנס, סטנלי פישר, הוא בין הכלכלנים המבריקים בעולם. עם רזומה ללא רבב, ולב יהודי חם ואוהד. מה צריך יותר מזה? לצערינו בישראל, יש לגופים המתנהלים סביב בנק ישראל והכלכלה המקומית, להציע הרבה פחות מזה. אדם שרגיל לאלפי דולרים על כל הרצאה שלו רק מתוקף היותו - סטנלי פישר, יאלץ להתמודד עם שאלות מאקרו שיפנו אליו חברי כנסת כגון אפללו, סמילנסקי, שטרן ובנלולו (המכהנים כיום בוועדת הכספים)?
תרחיש 2. סמול-טוק בוועדת הכנסת. ח"כ אפללו (חבר הוועדה) לוחץ את ידו של הנגיד הנכנס בחום: "פרופסור פישר, דיס איז, רוחמה אברהם". אם התרחיש הזה יתקיים, יהיה בו סוג של פראפרזה על מה שהכלכלנים מכנים "מודלים במאקרו-ובמיקרו". זאת משום שח"כ אברהם צברה הרבה הון פוליטי בזכות שר האוצר נתניהו (מיקרו), והנגיד הסכים להכנס לתפקידו הנוכחי גם בזכות נתניהו (מאקרו). תתחילו להתרגל למצבים האלה, הרי שר האוצר לא תכנן לשמור את הנגיד הנכנס בבועה.
נגיד בנק ישראל יצטרך להפגיש את ה"בנק" שבו וגם עם "ישראל" שבחוץ בסופו של דבר. זה גם הסתדרות, תעשיינים, חברי כנסת, פקידים של משרד האוצר, הבטחות של פוליטיקאים. כל זה אצל כלכלן בינלאומי שכיהן בגופים 'נקיים' וקוסמופוליטיים של פוליטיקה גלובלית.
עם זאת, יש דרך לשמור על הנגיד הנכנס בפער מול המציאות הישראלית. אם נניח, ימונה לו משנה רב סמכויות שיבצע בעבורו את עיקר ה'מסחרה' הפוליטית. אם נניח, הוא ימשיך לשהות בחו"ל בחלקים קריטיים של השנה. אם נניח, עוד הרבה הנחות.
ישראל קיבלה מתנה מהירה מאוד על רקע המינוי של פישר לתפקיד הנגיד: העלאת דירוג מצד סוכנות S&P הנחשבת. זו הגיעה קודם כל בזכות ביצועי הממשלה, ושר האוצר נתניהו בשנה החולפת, אבל המינוי של פישר היה כנראה הטריגר המושלם. יש לצפות למתנות נוספות מהסגנון הזה, ואת זכותן יש לזקוף לשר נתניהו. אך עם זאת, למרות שהיום קיבלנו עדות ראשונה שההשלכות של מינויו של קליבר גלובלי לתפקיד הנגיד, מתחילות במאקרו חיובי. כל מה שנותר לנו הוא לראות את פישר בהתמודדותו במיקרו ובמיקרוסקופי.
פרופ' אמיר ירון (רשתות)פרופ' אמיר ירון: "המצב הכלכלי הוא הישג ובצניעות - חלק גדול נובע מהמדיניות שלנו"
אולי היית שמרן מדי? "זאת מחמאה"; היה מרווח גדול. הריבית הריאלית היא 2%. למה היא לא ירדה בעבר? "המחיר על טעות הוא גדול מאוד. עכשיו הבשילו התנאים"; מה המסר של הנגיד קדימה ואיפה תהיה הריבית עוד שנה?
בנק ישראל הפחית היום את הריבית ב-0.25% ל-4.25%. גם אנחנו אומרים "הגיע הזמן", גם אנחנו חושבים שזה היה צריך להיות לפני חודשים. אבל בנק ישראל הוא הקובע וכל החלטה שהוא מקבל עוברת דיונים רבים, ניתוחים רבים וסיעורי מוחות. אפשר שלא להסכים עם ההחלטות, אבל הן מקצועיות. בשיחה עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל "הטחנו" בו שאולי הוא "שמרן מדי ביחס להפחתת הריבית".
"אני לוקח את זה כמחמאה", משיב, פרופ' ירון, "מדינות שעברו מלחמות מצאו את עצמן במצב כלכלי קשה. היו מצבים של היפר אינפלציה ופגיעה מהותית בכלכלה. אנחנו במצב יחסית טוב, עם אינפלציה מדודה לאורך התקופה שמתייצבת בתוך היעד. הכלכלה הישראלית עם פעילות ערה. זה הישג. זה הישג שאני בצניעות אגיד שחלק גדול ממנו הוא בזכות מדיניות שלא הייתי מכנה שמרנית, אלא זהירה שקולה ופתוחה".
אנחנו בריבית ריאלית של 2%, הרבה מעבר למה שצריך. היה מרווח ביטחון גדול להוריד מעט את הריבית עוד קודם.
"המחיר על טעות גדול מאוד, רק שתנאי המשק הבשילו להפחתה של הריבית עשינו זאת ונמשיך לפעול בכפוף להתפתחויות. אנחנו רואים כעת את האינפלציה מתמתנת ועומדת ביעד, אננו רואים את הייסוף, ואת ההתבססות של האינפלציה ביעד, וזה הוביל אותנו להחלטה".
בפעם הקודמת התנאים היו די קרובים.
"היו תנאים שונים, דובר אז על כניסה בעצימות גדולה לעזה".
הביקושים גבוהים
פרופ' ירון מדבר עדיין על אי וודאות כלכלית, אבל נמוכה מבעבר. על פעילות ערה במשק, על שוק עבודה חזק וביקושים גדולים שמורגשים גם בכרטיסי האשראי. הביקושים האלו מצד אחד מרשימים, מצד שני הם "גול עצמי" לציבור הלווה (לרבות בעלי הדירות עם משכנתאות) כי הם מניעים את האינפלציה והדבר שהכי מפחיד את בנק ישראל בדומה לבנקים מרכזיים בעולם - הוא אינפלציה. אינפלציה שוחקת את הכסף, את ההון של הציבור. היא מס גדול בדלת האחורית והנשק הכי חזק נגדה הוא הריבית.
- לא תמיד הריבית הנמוכה היא הריבית המשתלמת ביותר
- האם הריבית תרד בסוף החודש? זה הנתון שיקבע
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לנגיד יש את כלי הריבית, לצד כלים נוספים (פעילות בשוק המט"ח, הדפסת כסף) כדי לאזן את הכלכלה. זה "משחק" עדין. הורדת את הריבית מוקדם מדי, האינפלציה יכולה לברוח למעלה, ואז המלחמה באינפלציה תהפוך לקשה יותר. בזבזת תחמושת ולא פגעת. הנגיד ירה רק כאשר ראה את המטרה בבירור. אין מקום לפספוסים, אבל כלכלה זה לא מדע מדויק. קחו שני כלכלנים מדופלמים וסיכוי טוב שהם יחשבו אחרת לגבי רוב הסוגיות הכלכליות. מעבר לכך, יש הרבה נעלמים ותלות בגורמים חיצוניים רבים ויש את הפסיכולוגיה. כלכלה, תרצו או לא היא חלק ממדעי ההתנהגות. אנשים קונים בגדים כי יש להם מצב רוח טוב, או כי הם רוצים ללכת לעבודה עם הבגד הזה. זה לא בהכרח קשור לשאלה אם יש להם כסף בחשבון או שזה משולם בתשלומים. אנשים בסיום מלחמה יגבירו ביקושים גם אם הם לא במצב מדהים, גם כי ההורים ירצו לפנק את הילדים על התקופה הקשה.
פרופ' אמיר ירון (רשתות)פרופ' אמיר ירון: "המצב הכלכלי הוא הישג ובצניעות - חלק גדול נובע מהמדיניות שלנו"
אולי היית שמרן מדי? "זאת מחמאה"; היה מרווח גדול. הריבית הריאלית היא 2%. למה היא לא ירדה בעבר? "המחיר על טעות הוא גדול מאוד. עכשיו הבשילו התנאים"; מה המסר של הנגיד קדימה ואיפה תהיה הריבית עוד שנה?
בנק ישראל הפחית היום את הריבית ב-0.25% ל-4.25%. גם אנחנו אומרים "הגיע הזמן", גם אנחנו חושבים שזה היה צריך להיות לפני חודשים. אבל בנק ישראל הוא הקובע וכל החלטה שהוא מקבל עוברת דיונים רבים, ניתוחים רבים וסיעורי מוחות. אפשר שלא להסכים עם ההחלטות, אבל הן מקצועיות. בשיחה עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל "הטחנו" בו שאולי הוא "שמרן מדי ביחס להפחתת הריבית".
"אני לוקח את זה כמחמאה", משיב, פרופ' ירון, "מדינות שעברו מלחמות מצאו את עצמן במצב כלכלי קשה. היו מצבים של היפר אינפלציה ופגיעה מהותית בכלכלה. אנחנו במצב יחסית טוב, עם אינפלציה מדודה לאורך התקופה שמתייצבת בתוך היעד. הכלכלה הישראלית עם פעילות ערה. זה הישג. זה הישג שאני בצניעות אגיד שחלק גדול ממנו הוא בזכות מדיניות שלא הייתי מכנה שמרנית, אלא זהירה שקולה ופתוחה".
אנחנו בריבית ריאלית של 2%, הרבה מעבר למה שצריך. היה מרווח ביטחון גדול להוריד מעט את הריבית עוד קודם.
"המחיר על טעות גדול מאוד, רק שתנאי המשק הבשילו להפחתה של הריבית עשינו זאת ונמשיך לפעול בכפוף להתפתחויות. אנחנו רואים כעת את האינפלציה מתמתנת ועומדת ביעד, אננו רואים את הייסוף, ואת ההתבססות של האינפלציה ביעד, וזה הוביל אותנו להחלטה".
בפעם הקודמת התנאים היו די קרובים.
"היו תנאים שונים, דובר אז על כניסה בעצימות גדולה לעזה".
הביקושים גבוהים
פרופ' ירון מדבר עדיין על אי וודאות כלכלית, אבל נמוכה מבעבר. על פעילות ערה במשק, על שוק עבודה חזק וביקושים גדולים שמורגשים גם בכרטיסי האשראי. הביקושים האלו מצד אחד מרשימים, מצד שני הם "גול עצמי" לציבור הלווה (לרבות בעלי הדירות עם משכנתאות) כי הם מניעים את האינפלציה והדבר שהכי מפחיד את בנק ישראל בדומה לבנקים מרכזיים בעולם - הוא אינפלציה. אינפלציה שוחקת את הכסף, את ההון של הציבור. היא מס גדול בדלת האחורית והנשק הכי חזק נגדה הוא הריבית.
- לא תמיד הריבית הנמוכה היא הריבית המשתלמת ביותר
- האם הריבית תרד בסוף החודש? זה הנתון שיקבע
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לנגיד יש את כלי הריבית, לצד כלים נוספים (פעילות בשוק המט"ח, הדפסת כסף) כדי לאזן את הכלכלה. זה "משחק" עדין. הורדת את הריבית מוקדם מדי, האינפלציה יכולה לברוח למעלה, ואז המלחמה באינפלציה תהפוך לקשה יותר. בזבזת תחמושת ולא פגעת. הנגיד ירה רק כאשר ראה את המטרה בבירור. אין מקום לפספוסים, אבל כלכלה זה לא מדע מדויק. קחו שני כלכלנים מדופלמים וסיכוי טוב שהם יחשבו אחרת לגבי רוב הסוגיות הכלכליות. מעבר לכך, יש הרבה נעלמים ותלות בגורמים חיצוניים רבים ויש את הפסיכולוגיה. כלכלה, תרצו או לא היא חלק ממדעי ההתנהגות. אנשים קונים בגדים כי יש להם מצב רוח טוב, או כי הם רוצים ללכת לעבודה עם הבגד הזה. זה לא בהכרח קשור לשאלה אם יש להם כסף בחשבון או שזה משולם בתשלומים. אנשים בסיום מלחמה יגבירו ביקושים גם אם הם לא במצב מדהים, גם כי ההורים ירצו לפנק את הילדים על התקופה הקשה.
