צבי זיו: הלהט האנטי בנקאי גבר על שיקולים ענייניים

מנכ"ל בנק הפועלים מגיב במילים קשות על אימוץ מסקנות ועדת בכר: צר לי שועדת בכר בחרה להסתתר מאחורי צירופי מילים. לטענתו הציג האוצר עטיפה חדשה לסחורה ישנה
חזי שטרנליכט |

בבנק הפועלים ממהרים להגיב היום להודעת האוצר, בדבר אימוץ מסקנות ועדת בער. מנכ"ל הבנק, צבי זיו מגיב ואומר "צר לי שועדת בכר בחרה להסתתר מאחורי צירופי מילים, שכל מטרתם הייתה להציג פשרה, כפי שביקשו ראש הממשלה ושר האוצר, ולמעשה הוצגה עטיפה חדשה לסחורה ישנה".

"למרות כוונתם של ראש הממשלה ושר האוצר לראות התאמות בדו"ח, שתצמצמנה את הנזק לשווקים הפיננסים, ולמרות הביקורת החריפה של מומחי קרן המטבע הבינלאומי, העדיפו אנשי ועדת בכר ליצר נוסח מילולי חדש, מבלי לנגוע למעשה בבעיות החריפות שהציג הדו"ח".

זיו הוסיף, כי ועדת בכר לא טיפלה ביסודיות בכשלים האמיתיים הקיימים בשוק ההון הישראלי, אלא בחרה להוציא משוק זה את הבנקים, תוך שהיא מקבלת "רוח גבית" מן האווירה האנטי-בנקאית שנשבה מכיוון גורמים מסוימים מאוד. הוא הזכיר כי מומחי כלכלה בעלי שם עולמי, וביניהם צוות בכיר של קרן המטבע הבינלאומית, הביעו התנגדות להמלצת ועדת בכר להוציא את קרנות הנאמנות וקופות הגמל מידי הבנקים.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
נשיא צרפת מקרון
צילום: איי.פי

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?

מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים

משה כסיף |

שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.

הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי,  בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.

מדינה על הנייר, כיבוש במציאות

הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.

הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.

ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.