אולמרט מקיים יום עיון - האם להותיר את תוית המחיר?
במשרד התמ"ת מקיימים היום (ג') יום עיון בירושלים בשאלת הצגת המחירים על המוצרים ברשתות השיווק והמזון. כזכור, כיום מחויבות רשתות המזון בהדפסת תג מחיר על כל פריט ופריט, דבר שהן מאוד מתנגדות לו. שר התמ"ת אולמרט מתבטא בעניין ואומר: "מדיניות משרד התמ"ת בתחום הצרכנות הינה שמירת האיזון בין טובת הצרכןוהגברת המודעות הצרכנית מחד לבין שמירה על עקרון חופש המסחר ועידוד הסקטור היצרני מאידך".
השר אולמרט מציין כי, הקושי בשמירת איזון זה בא לידי ביטוי לאחרונה במחלוקת בין ארגוני הצרכנים התומכים בשיטת הצגת המחירים על המוצר לבין היצרנים והמשווקים המבקשים לשנות שיטה זו לטובת שיטות אחרות של הצגת מחירים (כגון: הצגת מחיר על המדף, או על גבי צג אלקטרוני וכיוצא בזה).
במחלוקת זו תפקיד המשרד לבחון קיום חלופה שמחד תשמור על זכויות ורווחת הצרכנים ותאפשר קבלת החלטות המתבססת על מידע רחב עד כמה שניתן, ומאידך תסייע להוזלת עלות הייצור והשיווק תוך הגברת היעילות הכלכלית ותיקח בחשבון יישום טכנולוגיות חדשות. במילים אחרות, השאיפה היא לשפר את מיקומם הן של הצרכנים והן של היצרנים תוך הגברת מודעות צרכנית ויעילות כלכלית, אומר השר אולמרט.
מטרת יום העיון, אומר השר אולמרט, לפתוח דיון ציבורי פומבי בסוגיית שיטת הצגת המחירים על רקע תביעתם של יצרנים, ספקים ומשווקים לשינוי השיטה הנוכחית ומעבר משיטת הצגת מחיר על מוצר לצורות חלופיות של הצגת מחיר, וזאת על רקע התנגדותם של ארגוני צרכנות לשנוי המוצע.
כמו כן מציינים בתמ"ת, כי יום העיון מאפשר להציג את מגוון הגישות והלכי הרוח של מגזרי משק שונים לסוגיית הצגת מחירים ולהכיר את הגישות הנהוגות בעולם ואת ההתפתחויות והכוונים החדשים הנהוגים במדינות מערביות, ה-STATE OF ART יספק תובנות נוספות לתחום.
השר אולמרט מציין עוד כי הנסיון שנצבר בעולם המערבי בנושא הצגת מחירים, מלמד כי קיימות גרסאות רבות לחוק הצגת מחירים הן מבחינת החקיקה והן מבחינת החלת החוק והיקף הפטורים. לעומת אירופה שבה אין חובה גורפת להצגת מחיר על כל פריט, בארה"ב חובה זו מתקיימת ברמות שונות במדינות השונות, וכן מתקיימים הליכי שינוי והערכה מחדש של הנושא במדינות רבות בארה"ב בהיבטים של עוצמת החלת החקיקה והפטורים. גם הביצוע בפועל הוא מגוון ומשתנה עקב חדירת טכנולוגיות חדשות לתחום.
עוד הוסיף אולמרט כי, בקבלת החלטה על מדיניות מועדפת יש לתת בטוי לגישות השונות, לשחקנים ולבעלי העניין השונים בתחום: יצרנים, צרכנים, נכון וחשוב לקבל תמונת מצב עדכנית מהמחקר בתחום, לבחון את הנסיון שנצבר בנושא הנדון במדינות מערביות ,תוך נתינת הדעת גם להלך הרוח המקומי בתחום.
מנכ"ל משרד התמ"ת, רענן דינור, מציין כי בשנים האחרונות, בין היתר הודות לבקרה ולפיקוח שמקיימת הרשות להגבלים עסקיים, חל שיפור ברמת התחרות במשק בכלל ובענף המזון בפרט. ברמה הנוכחית של התחרותיות בענף, יש אפשרות לבחון שיטות נוספות, אחרות, של הצגת מחירים אם הן עשויות לתרום להיבטים שונים של הגברת התחרות.
עוד אומר המנכ"ל כי המסגרת החוקית של הצגת מחיר מעוגנת בחוק הגנת הצרכן. בישראל קיימים קשיי אכיפה בכלל, ולא רק בתחום הגנת הצרכן. בשיקולי הבחירה במסגרת הצגת מחירים חלופית ועיגונה בחוק יש לשקול האם מסגרת חדשה כזו עשויה לפשט את הליכי הגנת הצרכן ודרכי אכיפתם? זהו היבט נוסף שיש לתת עליו את הדעת.
עוד אומר מנכ"ל משרד התמ"ת כי ארגוני צרכנים, מחייבים הצגת מחיר על המוצר יוצאים מנקודת מוצא לפיה לצורך הגברת התחרות במשק, יש להגדיל את המודעות הצרכנית בעזרת הרחבת המידע שיאפשר לצרכן הקונה לקבל החלטות נבונות שיגדילו את אפשרויות הקניה שלו ואת רווחתו.
להערכתם, השיטה הנוכחית שבה הצרכן בודק את המחיר המוצג על המוצר, אכן מספקת נקודות משען לקבלת החלטות נבונות. שינוי החקיקה הקיימת יביא לפגיעה ביכולת השוואה כזו, לסרבול תהליכי קבלת החלטות של הצרכן ובכך תפגע יכולת הקניה הנבונה שלו.
לסיכום, אומר מנכ"ל התמ"ת כי, החלטות על מדיניות אינן מתקבלות בואקום של "דעת קהל", וזו הנוכחית נוטה לצדד בשיטה הקיימת מבלי שהובהרו לה עד תום, חסרונותיה, לעומת הרווח העשוי לצמוח לצרכן כתוצאה משיטה חלופית אם וכאשר תונהג.

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.