העובדות

-----------

שי טלמור (להלן: "העובד") הועסק כעורך דין אצל סולר ביי יור סלפ בע"מ (להלן: "המעסיקה"), חברה העוסקת בהקמה והתקנה של מערכות לייצור חשמל פוטו-וולטאיות.

סמוך לתחילת עבודתו זומן העובד לשירות מילואים ועדכן מבעוד מועד את מנהלו הישיר.

כשלושה ימים לפני תחילת שירות המילואים, זומן העובד לשיחה עם מנכ"ל המעסיקה באמצעות מסרון (הודעת SMS) בזו הלשון: "בוא למשרד", שם הודיעו לו, כי הוא מפוטר בשל היותו "עו"ד בינוני".

העובד העיר, כי לא ניתן לפטרו ערב צאתו לשירות המילואים אך נענה, כי: "העניין נבדק ואין כל מניעה חוקית לפיטוריו".

העובד דרש לקבל לידיו מכתב פיטורים, אלא שאז הוצע לפטרו בתום 30 יום לאחר שישוב משירות המילואים. העובד סרב ועמד על קבלת מכתב הפיטורים לידיו באותו היום.

במכתב צוין, שהפיטורים נעשו "בשל שינוי ארגוני בפעילות החברה ובעקבות שינוי מכסות".

הפיטורים נכנסו לתוקפם בדיוק ביום בו החל את שירות המילואים. העובד טען, כי פוטר לאלתר כדי שלא ייכנס לתקופה המוגנת מפני פיטורים על פי חוק, במהלך שירות המילואים.

העובד הגיש תביעה בה עתר לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין והיעדר שימוע.

פסק הדין

------------

נקבע, כי סמיכות הזמנים בין ההודעה על הפיטורים לשירות המילואים יוצרת חזקה שבעובדה, לפיה הפיטורים נעשו עקב היציאה לשירות המילואים ועל המעסיקה נטל ההוכחה להראות שלא כך הדבר.

לטענות המעסיקה, לפיהן פוטר העובד עקב צמצום בכוח אדם אין אחיזה במציאות וזאת משום שבשיחה בה הודיעו לעובד על פיטוריו נמסר לו, כי הוא מפוטר עקב היותו "עו"ד בינוני" ולא נאמר דבר בנוגע לפטורי צמצום. בנוסף לכך, סמוך לפיטורי העובד גייסה המעסיקה עובדים חדשים.

בית הדין לא שוכנע, כי פיטורי העובד נבעו מצמצום אמיתי, או למצער ללא כל קשר לשירות המילואים, לכן קבע כי מדובר בהתנהגות פסולה מצד המעסיקה וכי פיטוריו של העובד מנוגדים לתכלית חוק חיילים משוחררים(החזרה לעבודה), התש"ט-1949.

משכך, נפסק כי על המעסיקה לשלם לעובד 20,000ש"ח.

באשר לעריכת השימוע והליך הפיטורים, אין חולק כי למעסיק שמורה הפררוגטיבה הניהולית לרבות הזכות לפטר עובדים. עם זאת, על המעסיק לשמוע את העובד טרם פיטוריו כחלק מחובת ההגינות, חובת תום הלב וכבודו של העובד. לצורך כך אין חובה לקיים "כללי טקס" צורניים, ולא כל פגם בשימוע יצדיק מתן פיצוי. אולם, במקרה זה לא קוים שימוע כנדרש, לא מבחינה מהותית, לא מבחינת כלליו הצורניים, ואף לא למראית עין.

במקרה שלפנינו מדובר בעובד, עו"ד בהשכלתו, שהועסק תקופה קצרה של חודשיים וחצי, שלא ביקש למצות את זכות לשימוע, אלא ביקש לדעת בית הדין למצות את זכותו לתבוע.

לאור האמור נפסק, כי המעסיקה תשלם לעובד 10,000 ש"ח בגין פיטורים ללא שימוע.