בקרוב, כך נראה, ישכחו ההדים שעוררה פרשת גלנט ופרשה אחרת תתפוצץ באיזו צמרת ותייצר כותרות חדשות. אבל הדי הפרשה עדיין קיימים, והם בהחלט חזקים.

ביום שאחרי ביטול מינויו של יואב גלנט לתפקיד הרמטכ"ל הבא והראיון הבלעדי שהעניק לגדי סוקניק בתכנית 360 בערוץ 2, מספר יועצי תקשורת בכירים מבהירים האם ניתן היה לפעול אחרת או שמא מלכתחילה לגלנט לא היה סיכוי בקרב דעת הקהל והתקשורת.

ליאור רוטברט, מנכ"ל משותף ב 'ספוט תקשורת ואסטרטגיה'

"סדרת התחקירים של עיתונאי מעריב, קלמן ליבסקינד, אודות האלוף יואב גלנט והפלישות שלו לקרקעות ציבוריות ולקרקעות מדינה, פורסמה לפני למעלה משנתיים - בדצמבר 2008.

המצב שהגיע אליו גלנט היום, עם ביטול מינויו לתפקיד הרמטכ"ל, משקפת כרוניקה של התנהלות משברית כושלת. עד היום לא נפגש גלנט עם מי שכתב את התחקירים, לא העביר תגובות לפניות בעניין, בחר בהתעלמות מוחלטת וניכור. כפי שבטעות מתייחסים פעמים רבות למשברים, דוחים את הטיפול. כך פעל גם גלנט. הוא לא הבין שיש לפעול באופן מיידי בתגובה לתחקיר- לפגוש את הכתב, להודות, להביע צער, להסביר שנעשה בתום לב, לתקן את הטעויות. הטיפול המיידי היחיד בו בחר גלנט מעיד על יהירות וניכור לתפקידה של העיתונות החוקרת: קלמן ליבסקינד נזרק משירות מילואים בפיקוד דרום, עליו פיקד האלוף יואב גלנט. ניתנה הוראה מלמעלה שלא לזמן את ליבסקינד.

גלנט ואנשיו ניהלו את המשבר לפי כללים שעבר זמנם: במקום להתמודד באופן ישיר עם הטענות כנגדו, הסתייע גלנט בחברים מהשייטת, שסיפרו על אומץ ליבו, מנהיגותו וכל שאר תכונותיו של המפקד הנערץ והוסיפו ודיברו על העוול שנגרם לו. בהתנהלותו זו נהג גלנט ממש כמי שהוכרעה אשמתו וכעת מנסה להקל בטיעוניו לעונש, אך בדרכים השגויות.

אלו עקרונות "קמפיין של פעם", שיכולים היו לעבוד בעבר, אך לא היום- כשישנה רגישות ציבורית לאמירת אמת, יושרה והבעת חרטה. יכול להיות שגורלו של גלנט נחרץ כבר בשעה שחתם על התצהירים הלא נכונים, אבל ייתכן שאם היה נמנע מלשלוח את מקורביו ומעריציו ויוצא בעצמו, בראיון או אפילו במאמר פרי עטו, עוסק בסוגיה ומסביר את עצמו, מודה כי עשה טעויות, הוא היה נשפט פחות בחומרה. במקום זאת, מפרוץ המשבר ועד אמש, הוא שתק ושלח את מקורביו לשדה הקרב התקשורתי, בתקווה שישכנעו את הגורמים הרלוונטיים להתעלם משגיאותיו.

לכרוניקת הטעויות מצטרפות המודעות המתלהמות והפוגעניות כנגד כל מי שאמור להשפיע על ההחלטה, ומסתיימת כאשר גלנט כבר החליט להתראיין בשירת הברבור שלו".

בני כהן, יועץ לאסטרטגיה וטיפול במשברים מ-RCSPR ודוברו לשעבר של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין

"אני מסכים עם הטענה שגלנט פעל מאוחד מדי בגזרה התקשורתית. המוטיבציה שהגיעה לפעילות המאוחרת מאפיינת בדרך כלל אנשים מערכתיים, כאלה שלא רוצים להלחם בתקשורת כי 'זה נראה רע', זאת למרות שמקבלי ההחלטות מוזנים פעמים רבות מהלחץ שאותה תקשורת מייצרת. לדעתי הגישה הזאת הייתה בעוכריו של גלנט משום שהיה עליו לייצר לחץ נגדי.

אני חושב שהראיון שהעניק בתכנית 360, היה יכול לשנות משהו אלמלא גלנט היה מגן על המוצר ולא על הערכים בהם הוא מואשם - טעות נפוצה במקרים כאלה. הרבה פעמים במצבי משבר, נהוג לחשוב שצריך להתנער מהאשמה ולהוכיח את ההפך. אנשים מוכנים לקבל את העובדה שאנשים טועים ושיש תקלות. מה שהם לא מקבלים זה כשפועלים בצורה שהיא לא שקופה. גלנט היה צריך להדגיש את העובדה שלמרות שנעשתה תקלה, זה לא צריך למנוע ממנו להיות רמטכ"ל בראיה הרחבה של הדברים.

יובל פורת, יועץ אסטרטגי ומנכ"ל חברת ייעוץ אסטרטגי

"אני לא חושב שהמשגים שלו היו בהכרח יחסי הציבור שלו. הפרשיה שלו היא למעשה תוצר של שינוי גדול שחל בתרבות הפוליטית. לדעתי הוא לא ממש הבין איך זה קרה, הרי הוא עשה את מה שכולם עשו אבל היה מופתע מזה ששינו את הכללים.

מעבר לסיפור הפרטי שלו, אני חושב שביטול המינוי שלו לתפקיד הרמטכ"ל, מסמן את סוף עידן הקומבינות והמינויים מאחורי הקלעים עם העסקאות מתחת לשולחן. נגמר העידן שבו ניתן היה למנות רמטכ"לים בלי שקיפות ציבורית, בלי ביקורת ובלי פיקוח.

זהו גם סופו של עידן שבו ניתן להציג שחיתות או חריגות ממנהל תקין בשם ביטחון המדינה. בעבר היה נהוג שהביטחון נמצא כערך עליון, מעל הכול ואילו שקיפות ומנהל תקין הם עניינים שוליים. בעייני השינוי הגדול הזה, נובע מההבנה שבלי מנהל תקין אין בטחון ואם הרמטכ"ל לא מייצר אמון בציבור, ולא פועל באופן שקוף ותקין, הוא לא יכול להיות רמטכ"ל. גלנט בעצם שילם את המחיר על השינוי העמוק והרדיקלי שחל בנורמות אחרי עשרות שנים. הבעיה האמיתית היא שאם היה דבר שהוא אולי כן היה יכול לעשות זה לצאת באמירה ברורה בשלב מוקדם יותר.

הבעיה שלו רק התעצמה עם הזמן והיא החלה לא במעשה שעשה אלא בניסיון שלו להסתיר ולהתחמק המעשה. בנוגע לראיון אצל גדי סוקניק, בעייני זו שגיאה להתראיין ככה. בסופו של דבר יש טעם לעשות דברים כשיש להם תכלית ויש מעשים שאם לא נעשו בזמן, לא צריך לעשות בכלל.

הניסיון התמידי של אנשים להאשים את התקשורת ולברוח מאחריות, נתפס כמעט תמיד כפתטי ואני חושב בלשון המעטה שהמסר שהוא ניסה להעביר בראיון האחרון שנתן, לא הועיל ועליו לקוות שגם לא הזיק. אני חושב שהציבור כבר נמצא בשלב של הרבה אחרי גיבוש דעתו על גלנט. כרגע הוא לא יוכל לשנות את הדעת הקהל עליו אלא אם יביא הוכחה, משהו דרמטי שבאמת נעשה לו עוול ושהוא נפל קורבן. לתקוף את התקשורת למשל, זה לא צעד שיעזור לו".