המהלך של פישר בדולר: מרמז על כיוון הריבית

הניסיון של נגיד בנק ישראל להחליש את השקל מרמז כי אין בכוונתו להעלות בסוף החודש את הריבית. זה מסוכן
אלדר גנזל |

חרף הסיכון הרב הגלום בעצם החלטתו של הנגיד להתערב באופן נחוש וחד משמעי במסחר במט"ח, הייתה זו החלטה מתבקשת ונכונה להאיץ את קצב רכישת הדולר ע"י הבנק המרכזי. הרי כל אחד מאיתנו היה קורס תחת הלחץ המופעל ע"י ראשי התעשיינים והיצואנים, אלה הדורשים טיפול מסור יותר ונחרץ במטרד מבית, כזה שפוגע בהכנסותיהם באופן חסר תקדים.

שלא תבינו אותי לא נכון; השקל החזק מהווה איום קיומי על ענפי התעשייה ומגזרי היצוא, אבל גם פישר בוודאי יודע שידיו קצרות מלהושיע ושכוחות השוק יניעו השערים בטווח הארוך. ובכל זאת, אם בכוונתו ליצור רושם שהוא מטפל בבעיה מהשורש, לא נותר לו אלא לתדלק המומנטום שיצר ולהימנע מהעלאות ריבית נוספות בחודשים הקרובים. שהרי אם לא, רכישת מט"ח מצד אחד והעלאת ריבית מנגד תהיה משולה לכריתת גזעו של העץ מיד לאחר נטיעתו.

בפעם האחרונה שבנק ישראל הודיע שבכוונתו לשחק במט"ח, הוא הגדיל לעשות והוריד הריבית במשק ב-1% בתוך חודשיים בלבד, חרף ההערכות שהאינפלציה תכה ביעדה העליון. כולנו זוכרים מה קרה מאז: האינפלציה עלתה והשאירה את הכלכלנים מאחור פעורי פה מלא באבק, פישר קיפל את הזנב והרים הריבית ב-0.5% בלית ברירה, והשקל? השקל התעלם בנימוס מכל ההמולה סביבו ופתח מבערים.

רבותיי, ההיסטוריה חוזרת. אם תשאלו אותי, בהודעת הריבית הקרובה לא תוכרז העלאה, תוך התעלמות מוחלטת מהמשך עליית המחירים הצפויה וחריגה מהיעד הממשלתי זו השנה השנייה ברציפות. אז מה יהיה הטיעון הפעם? כמו בפעם הקודמת – הודעה לקונית כדוגמת: "צפי לירידה בביקושים נוכח המיתון הגלובלי הצפוי".

מי שריכז השקעה בצמודי המדד בוודאי קיבל מכה ביד בשבוע המסחר החולף, על רקע האמירות שפורסמו אודות התפוצצות בועת הסחורות והירידה הצפויה בביקושים בהמשך השנה. נכון שלספקולנטים ולמנהלי קרנות הגידור ישנה היום הרבה יותר השפעה מאשר בעבר, אבל זו בדיוק הסיבה שלכל אמירה בנושא אין בסיס. מה יקרה עם מחירי הסחורות? כל מספר זוכה.

אני כאן כדי להרגיע ולא להלחיץ, אבל אם הריבית לא תועלה בקרוב לא ניתן יהיה לרסן המחירים במחוזותינו, והשקעה בצמודי המדד תתברר כאלטרנטיבת ההשקעה העדיפה גם במחצית השנייה של השנה. ריבית נמוכה כפי שנהוגה היום מעודדת המשך צמיחה, גידול בביקושים ועליות מחירים נוספות.

במידה והערכותיי נכונות והבנק המרכזי יעדיף טיפול במט"ח על פני ריסון האינפלציה, צפויה לבעלי החוב הצמוד שנה מוצלחת במיוחד, אלא אם בחרו להשקיע באג"ח קונצרני צמוד ברמת סיכון גבוהה. בעידן בו האינפלציה פורצת גבולות, יתקשו חברות ממונפות לעמוד בעלויות המימון, זאת בנוסף לפגיעה בסעיפי ההוצאות נוכח התייקרות חומרי הגלם והאנרגיה.

מקבלי ההחלטות בבנק ישראל מצויים בדילמה מביכה עוד יותר מזו שחווים מקביליהם שמעבר לים, נוכח התחזקותו של המטבע המקומי. הכלכלה הישראלית חזקה אבל המצב עודנו נפיץ, וקבלת החלטה שגויה על ידי הקברניטים עשויה לגרום נזקים. היינו מצפים כי הנגיד ידיר רגליו מפוליטיקה ויפעיל שיקולים כלכליים גרידא, יעלה את הריבית וירגיע את סערת המחירים ככל שניתן.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חדוה בר
צילום: גלית סברו
ניתוח

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים

בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים

מנדי הניג |

לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש. 

 "לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.

וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש. 

פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?

אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן). 

חדוה בר
צילום: גלית סברו
ניתוח

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים

בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים

מנדי הניג |

לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש. 

 "לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.

וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש. 

פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?

אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).