תעשיית המשחקים העולמית ממשיכה לצמוח, ויש אפילו סימנים שישראל יכולה להשתלב במשחק. אחת המגמות של השנים האחרונות זה גאדג'טים: ראו את ההצלחה הפנומנלית של הנינטנדו ווי – במקום לשדרג את הקונסולה למחשב-על רב מעבדים, כמו סוני או מיקרוסופט, נינטנדו פיתחו ממשק חדש המבוסס על תנועות ידיים, והצרכנים מצביעים ברגליים (ובידיים). ולפני כן, היה, למשל, הסיפור של האיי-טוי, שאיפשר פונקציונאליות דומה בעזרת מצלמה. בכל אופן, ברור שהמשתמשים והגיימרים מחפשים חווית משתמש שתהיה שונה באופן עקרוני ממקלדת, עכבר ואפילו ג'ויסטיק.

אז אין פלא שאחד הנושאים המסעירים את תעשיית המשחקים זה הeMotiv- (http://www.emotiv.com/) – ממשק חדש המאפשר לשחק בכוח המחשבה בלבד. החברה פיתחה מערכת עם קסדה ייחודית, מעוצבת היטב, הכוללת אלקטרודות למדידת פעילות חשמלית במוח, המאפשרת, לטענתם, לפענח הן פעילות מודעת והן פעילות לא מודעת של המוח. המוצר עדיין לא נמכר אלא רק מודגם בכנסים (ניתן להתרשם מתמונות וסרטים באתר החברה), אבל כבר נמכרת חבילת תוכנה לפיתוח משחקים עם המוצר (299$).

במקרה, אני עוסק בשנים האחרונות בתחום הזה של ממשק מוח-מחשב (או BCI, brain-computer interface), ואפילו הייתי בין הראשונים בעולם שחיבר את ממשק כזה לסביבת מציאות מדומה, במסגרת פרויקט מדעי של האיחוד האירופי. השיטה המקובלת ביותר שאינה כוללת, למשל, חיתוך הגולגולת וניתוח מוח, מבוססת על פענוח בזמן אמיתי של גלי EEG.

ידוע (מאז 1924) שניתן למדוד את הפעילות החשמלית של המוח באמצעות אלקטרודות שמונחות על הקרקפת, ובמאמץ רב במיוחד ניתן גם לזהות דפוסים מסוימים בגלי המוח, המעידים על פעילות מוחית מסוימת. בד"כ לא מדובר ב"מחשבות" ספציפיות, אלא במצבי על, כמו שינה לעומת עירות, אות תגובות לאירועים פתאומיים.

עיקר הבעיה היא שהאלקטרודות נמצאות מחוץ לגולגולת, כלומר, ישנו רעש וחוסר דיוק בזיהוי האיזורים הפעילים. ממשק מוח-מחשב דורש זיהוי דפוסים ספציפיים בזמן אמת – משימה שעד לפני כמה שנים היתה בלתי אפשרית, וגם עכשיו היא מאוד מורכבת. נדרש מאמץ מחקרי רב, ובד"כ אימון רב של המשתתפים – לפחות מספר שבועות עד להשגת תוצאות סבירות.

בינתיים המימון מוקדש לביו רפואה

לפני כשבועיים השתתפתי בסדנא מאוד מעניינת שנערכה בפירנצה, כחלק מהכנס העיקרי בתחום ממשקי אדם-מחשב, בו משתתפים מדי שנה כמה אלפי אנשים, מהאקדמיה ואף מהתעשייה. הייחוד שבסדנא היה שהיא שילבה שתי קהילות אקדמיות מאוד שונות: מצד אחד, אנשי משחקי מחשב, ומצד שני אנשי ביו רפואה. למה ביו רפואה? ממשקי מוח-מחשב, כפי שהסברתי, הם עדיין מאוד מוגבלים. הצידוק העיקרי לממן מחקר בתחום, זה לאפשר לבעלי מגבלות גופניות חמורות ערוץ תקשורת נוסף.

רומני, כריזמטי ומבריק

אחד המשתתפים בסדנא היה פלוריאן פופסקו, שלמרות שמו הרומני משהו, הוא בחור כריזמטי ומבריק, שמוביל את אחת מקבוצות המחקר ב-BCI, בברלין. במהלך הסדנא, כאשר באופן בלתי נמנע שאל אחד המשתתפים: "נו, מישהו שיחק עם האימוטיב?" ענה פלוריאן: "אתה מתכוון לממשק האוקולו-מוטורי המפורסם?" הערה שזכתה לצחוק רועם בקרב כ-20 המשתתפים.

עכשיו אני צריך להסביר את הבדיחה. לטענת אימוטיב, השחקן שולט במחשב בכוח המחשבה בלבד. אבל אפילו בסרטי הפרומו של החברה, נראה המדגים כשהוא מעוות את שרירי הפנים ואת העיניים. צריך להבין שהפעילות החשמלית הנמדדת כתוצאה מתנועה של שרירי הפנים או העיניים גדולה פי כמה מהפעילות החשמלית של המוח, כפי שהיא נמדדת על ידי EEG. כלומר, הממשק מאפשר לנו ככל הנראה לשחק ע"י הנעת שרירי הפנים והעיניים, ולא על ידי ה"מחשבה", אפילו לא במרכאות.

אני יכול לספר עוד אנקדוטה שתמחיש את דעתי. לפני כמה שנים הגיע כתב CNN למעבדה בה עבדתי בלונדון כדי לדווח על המחקר שלי במציאות מדומה ו-BCI. הוא ביקש ממני לומר כמה מילים. שאלתי אותו מה הוא מעוניין שאני אספר. אז הוא אמר: "תדמיין שאתה נותן דקה של פיץ' למשקיעי הון סיכון".

עניתי לו שיש בעיה – משקיעי ההון סיכון שישקיעו ב-BCI עוד לא נולדו.אז מסתבר שטעיתי וצדקתי כאחד. מסתבר שישנם כנראה משקיעים שהשקיעו סכומים נכבדים למדי במערכת של אימוטיב. הם חושבים שהם השקיעו ב-BCI, אם כי כנראה שהם השקיעו במשהו קצת אחר.

"בינתיים אני לא אחשוף את כל הפרטים - כדי שלא אצטרך להרוג אתכם"

כלומר, ממשק ישיר בין המוח למחשב הוא עוד רחוק - אני מוכן להמר שלא נראה מוצר שיהיה בשימוש נרחב ב-10 שנים הקרובות, כנראה יותר. יחד עם זאת, אני מודה שלגיימרים זה לא בהכרח משנה. אם ניתן ליצור חווית משחק חדשה ומצלחת בעזרת האימוטיב, או בעזרת גאדג'ט נוירו-פיסיולוגי אחר, יתכן שהוא יהפוך ללהיט, אולי אפילו כן בטווח הזמן הקרוב (5-10 שנים). למעשה, אני מאמין שהמחקר הנוכחי שלי גם יכול להוות פריצת דרך. כדי שלא אצטרך להרוג אתכם, בינתיים אני לא אחשוף את כל הפרטים.

* ד"ר דורון פרידמן מתמחה במדיה אינטראקטיבית עם התמקדות באספקטים שונים של מציאות וירטואלית, ומרצה בבי"ס סמי עופר לתקשורת במרכז הבינתחומי.