עובדות

------

אגמי יעקב (להלן - העובד) הועסק על ידי תע"ש - התעשייה הצבאית לישראל בע"מ (להלן - המעבידה) כ-15 שנים. העובד מתגורר בישוב בית אריה שנמצא מעבר לקו הירוק. עד שנת 2002, המעבידה סיפקה לעובד שירותי הסעה מביתו ועד למפעל הנמצא ברמת השרון. בשנת 2002, הודיעה המעבידה לעובד כי בשל שיקולים בטחונים, שירות ההסעה מהישוב בית אריה יופסק והעובד יצטרך להגיע לנקודת איסוף בצומת רנטיס. העובד מחה על השינוי, ועקב כך, במשך מספר חודשים נקודת האיסוף היתה קרובה יותר לישוב בית אריה. לאחר מספר חודשים נוהג זה הופסק בשל תלונות עובדים אחרים על העיכוב שנגרם.

העובד טען כי בהתאם להסכם הקיבוצי קיימת לו זכות קנויה לשירותי הסעה, וכי החלטת המעבידה הינה שינוי חד צדדי בהסכם העבודה שאין לו תוקף ללא הסכמת העובד. לטענת העובד, המעבידה נוהגת באפליה פסולה כנגד העובד ביחס לכלל עובדיה המקבלים הסעה למקום מגוריהם. עוד טען העובד כי הוא זכאי להחזר הוצאות נסיעה, זאת משום שהתשלום בגין אחזקת הרכב ניתן כהטבת שכר על פי הנוהג שקיים אצל המעבידה ולא עבור ביצוע נסיעות בפועל, ועל כן אין לכך קשר לזכאותו לשירותי הסעה.

לטענת המעבידה, החלטתה התקבלה בתום לב ומתוך ראיה כוללת של צרכיה לאחר שמיעת טענות העובד. לעובד אין זכות קנויה לשירותי הסעה ואין הצדקה עניינית להסיע את העובד מביתו. העובד אף אינו זכאי לקצובת נסיעות כאשר הוא מקבל תשלום בגין אחזקת רכב.

בית הדין האזורי לעבודה ת"א-יפו פסק

----------------------------------

בית הדין קבע, כי על פי העדויות ועד העובדים היה שותף בכל הנוגע לשינויים במערך ההסעות ונתן הסכמתו לכל הליך בעניין זה. בית הדין לא קיבל את עמדת העובד, כי נדרשת הסכמת העובד לשינוי, זאת משום שהוראות הנוהל, שמכוחו זכאים העובדים להסעות, קובע, כי בכל שינוי יש לשתף את ועד העובדים. בית הדין ציין כי בשורה של פסקי דין נקבעה חשיבותה של חובת ההיוועדות עם ועד העובדים במקרה של שינוי ופגיעה בתנאי העבודה, לא כל שכן במקרה בו תנאי העבודה שנפגעים מקורם בהסכם קיבוצי.

בית הדין קבע, כי המעבידה פעלה בעניין הסעת העובד בהתאם להוראות הנוהל המקנות לה שיקול דעת לתכנן את קווי ההסעה בהתאם למספר העובדים והמרחקים. בית הדין מצא כי השיקולים לביטול קו ההסעה מביתו של העובד היו שיקולי יעילות וכי החלטת המעבידה בנסיבות אלה היתה סבירה ועל כן אין להתערב בה. המעבידה לא מנעה מהעובד לעשות שימוש בשירותי ההסעה שהיא מספקת ועל כן אין מדובר בשלילת זכות אלא בשינוי והתאמה מטעמי ייעול וחיסכון.

עוד קבע בית הדין, כי ההחלטה התקבלה בהליך תקין ואין בה כדי להפלות את העובד על פני עובדים אחרים.

בית הדין אף לא קיבל את טענת העובד לקבלת החזר הוצאות נסיעה. על פי הוראות הנוהל, עובד שמקבל השתתפות בהוצאות אחזקת רכב, אינו זכאי בנוסף לכך להחזר הוצאות נסיעה. בית הדין קבע, כי העובד לא הוכיח כי התשלום בגין אחזקת הרכב הינו תשלום פיקטיבי.

על כן, בית הדין דחה את תביעת העובד.