בניגוד לתפיסה העממית הרווחת, הזהב אינו המתכת האצילה היקרה מכולן: פלטינה יקרה יותר מזהב, למעשה מחיר הפלטינה כפול כמעט ממחיר הזהב. יש לציין שגם כמושג הפלטינה נחשבת יותר: כרטיס אשראי פלטינה יוקרתי יותר מכרטיס זהב, חשבון בנק פלטינה מכובד יותר מחשבון זהב, וגם אלבום שירים פלטינה הוא אלבום שנמכר יותר מאלבום זהב. הסיבה לכך היא שהפלטינה נדירה פי עשרים מהזהב, יש לה תכונות מיוחדות ושימושים מיוחדים והביקוש לפלטינה גדול יותר מההיצע.

פלטינה הייתה בשימוש בצורתה הטבעית בקרב אמנים במצרים העתיקה: הם השתמשו בה באופן לא מודע במקום בכסף. גם האינדיאנים באקוודור הכינו תכשיטים מפלטינה עוד לפני הכיבוש הספרדי. אף על פי שאינדיאנים אלו עיבדו פלטינה כבר לפני אלף שנה, הגיעה לאירופה הידיעה על המתכת החדשה הלבנה בעלת התכונות הבלתי רגילות רק לאחר הכיבוש הספרדי של העולם החדש במאות החמש-עשרה והשש-עשרה.

האזכור הראשון בכתב של אירופאי לפלטינה הופיע בשנת 1557, כשתיאר ההומניסט האיטלקי יוליוס סז'אר סקאליג'ר מתכת חדשה שאין כל אפשרות להתיך (נקודת ההתכה של פלטינה גבוהה מאוד, 1772 מעלות צלזיוס, לעומת 1064 מעלות של זהב), המופקת במכרות בין מקסיקו לפנמה. בסוף המאה השבע-עשרה פשטו כובשים ספרדים על אזור צ'וקו (היום קולומביה) בחיפוש אחר זהב ולהפתעתם גילו לאורך הנהר פינטו גרגרי מתכת אפורים הצמודים לזהב. הספרדים כינו את הגרגרים האלו "פלטינה", שם שמשמעותו כסף קטן (בספרדית מתכת כסף היא plata). בעיני כורי הזהב הייתה הפלטינה פסולת לא רצויה: הם נהגו להשליך את המתכת בחזרה אל הנהר.

דגימות מהמתכת המסתורית הגיעו לאנגליה במאה השמונה-עשרה, והכימאים המקומיים המובילים פרסמו דוחות מחקר על אודותיה. בשנת 1803 גילה וו"ה וולסטון תהליך המאפשר לעצב את המתכת, וכך החל השימוש המסחרי בה לכלי מעבדה ועוד.

פלטינה היא מתכת נדירה ביותר: היא מופיעה בטבע גם בצורה טהורה אבל בעיקר בסגסוגות עם מתכות אחרות במרבצים שנוצרו מזרימת נהרות ברוסיה, דרום אפריקה, קולומביה ואלסקה. באופן מסחרי מפיקים פלטינה כמוצר לוואי ממכרות ניקל בסאדברי שבמדינת אונטריו בקנדה; ממכרות זהב בדרום אפריקה וממרבצים של נהרות ברוסיה. יש לכרות בממוצע עשרה טון עפרה כדי להפיק אונקיה אחת (31.1 גרם) של פלטינה טהורה. אין שיטה אחת ויחידה להפרדת הפלטינה ממתכות אחרות: ההפרדה נעשית לרוב בתהליכים כימיים מורכבים.

הפלטינה היא מתכת לבנה בעלת ברק כסוף ומשקל סגולי גבוה ביותר – 21.45 (בשל הנדירות של הפלטינה והמשקל הסגולי הגבוה שלה הייתה יכולה להיכנס כל כמות הפלטינה שהופקה עד היום בעולם לקובייה שאורך הצלע שלה 7.5 מטר). הפלטינה עמידה מאוד בפני קורוזיה ובפני חומרים כימיים ואינה מתחמצנת אפילו בטמפרטורות גבוהות. הפלטינה היא גם מוליכת חשמל מעולה. כל זאת והיכולת הקטליטית יוצאת הדופן שלה הביאו לשימושים תעשייתיים רבים, נוסף על ייצור התכשיטים.

תעשיית התכשיטים צורכת 51% מכמות הפלטינה העולמית, וכ-48% מתכשיטי הפלטינה המיוצרים בעולם רוכשים היפנים. תעשיית המכוניות צורכת 29% מכמות הפלטינה, המשמשת כחומר מספח בממיר הקטליטי במערכת פליטת הגזים ולאלקטרודות המייצרות ניצוץ חשמלי במצתי הרכב. 13% מהפלטינה משמשים כקטליזטור בתעשייה הכימית ובתעשיית הנפט. שאר שבעת האחוזים מופנים לתעשיית האלקטרוניקה ולציוד מעבדה. יותר מ-20% ממוצרי הצריכה בעולם מכילים פלטינה או דורשים פלטינה בתהליך ייצורם.

כמות הפלטינה שהופקה בעולם בשנת 2005 הייתה 217 טון, מתוכם 77.8% מדרום אפריקה, 13.8% מרוסיה, 2.9% מקנדה, 2.2% מזימבאבואה, 1.8% מארצות הברית ו-0.5% מקולומביה.

בגלל הביקוש הרב לפלטינה לייצור תכשיטים, החשיבות הגדולה שלה לתעשייה, הכמות הקטנה יחסית המופקת בעולם וריכוז ההספקה בידי ספקים מעטים מחיר הפלטינה תנודתי מאוד. לכן ההשקעה בפלטינה נתפסת אטרקטיבית בעיני משקיעים.

מחיר הפלטינה נע בתחום שבין 50 ל-110 דולר לאונקיית טרוי (31.1 גרם) בשנים 1957-1967. המחיר עלה לתחום שבין 100 ל-300 דולר לאונקיה בשנים 1967-1978. בשנת 1980 עלה מחיר הפלטינה באופן תלול עם עליית מחיר הזהב ומחיר הכסף והגיע למחיר של 920 דולר לאונקיה, מחיר המקביל ל-2,350 דולר לאונקיה בדולרים של היום מתואמים לאינפלציה. מחיר הפלטינה שב וירד לאחר מכן ל-300 דולר לאונקיה בשנת 1982, ועד סוף שנת 2002 נע המחיר בתחום שבין 300 ל-600 דולר לאונקיה. בתחילת שנת 2003 החל מחיר הפלטינה לטפס והגיע ל-1,350 דולר במאי 2006. כיום נסחרת הפלטינה במחיר של כ-1,250 דולר לאונקיה, הזהב לעומת זאת נסחר כיום במחיר של כ-680 דולר לאונקיה.

ובשבוע הבא: למי שמאמין שמחיר הפלטינה יוסיף לעלות ומחפש דרך להשקיע בה – אסביר כיצד עושים זאת.

*מאת: אריה גורן - אנליסט גלובלי בפרגון, מערך ניהול השקעות חו"ל, של כלל פיננסים בטוחה