האורז הוא מקור המזון העיקרי של כמעט מחצית מאוכלוסיית העולם. מכיוון שלאורז חשיבות רבה כל-כך בכל רחבי העולם, נחשב ביות האורז וגידולו לאחד המאורעות החשובים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה של האדם.

בשפה הסינית הקלאסית המילה "חקלאות" והמילה "גידול אורז" הן מילים נרדפות, ומילה אחת בלבד (fan) מציינת הן אורז והן מזון, וכך גם ברבות מהשפות האסייתיות. בארצות המזרח הרחוק יש טקסים ומנהגים רבים הקשורים באורז, ובהם המסורת לזרוק אורז על זוגות שזה עתה נשאו כסימן לפוריות, מזל ועושר. אורז וגידולו הוא מוטיב נפוץ באמנות בארצות אלו.

לא ידוע בבירור היכן ומתי הוחל בביות גידול האורז, אבל הוכחות ארכיאולוגיות חדשות מלמדות על גידול אורז לאורך נהר היאנג-צ'ה שבמרכז סין כבר לפני 11,000 שנה. מסין עבר גידול האורז להודו בסביבות שנת 2500 לפנה"ס, לאינדונזיה בסביבות שנת 1500 לפנה"ס וליפן בסביבות שנת 100 לפנה"ס.

גידול האורז התפשט לכל האזורים שבהם קיימים התנאים הנדרשים לו – אקלים חמים ולחות רבה – כלומר, אזורים סב-טרופיים שאקלימם אינו קר או חם מדי. לפיכך כבר היה גידול האורז נפוץ בארצות מערב אפריקה בסוף המאה השבע-עשרה. לעבדים שהגיעו ממערב אפריקה לדרום ארצות הברית במאה השמונה-עשרה הייתה תרומה חשובה להתחלת גידול האורז באזור, לאחר שהביאו עמם ידע וניסיון בשיטות החקלאיות המסובכות של גידול האורז.

לרוב מגדלים אורז בשדות מוצפים במים המכונים paddies. כיוון שצמח האורז עמיד במים, גידול בתנאים אלו מונע צמיחה של עשבי בר העשויים להתפתח על חשבון צמח האורז. לפני הקציר ניתן לייבש את השדות. אפשר אמנם לגדל אורז באדמה יבשה, אבל אז דרוש ריסוס בחומרים כימיים משמידי עשבים. כמו כן, שיטת הגידול בשדות מוצפים מגדילה את היבול.

גידול האורז צורך כמויות גדולות של מים בהשוואה לגידולי מזון אחרים, אם מגדלים אותו בשדות מוצפים ואם באדמה יבשה; לכן כדאיות הגידול שנויה במחלוקת. טענת המתנגדים בארצות הברית ובאוסטרליה היא שגידול האורז צורך כ-7% מכמות המים הכללית (יש צורך ב-5,000 ליטר מים לגידול קילו אחד של אורז) ותורם תרומה מזערית לתוצר הלאומי. לעומת זאת, באזורים שבהם יורדים גשמים רבים, גידול אורז בשיטת ה- paddies עוזר במניעת שיטפונות.

יותר מ-95% מגידול האורז בעולם משמש למאכל אדם. רוב האורז נאכל לאחר בישול, אבל כמות נכבדה של אורז נאכלת גם כדגני בוקר. אורז שבור משמש למאכל בעלי חיים ולייצור משקאות אלכוהוליים. קליפת האורז משמשת לדלק ולצלולוזה, והגבעולים משמשים בארצות המזרח הרחוק לכיסויי סכך לגגות ולהכנת נייר, מחצלות, כובעים וסלים.

יותר מ-90% מכמות האורז בעולם גדלים ונצרכים באסיה: תושבי אסיה נוהגים לאכול אורז פעמיים או שלוש פעמים ביום. מאות מיליוני עניים באסיה מוציאים בין חצי לשלושת רבעי מהכנסתם על אורז.

ייצור האורז העולמי השנתי הגיע ל-700 מיליון טון בשנת 2005, היצרניות העיקריות היו סין – 185 מיליון טון, הודו – 129 מיליון טון, אינדונזיה – 54, בנגלדש – 40, וייטנאם – 36, תאילנד – 27, בורמה – 25 ופקיסטאן – 18 מיליון טון.

רוב גידולי האורז משמשים לצריכה מקומית, ורק חלק קטן משמש לייצוא. תאילנד היא יצואנית האורז הגדולה בעולם, בשנת 2006 ייצאה 8.7 מיליון טון, אחריה וייטנאם – 4.9 מיליון טון, הודו – 4.3, ארצות הברית – 3.4 ופקיסטן – 3 מיליון טון.

יבואניות האורז הגדולות ביותר בשנת 2006 היו אינדונזיה והפיליפינים, שתיהן ייבאו 1.8 מיליון טון, אחריהן ניגריה – 1.7 מיליון טון ועיראק, איראן וסעודיה – כמיליון טון כל אחת.

המסחר באורז מתנהל בבורסת הסחורות של שיקגו, CBOT. חוזה סטנדרטי מתייחס לאלפיים hundredweight (מאה פאונד) של אורז, מחיר האורז לחוזה הקרוב היה ב-30 במארס 10.1 דולר למאה פאונד, כך שמחיר החוזה היה 20,200 דולר. הביטחונות ההתחלתיים הנדרשים הם רק 675 דולר לכל חוזה. אפשר גם לסחור בבורסת CBOT באופציות על החוזים העתידיים באורז: כל אופציה מתייחסת לחוזה אחד על אלפיים hundredweight אורז. מי שמעריך שמחיר האורז ירד בקרוב יכול גם "למכור שורט" חוזה על האורז או לרכוש אופציית put על חוזה עתידי.

עסקות בחוזים עתידיים ובייחוד באופציות על החוזים האלו הן ממונפות וכרוכות בסיכון רב, אך גם בפוטנציאל לרווחים גדולים מאוד, כשמצליחים לצפות את מגמת מחירי האורז. עסקות מסוג זה אינן מומלצות למי שאינו מקצוען.

מחיר האורז תנודתי מאוד, אך ניכרת מגמת ירידה ארוכת טווח במחירו. בשנת 1973 הגיע מחיר האורז ל-21 דולר למאה פאונד, מחיר המקביל ל-98 דולר בערכים של היום מתואמים לאינפלציה, כלומר פי עשרה ממחירו הריאלי כיום. מחיר האורז נפל לשפל של 3.40 דולר לפאונד בשנת 2001 ועלה אחר כך ל-11.50 דולר בשנת 2004, המחיר האחרון בבורסת CBOT היה 10.1 דולר למאה פאונד. אחת הסיבות לתנודות הקיצוניות במחיר האורז היא שכאשר מחירו יורד לא כדאי לחקלאים לגדל אורז והם עוברים לגידול אחר רווחי יותר, במצב זה נוצר מחסור והמחיר עולה ואז חוזרים החקלאים לגידול אורז וחוזר חלילה.

*מאת: אריה גורן - אנליסט גלובלי בפרגון, מערך ניהול השקעות חו"ל של כלל פיננסים בטוחה.