אנשי השנה של Bizportal: רון לובש ואמיר קס

איך מקבלים לניהול פרטי - 60 מיליארד שקל בנכסים בפרק זמן של שלושה חודשים? התשובה טמונה אצל האנשים שמנהלים את קרן מרקסטון, מגופי ההשקעות החשובים שפעלו כאן השנה
מערכת Bizportal |

איך מעברים לניהול פרטי - 60 מיליארד שקל מחסכונות של הציבור בפרק זמן של שלושה חודשים? התשובה טמונה אצל שני האנשים שמנהלים את קרן מרקסטון, מגופי ההשקעות החשובים שפעלו כאן השנה. קרן מרקסטון הוקמה על ידי רון לובש, אמיר קס ואליוט ברודי. מבחינת פעילות האישים, לובש וקס הם הצלע היותר ישראלית ואילו ברוידי הוא מהווה את הצלע האמריקנית. אי שם בחודש אוקטובר הסוער, שבו החלה להתרחש הפעילות של העברת הבעלות על קרנות הנאמנות וקופות הגמל מהבנקים לביטוח ולגופים פרטיים - החל להתרחש כל המהלך. בתחילה רכש עמית ברגר יחד עם אילן בן דב את קרנות הנאמנות פ.ק.ן של בנק הפועלים בתג נוצץ של 964 מיליון שקל. בשוק הובעו ספקות לגבי יכולתו של ברגר להשיג מימון בהיקף כה גדול לעסקה בפרק זמן לא ארוך. התעלומה הסתיימה במהרה, משום שברגר ובן דב מכרו את האחזקה הטרייה שלהם לקרן מרקסטון. הקרן רכשה 60% בתחילה ולאחר מכן הגדילה את האחזקה שלה ל-80% בחברת סולומון שוקי-הון שהיתה הגוף שלתוכו נוצקה האחזקה בקרנות הנאמנות פ.ק.ן. נזכיר כי ברגר רכש ביוני את השליטה בסולומון ייעוץ, בעלת סולומון שוקי הון, ובסוף הסבב ההוא עלתה המניה בעשרות אחוז. אילן בן דב, מחזיק בנתח בסולומון ייעוץ באמצעות זרוע ההשקעות שלו - טאו תשואות. אבל קרן מרקסטון לא עצרה בנקודת הזאת. הקרן רכשה מבנק הפועלים חלק גדול מפעילות קופות הגמל שלו וגם מבנק לאומי. בסופו של התהליך, בתוך מספר חודשים ספורים לקראת סיומה של שנת 2005, הפך השם סולומון שוקי הון, לברוקר הפרטי הגדול במדינה המנהל נכסים בהיקף של כ-60 מיליארד שקל, ואשר מאחוריו עומדת קרן מרקסטון. בנוסף נותרה בשלד האחזקות המדובר גם פעילות של ברוקראז', מהסבא-רבא הפיננסי שלו - סולומון עצמו. בסיומו של כל המהלך של הרכישות, שידי הברוקרים ה"לא קטנים", הותירו אותנו קצת בערפל של מספרים לגביו, האתגרים לא הסתיימו. על לובש וקס להתחיל לשנס מותניים ולדאוג שהנכס הטרי שלהם - פ.ק.ן - לא יספוג פדיונות גדולים, משום שבחודשים האחרונים חל גל של פדיונות בסך שעבר את 2.5 מיליארד השקלים. בינתיים יצאה פ.ק.ן עם קמפיין טלויזיוני המציין על השת"פ שיש לה עם קרדיט סוויס. קרן מרקסטון גם מחפשת מנכ"ל לגוף הפיננסי הגדול שהקימה. ניסיונות שכנוע של גבי רביד, מנכ"לית פסגות-אופק ואחרים, הועלו בתקשורת אך לא הסתכמו עד כה בתשובה פומבית חיובית. מבחינת המנהלים המחוזרים, זהו עסק סבוך עם חשש לאובדן מוניטין ויוקרה במקרה של כשלון. אך בכל מקרה, את שנת 2005 מסיימת קרן מרקסטון לאחר שנערכה לעמדה מובילה בקרב על ליבו של הצרכן הפיננסי בישראלי בפתיחת 2006. על ההצלחה בקרבות הרכישה האינטנסיביים, אנחנו בוחרים באמיר קס וברון לובש לתואר אנשי שנת 2005 של Bizportal.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חיסכון
צילום: רוי שיינמן

פיקדונות - איפה תקבלו את הריבית הטובה ביותר? בדיקה

מאפס ריבית בעו"ש ועד ריבית קבועה של 4.5% בשנה - מי הבנקים ההוגנים ומי הבנקים הלא הוגנים? 

מנדי הניג |
נושאים בכתבה בנקים פקדונות

הריבית שאתם מקבלים על יתרה בחשבון הבנק שלכם היא מגוחכת. כדי לקבל סכום קצת פחות מגוחך, כדאי לכם להפקיד בפיקדון. אם אתם לא יודעים לכמה זמן להפקיד, כי כמעט אף אחד לא יודע מה התזרים שלו לחודש-חודשיים הקרובים, אז אתם תפקידו בפיקודנות יומיים, שבועיים או לחודש או שתוותרו על זה כי הם מספקים ריבית מאוד צנועה ברוב הבנקים. ואז מתקבלת תמונה מעיקה - למרות שכמכלול יש לנו - הציבור על פני זמן כ-230 מיליארד שקל בחשבון העו"ש, אנחנו מקבלים רק על 9% מהסכום הזה ריבית והיא נמוכה מאוד, שואפת לאפס. בעולם תקין היינו אמורים לקבל על הסכום הזה 3%-4%, כי הבנקים יודעים לייצר מזה הרבה כסף - כ-10%, אבל אין תחרות אמיתית על הכסף שלנו כי אין תחרות בין הבנקים.

וככה הבנקים מייצרים מהעו"ש רווחים של 20-23 מיליארד שקל (נטו כ-14-15 מיליארד שקל), בעוד שהם משלמים על זה מאות מיליונים בודדים. הבנקים מרוויחים בקצב של 36 מיליארד שקל בשנה, חלק גדול מהם בזכות הכסף בעו"ש. אגב, אם אתם במינוס זה כבר סיפור אחר - אתם משלמים ריבית של 10.6% בממוצע על מינוס.

הכסף שלכם יכול לייצר תשואה קבועה או תשואה משתנה (ריבית קבועה או משתנה).  מכיוון שהריבית צפויה לרדת, הריבית המשתנה שתלויה בריבית במשק צפויה לרדת, ומכאן שכעת היא תהיה גבוהה יותר בידיעה שהיא תרד בהמשך. הקבועה מספקת ביטחון - מה שאתם מקבלים זה מה שיהיה לכל תקופת הפיקדון. ורק כדי להמחיש את ההבדל - אם אתם מקבלים הצעות לפיקדון שנתי בריבית קבועה של 4% או ריבית משתנה של 4.25%, אבל, לדעתכם, הריבית תרד בקרוב ל-1 השנה וכבר בקרוב, ברור שהריבית הקבועה מתאימה לכם יותר. אם אתם חושבים הפוך - שלא תהיה ירידת ריבית או שתהיה רק בעוד קרוב לשנה - אז הפיקדון בריבית משתנה כדאי לכם.  

על פי מידע מעודכן של בנק ישראל, הריבית הקבועה הממוצעת לשנה היא 4.13% והריבית המשתנה  היא 3.45%. קצת מוזר כי המשתנה אמורה להיות גבוהה יותר, אבל זה גם נובע מהצעות ואינטרסים של הבנקים. אם הם לא רוצים שתיקחו בריבית משתנה הם יספקו לכם הצעות בריבת נמוכה ומעט יקחו. בפועל, רוב הפיקדונות נלקחים במסלול של ריבית קבועה. הריבית הממוצעת  - 4.13%, נמוכה ממה שיכולתם לקבל במק"מ - כ-4.25%-4.3%. מאז הריבית במק"מ מעט ירדה. 


הנה תמונה מלאה על ריביות ממוצעת ל-6-12 חודשים:




תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר בכנס אוניברסיטת ת״א, צילום: דוברות האוניברסיטהתמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר בכנס אוניברסיטת ת״א, צילום: דוברות האוניברסיטה

ראש המוסד לשעבר: "המטרה במלחמה עם איראן היתה להגיע למו"מ, אני לא רואה מו"מ"

ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, בכנס אוניברסיטת תל אביב: "הפתרון מול איראן הוא פוליטי, לא צבאי. גם אחרי הצלחות מבצעיות, בלי תכנון ליום שאחרי - הניצחון עלול להתהפך"; וגם - מה הוא חושב על מלחמה בעזה?

מנדי הניג |

בנאום חריף, ביקר ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, את הדרך שבה ישראל ניהלה את המערכה מול האיום האיראני גם בתחום הגרעיני וגם בהשלכות האסטרטגיות הרחבות. פרדו הציב במרכז דבריו את הקביעה שההכרעה על פיתוח נשק גרעיני או הבלימה-עצירה שלו היא החלטה שהיא פוליטית מעיקרה, כזו שאינה מוכרעת באמצעות מהלכים צבאיים בלבד. הוא הזהיר כי ללא בנייה של מהלך מדיני מקביל, כל הישג בשדה הקרב, מרהיב ככל שיהיה, עלול להתהפך ולהפוך לחיסרון אסטרטגי. 

בביקורת גלויה, הוא טען כי ישראל פגעה ביכולותיה להגיע להסכם טוב יותר עם איראן ב-2015 בשל עימות ישיר עם ממשל אובמה, וכי גם במערכה הצבאית האחרונה לא נוצל המומנטום ליצירת משא ומתן בזמן אמת. את הדברים אמר פרדו בכנס "עם כלביא" של אוניברסיטת תל אביב, שם הציג את מודל "עשר הקומות" - מדרג שלבים מהסנקציות והלחץ הבינלאומי ועד הקומה האחרונה של עימות צבאי,  והבהיר כי היעד הוא להימנע ככל האפשר מהגעה לקומה הזו, משום ש"נכנסים אליה ולא יודעים איך יוצאים". לצד פירוט המודל, שזר פרדו ביקורת נוקבת על סדר קבלת ההחלטות המדיני-ביטחוני, על שיתופי הפעולה עם ארה"ב, ועל היעדר תכנון ליום שאחרי, הן בזירה האיראנית והן בעזה.


"התבקשתי בזמנו לגבש את האסטרטגיה מול איראן. רצינו,  והייתה בקשה, לעשות זאת בצורה מסודרת ומאורגנת. נקודת המוצא הייתה שההחלטה לפתח נשק גרעיני היא החלטה פוליטית, ומשכך גם ההחלטה להפסיק את הפיתוח היא פוליטית ומתקבלת סביב שולחן הממשלה.

"ההבנה הייתה שיש שלוש דרכים עקרוניות: כיבוש נוסח עיראק - לתפוס את סדאם, לפרק את המדינה, ומטבע הדברים לא יהיה נשק. מהפכה - המשטר מתחלף, עולה משטר חדש ומשקיע בתחומים אחרים.

והאפשרות השלישית - להביא את המשטר הקיים להפסיק את הפיתוח ולהשקיע בתחומים אחרים.

"שני המסלולים הראשונים לא רלוונטיים לאיראן. איראן היא בגודל חצי יבשת אירופה, ולכן כיבוש אינו רלוונטי. מהפכה היא אירוע פנימי שיכול לקרות מחר או בעוד חמישים שנה – אין אפשרות לנחש. אפשר לסייע למהפכה, אבל כל עוד היא לא התחילה, אין מה לגעת.