בנקאות/אחריות בנק בשל יצירת מצג שווא/עליון

עובדות וטענות:

החברה המשיבה נקנתה על-ידי המשיב. החברה הייתה עתידה להקים פרויקט בשני שלבים: שלב א'- בניית חניון וקומה מסחרית של כ-15 חנויות ומשרדים; שלב ב'- בניית מגדל דירות בן 7 קומות על גבי קומת המסחר. המערער (להלן: הבנק) העניק למשיב סך של 400,000 דולר לצורך מימון מס השבח בגין עסקת רכישת המקרקעין עליהם עתיד לקום הפרויקט. כנגד הלוואה זו קיבל הבנק הן את משכון הזכויות החוזיות על המקרקעין והן את משכון דירת המגורים של המשיב ובת זוגתו. מאוחר יותר, סוכם כי יועמד למשיב מימון נוסף עבור בניית שלב א' של הפרויקט, בסכום של 600,000 דולר, על פי התקדמות הבניה. במהלך הבנייה, ביקשה החברה למכור חנויות הנבנות במסגרת שלב א' של הפרויקט. בסירבו ליתן לרוכשים הפוטנציאלים מכתב המחריג את החנויות מתחולת השעבוד שרבץ לטובתו על המקרקעין, סיכל הבנק את האפשרות של החברה למכור את החנויות ולהזרים את תמורתן להמשך מימון הבניה. בין היתר, ניהלה החברה משא ומתן עם חברת אקרילית השקעות בע"מ והגיעה עימה להסכמה לפיה התחייבה אקרילית לרכוש את כל זכויות החברה במקרקעין. ההסכם כלל תנאי מתלה בדבר הסכמת הבנק לפטור את החברה מכל חוב נוסף בחשבון, ולשחרר את כל הערבויות והבטחונות, לרבות ערבויות אישיות שניתנו על-ידי המשיב ובני משפחתו, וביטול המשכנתא שרבצה על הדירה. הבנק סירב למלא תנאי זה, ואקרילית הודיעה על ביטול ההסכם. בשלב מסוים, לאור הנתונים שעמדו בפני הבנק, הגיע הבנק למסקנה כי הפרויקט אינו אטרקטיבי. לפיכך, דרש הזרמה חיצונית של 800,000 דולר כתנאי להמשך מימון הפרויקט. כמו כן, נתקבלה החלטה שלא לאפשר לחברה משיכות מהחשבון ללא הפקדת מזומן. בינתיים, גדלו הוצאות החברה עם התקדמות הבניה, ולבסוף, החזיר הבנק המחאות שמשכה החברה לפקודת ספקים ונותני שירותים. כתוצאה מכך, הוגבל חשבון החברה וביצוע הפרויקט הופסק. המשיבים הגישו תביעה כספית בסך 14 מיליון שקלים כנגד הבנק. בית המשפט קבע, כי סירובו של הבנק למחול על החוב לטובת העסקה עם אקרילית היה סביר והתבסס על שיקולים עסקיים-בנקאיים לגיטימיים. יחד עם זאת, על הבנק היה לקבל את הצעת אקרילית, וזאת בשל חובת הבנק לפעול להקטנת נזקי החברה בשל תרומתו לתסבוכת אליה נקלעה החברה בפרויקט. כך גם לגבי התנהלותו בנושא החרגת החנויות משעבוד וזאת בשל המצג שניתן למשיב כי הבנק יסכים לאפשר לחברה למכור את החנויות במהלך הבניה. לדעת בית המשפט, מצג זה ניתן בשל חוסר מיומנותם של עובדי הבנק וחוסר התמצאותם בעסקאות נדל"ן. לפיכך, החליט בית המשפט על חלוקת אחריות בין הצדדים וכן על חלוקת הנזק. בית המשפט העמיד את הצדדים במצב בו הם היו במועד בו סירב הבנק לאפשר את העסקה עם אקרילית. נקבע, כי החל מנקודה זו כל צד ישא בנזקיו. על פסק דינו זה של בית המשפט המחוזי הוגש על-ידי הבנק ערעור לבית משפט זה.

דיון משפטי:

כב' הש' ע' ארבל