לא לשימוש
צילום: יח"צ

בזן דיווחה על מוכנות לתקן חדש לספינות מסע, והמניה מזנקת

התקן החדש יחייב ספינות לעבור למזוט עם רמת גופרית של 0.5%. לבזן יתרון בתחום, והערכות הן כי מרווח הזיקוק שלה יעלה בעד 4 דולרים לחבית 
גיא עיני |

שינוי תקן מזוט לתדלוק ימי לשנת 2020 מקפיץ את מניית בזן 0.47% . במצגת למשקיעים צופה החברה המפעילה את בתי הזיקוק בחיפה כי היא תוכל להרוויח עד 4 דולר נוספים לכל חבית. 

בראשית שנת 2020, ייכנס לתוקף התקן החדש לתכולת רמת הגופרית בדלקי תדלוק ימי. תכולת הגופרית המירבית במזוט הימי תרד מ- 3.5% כיום ל-0.5% בשנת 2020. בדומה לתקן יורו 5 בדלקי (סולר ובנזין) התחבורה  הציבורית , כך גם לאניות יהיו תקנים לדלקים שבהם הן רשאיות להשתמש.

כיום ניתן להשתמש במה שמכונה "מזוט רב גופרית" – מזוט עם תכולה של 3.5% גופרית ולכן רמת זיהום גבוהה יותר מזו שצפויה להיות בתקן החדש, שיכנס לתוקף בשנת 2020 ויחייב שימוש במה שמכונה "מזוט דל גופרית" - מזוט עם תכולה של עד 0.5% גופרית ולכן רמת זיהום נמוכה יותר.

השינוי בתקנים נקרא IMO 2020 ואניות יהיו חייבות לעמוד בו ולהשתמש רק במזוט דל גופרית או בסולר. חברות ספנות יוכלו לבצע התאמות של הספינות עד 2020 או להתקין מתקנים לסילוק מזהמים שיאפשרו לאניות המשך שימוש במזוט רב גופרית. לאחר כניסת התקן לתוקף יחולו סנקציות על אניות שלא יעמדו בו.

בבזן מעריכים, בהתבסס על הערכתה של IHS כי היא עשויה ליהנות משיפור במרווחים, בעיקר בשנים הראשונות שלאחר כניסת התקן לתוקף, נוכח יכולתה לייצר סולר בשיעורים גבוהים.

היערכות בזן לכניסת התקן צפויה להתבסס על ניצול המורכבות והגמישות של מתקני הזיקוק המאפשרים להתאים את סל הגלמים לשינויים הצפויים בשוק ולייצר סוגים שונים של מוצרי דלק, בפרט סולר המהווה רכיב משמעותי בתמהיל הדלקים שישמש תחליף למזוט הרב גופרית.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
אייל פודהורצר מנכל אקונרגי
צילום: ליאורה רויטמן

"המשבר באירופה הפך את האנרגיות המתחדשות לאסטרטגיה, ואנחנו שם"

אייל פודהורצר, מייסד משותף ומנכ"ל אקונרג'י, מציב יעדים שאפתניים לחברה לקראת 2026, ומסביר מדוע גרמניה היא יעד אסטרטגי

אתי אפללו |
נושאים בכתבה אנרגיה ירוקה

יתרונה הגדול של אקונרג'י הוא הפוזיציה שלה כ"שחקן מקומי" בכל שוק שבו היא פועלת, כך לדברי אייל פודהורצר מייסד שותף ומנכ"ל אקונרג'י, בכנס אנרגיה ותשתיות של ביזפורטל. "בניגוד לשחקנים רבים שמגיעים עם הון בלבד, אנחנו למעשה יזמים מקומיים. נכנסנו מלמטה, מעולמות הפיתוח, וכיום אנחנו יצרני חשמל. בכל מדינה אנחנו בונים תשתית מקומית עם צוותי הנדסה, תכנון ותפעול, שמאפשרת לנו לנצל ידע, להוזיל עלויות ולהגדיל רווחיות".

בבואם לבחון מדינה חדשה, הסביר פודהורצר, החברה בודקת מספר פרמטרים: גודל השוק, יעדיה האנרגטיים של המדינה, חיבור לרשת החשמל, ורווחיות הפרויקטים. "המלחמה בין רוסיה לאוקראינה האיצה את התוכניות – מדינות קבעו יעדים שאפתניים מאוד. גרמניה, למשל, שואפת להגיע ל־80% אנרגיות מתחדשות עד 2030 ול־100% עד 2035", ציין.



"צוואר הבקבוק הוא לא הכסף – אלא החיבור לרשת"

על אף עודפי ההון המחפשים השקעות באירופה, פודהורצר מבהיר: "הבעיה אינה מימון, אלא זמינות פרויקטים וחיבור לרשת. אנחנו מפתחים היום פרויקטים שכבר אושרו אך יתחברו לחשמל רק ב־2029 או 2030. לכן אנחנו בונים מלאי פרויקטים ארוך טווח".

לדבריו, המלחמה באוקראינה סימנה נקודת מפנה: "אירופה הציבה לעצמה יעד ברור שהוא עצמאות אנרגטית. ראינו רגולציה חדשה, מכסות גבוהות יותר, מענקים ותמריצים. כיום אין היגיון כלכלי בהקמת אנרגיה שאינה מתחדשת. השוק מתרחב גם בזכות המעבר לרכב חשמלי".