בזן
צילום: שגיא מורן

משפחת פדרמן מחזירה שליטה בפטרוכימיים במחיר נמוך מהשוק

אביחי טדסה |
נושאים בכתבה בזן פטרוכימים


משפחת פדרמן מחזירה לעצמה את השליטה בחברת פטרוכימיים, שמחזיקה ב-24.8% ממניות בתי זיקוק בזן -0.2%  . העסקה כוללת רכישת המניות שהחזיקו אדר ואוהד שוורץ, חתניו של בני שטיינמץ, במחיר נמוך ב-30% ממחיר השוק. הרקע לעסקה – רשות החברות הממשלתיות לא אישרה לשניים היתר שליטה בבזן.


מידע על פטרוכימיים -0.38%  

מידע על בזן -0.2%  

העסקה – הנחה גדולה ושינוי שליטה

פדנקו, חברת ההחזקות של פדרמן, רכשה 13 מיליון מניות פטרוכימיים ועוד זכויות בהלוואה להמרה של 100 מיליון שקל, שיכולה להפוך ל-33.3 מיליון מניות נוספות. בסך הכול העסקה עומדת על 71 מיליון שקל, במחיר שמגלם הנחה רצינית על מחיר הבורסה.

למה הדיסקאונט? גרין אויל אלסקה, שבבעלות השותפים לשעבר, נתקלה בבעיות רגולטוריות. אחת הסיבות היא חשד שהרכישה מומנה דרך הלוואה מטרפיגורה, חברת סחר בנפט עם קשרים בינלאומיים בעייתיים. בלי היתר שליטה, השותפים נאלצו למכור את אחזקותיהם במהירות, מה שהוביל למחיר נמוך.

איך זה משנה את התמונה בפטרוכימיים?

העסקה משנה את השליטה בפטרוכימיים: משפחת פדרמן תחזיק 30.9% מהמניות, ואם תמומש ההלוואה – השליטה תגדל ל-34.6%.מייקל בוברוב יישאר עם 24.9% מהמניותאלכס פסל ויעקב גוטשטיין, שמחזיקים 9% ו-6.8%, שותפים לשליטה יחד עם פדרמן, עם זכות וטו בהחלטות קריטיות. ההסכם בין הצדדים כולל זכות ראשונים לרכישה במקרה של מכירה, וזכות הצטרפות לכל מכירה עתידית.

רקע על פטרוכימיים והשותפים בעסקה

פטרוכימיים היא חברת אחזקות שמחזיקה בשליטה בבזן ונחשבת לשחקן משמעותי בתחום האנרגיה בישראל. החברה עברה שינויים משמעותיים בשנים האחרונות, כולל הסדר חוב ואי-ודאות לגבי עתידה.

קיראו עוד ב"שוק ההון"

העסקה מגיעה אחרי חודשים של חוסר ודאות, כאשר רשות החברות הממשלתיות סירבה לאשר לשוורץ שליטה בבזן. בנוסף, המחזור הנמוך של מניית פטרוכימיים הקשה על השותפים לצאת מההשקעה, מה שהוביל להסכמה למכור למשפחת פדרמן במחיר מוזל.



הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
וול סטריט נגזרים (X)וול סטריט נגזרים (X)

התמ״ג עלה 4.3% בניגוד לציפיות

החוזים העתידיים מהססים מול נתוני מאקרו, בזמן שהמסחר הקמעונאי תופס נתח גדל והולך ומחדד תנודתיות סביב טכנולוגיה ותעודות סל


ליאור דנקנר |

וול סטריט מגיעה לעוד יום מסחר במצב רוח זהיר. החוזים העתידיים נעים קלות סביב האפס, כשהשוק מעכל את נתוני המאקרו שמחדדים מחדש את התמחור סביב הריבית בחודשים הקרובים. במרכז עומד נתון התמ״ג לרבעון השלישי שמראה קצב צמיחה שנתי של 4.3%, לצד פרסום מדד אמון הצרכנים לחודש דצמבר.


תמ״ג חזק לא בהכרח מרגיע, ושאלת הריבית רק מתחדדת

התמ״ג הוא המדד הרחב ביותר לפעילות הכלכלית בארה״ב. הוא סופר את הערך הכולל של סחורות ושירותים שנוצרו במשק, ולכן הוא נותן לשוק תמונה אם הכלכלה באמת מתרחבת או פשוט מחזיקה מעמד. כשהמספר יוצא גבוה מהצפוי, זה לא תמיד חדשות מרגיעות לשוק המניות, כי זה מחזק את השאלה כמה מהר הפד׳ יכול להרשות לעצמו להוריד ריבית בלי להצית מחדש לחץ אינפלציוני.

הנתון של 4.3% מגיע מעל ציפיות שהיו סביב 3.3%, והוא גם מאיץ מול קצב של 3.8% ברבעון השני. מאחורי המספר עומדת צריכה פרטית שנשארת יציבה והוצאות עסקיות שמחזיקות קצב, שילוב שמאותת שהמנועים המרכזיים של הכלכלה עדיין עובדים גם כשהריבית גבוהה.

בתוך הפירוט של הרבעון בולטת קפיצה בצריכה הפרטית בקצב שנתי של 3.5% אחרי 2.5% ברבעון השני. חלק משמעותי מהעלייה מגיע מרכישות מוקדמות של רכבים חשמליים לפני תום הטבות מס בסוף ספטמבר, מה שמסביר גם למה נתוני מכירות הרכב באוקטובר ונובמבר נחלשים, בזמן שהצריכה בתחומים אחרים מציגה תמונה מעורבת.

ברקע מתחדדת התמונה של כלכלת קיי. משקי בית עם הכנסה גבוהה ממשיכים להחזיק קצב, בעוד המעמד הבינוני והנמוך מרגיש לחץ ביומיום, כמו שסיקרנו בביזפורטל - כלכלת ה-K בארה״ב מתחדדת: הגדולות ממשיכות קדימה והקטנים נלחצים. הפער הזה מתרגם לשוק הון שנראה חזק במדדים, אבל נשען יותר ויותר על קבוצת מניות מצומצמת ועל ציפיות לריבית נוחה יותר בהמשך.


השקעות אלטרנטיביותהשקעות אלטרנטיביות

השקעות אלטרנטיביות אינן מילה גסה, אבל חייבים להפסיק להשוות תפוזים לתפוחים

הדיון על "קריסת" השוק האלטרנטיבי מפספס את העיקר - אין דבר כזה שוק אחד או מודל אחד; בין פלטפורמות אחראיות עם מנגנוני חיתום וביטחונות לבין גופים שנשענו על הון חדש בלבד, עובר קו דק שמפריד בין ניהול סיכון מושכל לבין הימור מסוכן - טור תגובה של אייל אלחיאני  מייסד ומנכ"ל טריא
אייל אלחיאני |

בטור שהועלה כאן ניסו להסביר "מה קרה" לשוק ההשקעות האלטרנטיביות. שמות מוכרים כמו הגשמה, סלייס, טריא ואחרות נזרקים יחד לסל אחד, כאילו מדובר באותו מוצר, באותו מודל ובאותה רמת סיכון ולא היא.

מדובר בטעות יסודית, כמעט פדגוגית: אין דבר אחד שנקרא “השקעה אלטרנטיבית”.

השקעה אלטרנטיבית היא שם גג למאות מודלים שונים: מאשראי צרכני, דרך מימון נדל״ן, ועד השקעות אנרגיה וקרנות חוב. בין קרן גמל שגייסה כספי חוסכים והשקיעה אותם בפרויקטים כושלים בניו־יורק, לבין פלטפורמת הלוואות בין עמיתים שמאפשרת השקעות מגובות נדל״ן בישראל - אין שום דמיון, לא ברמת הפיקוח, לא במבנה ההשקעה ולא ברמת השקיפות. מדובר במוצרים שונים בתכלית. כל זאת בנוסף להשפעה המהותית על התחרות ועל האימפקט החברתי.

הציבור הישראלי צמא לאפיקים אלטרנטיביים, וזה לא מקרי. במשך עשור של ריבית אפסית, משקיעים נאלצו לבחור בין תשואה זעומה בבנק לבין השקעות ספקולטיביות בחו״ל. ההשקעות האלטרנטיביות, כשהן מנוהלות נכון, יצרו אפיק שלישי - כזה שמחבר בין הכלכלה הריאלית (דיור, אשראי לעסקים קטנים) לבין הציבור הרחב, ומאפשר תשואה ראויה לצד ביטחון יחסי.

אבל בין זה לבין “שיווק אגרסיבי של חלומות” יש תהום.

ההבדל האמיתי איננו בסיפור השיווקי, אלא בניהול הסיכון.

מי שבנה מנגנון בקרה, שקיפות, חיתום וביטחונות איכותיים - הוכיח את עצמו גם בתקופות משבר ושרד. מי שבנה על זרימה אינסופית של כסף חדש - קרס. זה כמובן נכון להשקעות אלטרנטיביות כמו גם לבנקים שונים בארץ ובעולם (שחלקם קרסו וגרמו להפסדים משמעותיים למשקיעים).

להכניס את כולם לאותה רשימה זה כמו לכתוב שטסלה וניסאן הן “שתי חברות רכב” - עובדתית זה נכון, אך מהותית מדובר בשני מוצרים שונים לחלוטין מכל הבחינות.