"In God We Trust": על האמון הזה, בבורא עולם, נשענת המערכת הפיננסית הגלובאלית וזה ההסבר הטוב ביותר לעליית מחיר הזהב. מקרה מאוד דומה קרה כשבני ישראל יצאו ממצרים. הם הלכו אחרי משה שמים מבטחם בקב"ה עד שהגיעו להר סיני. עלה משה להר ונעלם ל-40 יום ומה קרה? העבירו בני ישראל את מבטחם מהקב"ה לזהב (עגל הזהב). אנחנו מאוד מקווים שעל מנת להחזיר את "In God We Trust" לא נצטרך לחזור חלילה על התהליך הכואב שמופיע בכתובים אבל הסימנים מצביעים שכנראה "אין חדש תחת השמש" ולמרות כל המאמצים נחטוף אותה שוב.

אבל אנחנו אופטימיים, כי ה- 9.11.09, לצד כל הדברים האחרים, גם מסיים את ששת החודשים החזקים ביותר שעברו על הבורסה בניו יורק מאז 1930!!! ואם הבורסה אינה מנחשת נכון את העתיד אז מי כן? רוביני? חה, חה, חה.

כשמהנדסי מיין סטריט נפגשים עם מהנדסי וול סטריט: בתחילת 2008 קיבלו חברות ציבוריות ופרטיות רבות הודעה מהבנקים שלהן שהמכשירים שבהם השקיעו כ"תחליפי המזומן", מוקפאים. כלומר, אם חברה כמו מאינד CTI (סימול: MNDO) דיווחה לציבור בדוחותיה הרבעונים שיש בקופתה 30 מיליון דולר במזומן, הסתבר לה ולבעלי מניותיה שבעצם יש לה רק 10 מיליון והיתרה, 20 מיליון, אינה ברת שימוש וקיימת שאלה גדולה אם היא בכלל קיימת. איך דבר כזה יכול לקרות?

ובכן, נניח שלחברת מאיינד היו 30 מיליון דולר שאותם גייסה בהנפקה ושאותם הפקידה באחד הבנקים המובילים בעולם, בנקים מהסוג של קרדיט סוויס, גולדמן סאקס, מריל לינץ', UBS, סיטי גרופ וכו'. זמן מה לאחר מכן מגיע לחברה נציג הבנק ואומר למנהל/ת הכספים כך: "הכסף המזומן תקוע ללא תשואה. יש לנו מכשיר פיננסי כתחליף מזומן עם ריבית טיפה יותר גבוהה". "זה בטוח?", שואל/ת ה CFO. "ARS (Auction Rate Securities)? בטוח? כמו המזומן ונותן תשואה טיפה יותר גבוהה". "הדבר הכי חשוב לי", חוזר/ת מנהל/ת הכספים ומסביר/ה לנציג הבנק המכובד, "הוא הנזילות והביטחון. אני חוזרת ושואלת, האם זה נזיל ובטוח". "זה CASH עם תשואה טיפה גבוהה יותר", חוזר על עצמו נציג הבנק בזחיחות. "מצוין" אומר/ת ה- CFO לנציג הבנק, "תעביר 20 מיליון למכשיר הזה". מאוחר יותר מקבלת החברה את ההודעה שאותם 20 מיליון מוקפאים. "מוקפאים?", זועק/ת מנהל/ת הכספים, "עד מתי?". "עד שהשוק יחזור".

עובר עוד חודש לפני שמסתבר לחברה שלא רק שהשוק "אינו חוזר" אלא ש"תחליף המזומן" אינו בדיוק תחליף ואינו מזומן יותר, הלך לו עם הרוח. מלבד כל הבעיות האחרות שנוצרות בגלל היעלמותם של 20 מיליון דולרים נוצרת, לחברה, מאיינד כדוגמה כאן, עוד בעיה ענקית, מה יגידו בעלי המניות והאנליסטים כשיראו, בדוחות הרבעון העומדים להתפרסם, שהחברה שהציגה ברבעון האחרון 30 מיליון דולר ב"מזומן ושווי מזומן" מציגה כעת רק 10 מיליון דולר מזומן.

האנליסטים שהסבירו ברבעון הקודם שכל מניה של מאיינד שמכוסה ב- 150% מזומן ימליצו למכור או, כהרגלם בימים של משבר, ייעלמו ובעלי המניות יתבעו תביעות ייצוגיות. העובדה (שלא תהיה טעות, זו באמת עובדה) שנציג בנק מהרמה של ליהמן, קרדיט סוויס או גולדמן הסבירו שמדובר ב"שווה מזומן" לא תעזור בביהמ"ש. "אתם לכו ותתבעו את קרדיט סוויס", יגיד השופט, "אבל את בעלי המניות שלכם תפצו בבקשה, הדיווח שנתתם להם כוזב". חברה, בסדרי הגודל של מאיינד כדוגמה, עם 10 מיליון שנותרו לה בקופה אינה יכולה לתבוע מוסד כמו אלו שהוזכרו מבלי לקחת בחשבון שעד לפסק הדין תצטרך לשלם לעורכי הדין את רוב המזומן שנותר לה ואולי יותר ומאיינד רבותיי הייתה ברת מזל יחסית לכמה אחרות שאנחנו מכירים.

אז מי באמת אשם? נתחיל בכך שמי שלא אשם הוא ה- CFO או ההנהלה של החברה התעשייתית. מכשירי ה- ARS, כמו כל מכשור ה- ABS (Asset backed Securities) הגיעו ממעבדות הפיתוח של וול סטריט ומפסי הייצור של בתי ההשקעות והבנקים המנוסים והמכובדים שבחבורה. המכשירים הללו נוצרו על מנת לענות על צרכי המשקיעים. החברים בליהמן, בראשותו של ה"מהנדס" רונאלד גאלאטין, הינדסו, ב- 1984, את המכשיר הזה שבאמת היה "כמו מזומן".

בסוף שנות ה- 80 באו "מהנדסי" גולדמן-סאקס ששכללו את המכשיר הזה ועשו אותו סחיר. בהתחלה הוא התבסס על אגחי"ם AAA בלבד. חברות מהסוג של פיליפ מוריס, פרוקטור אנד גמבל ושכמותן, הטובות שיש, היו מוכנות לגייס כסף, לתקופות קצרות (7, 14, 28 ימים) כשהוא מגובה באגחי"ם AAA והיו משלמות "טיפה יותר". במשך שנים זה עבד מצוין, עד ש"פרץ" המומנטום. מאותו הרגע "שכחו" להסביר למשקיע שהנזילות של ה- ARS תלויה ביכולת לגלגל וכאשר כמה מהמנפיקים מחליטים לצאת מהמשחק הנזילות נעלמת. מגיעה 2008 וזה מה שבדיוק קורה ובעצם המכשיר הכ"כ בטוח מתגלה כ"Ponzi Scheme", קצת מתוחכם יותר מהתוכנית שביצע מאדוף אבל בדיוק אותו תהליך ואותה התוצאה.

נס קרה למיין סטריט ולחברות כמו מאיינד שיש בעולם את אמריקה. משרד המשפטים, ה- SEC, התביעה הכללית ואפילו הפוליטיקאים האמריקאים, משהבינו את משמעות המשבר, הזרימו מאות מיליארדים לשווקים. בו זמנית, כמו שהאמריקאים יודעים לעשות היטב, באו נציגי הממשל למקומות כמו קרדיט סוויס, גולדמן, AIG, מריל לינץ', UBS ואחרים, כופפו ידיים ושכנעו את כולם שהכסף שאבד למהנדסי מיין סטריט בגלל יכולות הפיתוח של מהנדסי וול סטריט, כמו במקרה של מאיינד, צריך לחזור לבעליו. כך תציג מאיינד רווח פיננסי חד פעמי של כ- 18 מיליון (2 בטוח הלכו לעורכי הדין). מנפלאות התבונה הוא שה- 18 מיליון דולרים שמוכרים כעת כ"רווח פיננסי" נחשבו, בשנה שעברה, ל"הפסד פיננסי", יפה הא? אגב, לא בגלל חברות כמו מאיינד דאגו המחוקקים להזרים אלא בגלל בתי ההשקעה שעמדו להתמוטט.

בנושא זה יצא השבוע דו"ח מבקר הפנים של ה- SEC, דיוויד קוטס. נקבע שם בבירור שאם מערכות הפיקוח של הרשות היו פועלות כראוי, כל סיפור מאדוף לא היה מתחיל (וסיפור ה- ARS כן היה מתחיל?).

בין 1992 ל- 2008 קיבלה הרשות אלפי תלונות על מאדוף ולא התייחסה לאף אחת מהן. הסנטור הוותיק קריסטופר דוד, יו"ר ועדת הבנקאות, הדיור והבעיות העירוניות בסנאט, קרא את הדו"ח ואמר, "How could this possibly have happened? And what can we do to minimize this ever happening again?". "איך זה קרה? בגללך כמובן סנטור דוד, פשוט לא פקחתם".

האם נובה (סימול: NVMI) יוצאת מחושך לאור? לפני מספר חודשים, כאשר חשבנו שתעשיית השבבים יוצאת מהמשבר דיברנו גם על נובה מכשירי מדידה כחברה שיש לעקוב אחריה (ביחד עם אורבוטק, טאואר, מארוול, אי זי צ'יפ ועוד). דיברנו בדחילו ורחימו כי ללא כל קשר למשבר, בין תחילת 2004 לתחילת 2009, איבדה החברה כ- 96% מערכה בוול סטריט ונראה היה שנובה הולכת בדרכן של חברות טכנולוגיה קטנות רבות שמסיבה זו או אחרת אינן מצליחות לנצל את הפוטנציאל שלהן ונופלות בצידי האוטוסטראדה הטכנולוגית שמתקדמת. זה קורה כל הזמן והסיבות הן, בד"כ, ניהול השיווק או התיישנות הטכנולוגיה. בישראל זה בד"כ הניהול וכך גם חשבנו על נובה. בגדול, החברה מתמקדת בפיתוח, ייצור ושיווק של מערכות בדיקה ושקילה שמשתלבות לתוך תהליך הבקרה של תעשיית המוליכים או פיתוח, ייצור ושיווק של פלטפורמות לבדיקה ושקילה שפועלות בנפרד (stand-alone) בבדיקה ושקילה של תהליכי ייצור שונים בתעשיית השבבים.

בתור הדיוטות קשה לנו להגדיר במדויק האם החברה פועלת בסביבות תחום הפעילות של אורבוטק (סימול: ORBK) או קמטק (סימול: CAMT) אבל, מבחינת ההגדרות של וול סטריט נובה נמצאת בקטגוריה של "תעשיות מגוונות" (Diversified Industries) ואילו שתי האחרות נמצאות בקטגוריה של "מכשור טכני ומדעי", שיהיה.

בכל מקרה, מאז פרסמה החברה את דו"ח הרבעון השני של 2009 המניה עלתה בכ- 80%. בתחילת השנה עלתה המניה בכ- 350%. החברה, שהדוחות מצביעים על כך שניצלה את המשבר להתייעלות, מציגה רבעון שמצביע על שיפור נאה במכירות, כאשר הצמיחה באה מכיוון הפלטפורמות האופטיות. כיוון שאין אנו מתיימרים להבין אז לא ניכנס לכל הטכנולוגיות המתקדמות והחדשות, במיוחד פלטפורמות ה stand-alone שנובה מייצרת, מי שמבין מבין.

לנו ברור שהנישה קיימת ונראה שסוף-סוף זיהתה החברה את דרכה להובלה טכנולוגית. כיוון שאת החברה, מזה כשנתיים, מובילים שני אנשים, היו"ר ד"ר מיכה ברונשטין, ומר גבי זליגסון, הנשיא והמנכ"ל, שקבלו חינוך תעשייתי-ניהולי באפלייד מאטריאלס (סימול: AMAT) אז אין לנו ספק שהנהלה טובה יש שם וגם מועצת מנהלים מצוינת יש לחברה אז אין שום סיבה שהחברה לא תגיע רחוק.

רק עצה אחת, ישנו עוד בוגר של אפלייד, לבטח גם מכר אישי, ראסל אלנואגנר, שמוביל חברה קטנה אחרת, טאואר (סימול: TSEM) במגדל העמק, כדאי להנהלת נובה ללמוד ממנו איך, אם יש ספור לך אמיתי, הופכים לחביב התקשורת. אם מה שרואים בנובה הוא גם מה שבאמת יש אז המניה בהחלט יכולה להמשיך ולטפס. בעלי המניות הגדולים בנובה הם קבוצת כלל פיננסיים, קבוצת Austin W. Marxe & David Greenhouse (שגם מחזיקים למעלה מ- 10% בחברת CEVA הישראלית), קרן תעוזה וקבוצת תמיר פישמן. נראה לנו שאפשר לרכוש את נובה זול בהרבה דרך קרן תעוזה למשל שמניותיה בדפרסיה בלתי מובנה !!!