ממציא המנוע המהפכני הולך לעולמו, והטכנולוגיה החשובה נכנסת לשימוש מסחרי

30 בספטמבר 1993 - הסכם נאפט״א מאושר: תחילתו של עידן סחר חדש בצפון אמריקה

ב-30 בספטמבר 1993 אישר בית הנבחרים האמריקאי את הצטרפותה של ארה"ב להסכם הסחר הצפון-אמריקאי נאפט״א, יחד עם קנדה ומקסיקו. ההסכם, שגובש בתקופת הנשיא ג׳ורג׳ בוש האב ונחתם רשמית על ידי הנשיא ביל קלינטון, נשיא מקסיקו קרלוס סלינס וראש ממשלת קנדה ז׳אן קרטיין, סימן תפנית היסטורית בגישתה של ארה"ב למדיניות סחר חופשי. המהלך כוון ליצירת גוש כלכלי ענק בו יפעלו כוחות שוק חופשיים כמעט ללא מכסים ומגבלות רגולטוריות בין שלוש מדינות בעלות פרופילים כלכליים שונים מאוד.

ההשפעה לא איחרה לבוא: נפח הסחר בין המדינות גדל באופן דרמטי, שרשראות ייצור הפכו לבינלאומיות, ומפעלים רבים עברו למקסיקו במטרה ליהנות מכוח עבודה זול. תאגידים אמריקאיים הצליחו לשפר רווחיות, והצרכנים זכו במוצרים זולים יותר. עם זאת, גל של משרות ייצור נעלם ממדינות אמריקאיות מסורתיות, מה שגרם לתסיסה כלכלית ופוליטית. תומכי ההסכם הדגישו את התרומה לצמיחה אזורית, בעוד מבקריו טענו שהוא העמיק את הפערים החברתיים.

אחד מהם הוא הנשיא דונלד טראמפ, שעם כניסתו לקדנציה הראשונה ב-2016 אף כינה אותו "הסכם הסחר הגרוע ביותר בכל הזמנים". בהתאם לגישתו, ביטל טראמפ את ההסכם במהלך כהונתו, וחתם עם שתי המדינות על הסכם סחר חדש.

מכל מקום, נאפט״א הפך לאבן יסוד במבנה הגלובליזציה של שנות ה-90. הוא יצר דפוס של הסכמי סחר נוספים, כולל ביבשות אחרות, ונתפס כצעד ראשון בגיבוש תפיסת “כלכלה משותפת” בין מדינות. 

• תראו איך דאגנו לכם: קבלו את מדריך הפודקאסטים לשיווק ומדיה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

30 בספטמבר 1980 - אתרנט מוכרז כתקן: נקודת הזינוק של מהפכת הרשתות

ב-30 בספטמבר 1980 הכריזו אינטל, דיגיטל וזירוקס כי טכנולוגיית האתרנט תהפוך לתקן פתוח ומוסכם לשימוש מסחרי - החלטה שהשפיעה מהותית על כל מבנה התקשורת הדיגיטלית בעשורים הבאים. עד אז, חברות השתמשו בפרוטוקולים פרטיים שהקשו על הרחבת רשתות ועל אינטגרציה בין מערכות. אתרנט, לעומת זאת, איפשרה העברת נתונים בקצב גבוה יחסית, באופן יציב, במחיר נמוך, ועם דרישות חומרה סבירות. התקן הפך בתוך זמן קצר למועדף על ארגונים, מוסדות וחברות, תוך שהוא מאפשר לבנות רשתות מחשבים פנימיות עם קישור מהיר בין תחנות קצה.

המשמעות הכלכלית של ההכרזה הייתה רחבת היקף, גם אם לא נראתה מיידית. חברות ציוד רשת החלו להתחרות זו בזו תוך שימוש באותו פרוטוקול, מה שהביא לירידת מחירים, גידול בתחרות, והגדלת נגישות הטכנולוגיה גם לעסקים קטנים ובינוניים. בהמשך, אתרנט הפך גם למנוע של פריון בזכות שיפור הגישה למידע, קיצור תהליכים פנים־ארגוניים והורדת הצורך בתיווך פיזי.

עם התרחבות השימוש, הוטמעו פתרונות אתרנט כמעט בכל מקום, ממערכות פיננסיות ועד בתי ספר, ממפעלים ועד משרדי ממשלה. זו הייתה אבן דרך בדרך למהפכת האינטרנט, שכן רשתות האתרנט שימשו כבסיס לחיבור למרחב המקוון הגלובלי. בנוסף, הסטנדרטיזציה טשטשה גבולות טכנולוגיים בין ספקים והפכה את שוק הרשתות לשוק פתוח ודינמי. היום קשה לדמיין תשתית עסקית מודרנית ללא אתרנט.

• מדד הדגל רושם את הירידה החד יומית החדה ביותר ומה קרה היום לפני 102 שנה
• המשבר הפיננסי מגיע לאירופה: קבוצת הבנקאות הגדולה קורסת
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?

30 בספטמבר 1935 - סכר הובר נחנך: פרויקט תשתית שהניע כלכלה שלמה

ב-30 בספטמבר 1935 נחנך בטקס ממלכתי סכר הובר, מיזם ענק שנבנה על נהר הקולורדו בגבול נבדה-אריזונה. הסכר היה אחד מהפרויקטים הבולטים של הניו-דיל, תוכנית השיקום הכלכלית של הנשיא רוזוולט בעידן השפל הגדול. בנייתו נמשכה חמש שנים וכללה עבודה מסיבית באזור מדברי בתנאים פיזיים קשים. הוא נבנה כדי לספק מים, למנוע שיטפונות ולייצר חשמל זול בקנה מידה תעשייתי.

ההשפעה הכלכלית ניכרה בשתי רמות: ראשית, הסכר סיפק תעסוקה ליותר מ-20 אלף עובדים בשיא המשבר, והוזיל משמעותית את עלויות האנרגיה בדרום־מערב ארה"ב. שנית, הוא היווה מנוף לפיתוח מואץ באזור, כולל פריחה של חקלאות מדברית, גידול דמוגרפי מהיר בערים כמו פיניקס ולאס וגאס, ותיעוש רחב שדרש יציבות אנרגטית.

עם השנים, סכר הובר הפך לדוגמה מובהקת לכך שתשתיות ציבוריות עשויות להוות מנוע צמיחה כלכלית של ממש. תעשיות רבות, ממחצבים ועד תיירות, צמחו סביב יכולות המים והאנרגיה שסיפק. בנוסף, הוא הביא לשינוי תפיסתי בנוגע לתפקידה של המדינה כמשקיעה ישירה בפיתוח אזורי. 

30 בספטמבר 1913 - מותו של רודולף דיזל, ממציא המנוע ששינה את המסחר ושיפר את הפריון

ב-30 בספטמבר 1913 נעלם רודולף דיזל, המהנדס הגרמני שפיתח את מנוע הדיזל. הוא עלה על אונייה בהולנד בדרכו לבריטניה, ולאחר שנעדר מספר ימים, נמצאה גופתו בים. נסיבות מותו נותרו לא ברורות עד היום. אבל חשיבותו להיסטוריה הכלכלית ברורה לגמרי: מדובר באיש שחולל מהפכה אנרגטית בתחבורה ובתעשייה. מנוע הדיזל שהמציא בסוף המאה ה-19 איפשר הנעה חזקה, חסכונית ויעילה יותר, מה ששינה את כללי המשחק עבור שווקים שהיו עד אז תלויים בקיטור או בבנזין יקר.

מנוע הדיזל אומץ במהרה באוניות מסחר, רכבות כבדות, תחנות כוח ניידות ובהמשך גם במשאיות ואוטובוסים. העלויות התפעוליות הנמוכות והאמינות הגבוהה הפכו אותו ללב התעשייה המודרנית. בכך, ההמצאה האיצה מגמות של שינוע סחורות, חיזקה את המסחר הבינלאומי, ושיפרה את פריון העבודה במגוון תחומים, מהובלה ועד ייצור.

לאורך המאה ה-20 הפך מנוע הדיזל לרכיב אסטרטגי גם בכלכלה הביטחונית, כאשר מדינות רבות הסתמכו עליו להפעלת כלים צבאיים ותשתיות קריטיות. חברות ענק, קווי תחבורה יבשתיים, ותחנות ייצור אנרגיה - כולם התבססו על העיקרון שדיזל פיתח. למרות שלרוב שמו נשמע רק בהקשר של דלק ומנועים, רודולף דיזל היה מהנדס שתרם תרומה מכרעת ליכולת של הכלכלה המודרנית לצמוח, לנוע ולהתרחב בקנה מידה גלובלי.