מחשבון
צילום: pexels

ביצע עבירות מס ב-12 מיליון שקל - ונשלח למאסר

האיש, חליל חלבי, הורשע בכך שיצר מסלול פעולה עקבי בכל אחת מהחברות שבשליטתו, שבמסגרתו הופקו חשבוניות כוזבות, ובכך נגרע בפועל כסף מהמדינה. לטענת סניגוריו של האיש, הוא פעל בתום לב מתוך רצון להפעיל חברות קיימות, ולא היתה לו כל כוונה פלילית. השופטת קבעה בהכרעתה כי לא הובעה כל נטילת אחריות אמיתית מצד חלבי - דבר שהשפיע על חומרת הענישה

עוזי גרסטמן | (2)

בתוך אולם בבית משפט השלום בתל אביב נגזר באחרונה דינו של איש העסקים חליל חלבי. מה שנשמע במבט ראשון כמו תיק פלילי רגיל של עבירות מס, התברר עד מהרה כסיפור עמוק יותר - כזה שנוגע לא רק בחשבוניות מזויפות, אלא גם בשיטות מתוחכמות להונאת רשויות, במאבקי שליטה על חברות קיימות, ובשאלות עקרוניות של אחריות אישית ומערכתית. במרכז הפרשה עומד חלבי, אדם שפעל בעולמות העסקים והמיזמים, אך לפי קביעת בית המשפט - הוא עשה זאת תוך בניית מנגנון משומן להונאה מאורגנת, שמטרתו להוציא כספים מקופת המדינה בדרכים עקיפות ובלתי חוקיות. ארבעה כתבי אישום חמורים, סכום כולל של יותר מ-12 מיליון שקל שנגרע מקופת המדינה ומאסר בפועל שנמשך 50 חודשים - הפכו את התיק לאחד המשמעותיים בתחום עבירות המס בישראל בשנים האחרונות.


המקרה החל להיחקר על ידי רשות המסים כבר ב-2019, לאחר שעלה חשד לפעילות חריגה בכמה חברות שבשליטת חלבי. עם הזמן התברר שמדובר ברשת סבוכה של עבירות. החל מחברות שרשומות פורמלית, דרך חשבוניות שהופקו על שם שירותים שלא ניתנו מעולם, ועד למקרים שבהם חלבי השתלט על חברות מבלי שבוצע כל הליך משפטי תקין. בתיק הראשון למשל, שלט חלבי בשתי חברות: ח.ו.ש.ן מיתוג וצ'יק צ'אק מיזוג אוויר. על פי כתב האישום, במשך תקופה מסוימת הוא הפעיל את ח.ו.ש.ן מבלי שהיה לו כל אישור לכך מהבעלים הרשומים שלה. רק לאחר חודש של פעילות, שנכללה כבר בפרקטיקות ההונאה, נחתם הסכם להעברת מניות. במהלך אותה תקופה, נטען כי הונפקו חשבוניות בסכום כולל של 3 מיליון שקל, שלא שיקפו עסקה אמיתית. בית המשפט קבע כי מדובר ב"ניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מסמך, מתוך מטרה להתחמק מתשלום מס" - עבירה חמורה במיוחד.


בכתבי האישום שהגישה המדינה, שיוצגה על ידי עורכי הדין לירז דבוש, מיכאל פינקלשטיין ומשה יחזקאל, נטען באופן חד וברור: לא מדובר בטעות, רשלנות או אפילו תעוזה עסקית - אלא בשיטה שיטתית לניכוי מסים בצורה כוזבת. התובעים ציינו כי חלבי יצר מסלול פעולה עקבי בכל אחת מהחברות שבשליטתו, שבמסגרתו הופקו חשבוניות כוזבות, ובכך נגרע בפועל כסף מהמדינה. לדברי התביעה, "חלבי השתמש בכסות של עסקים פעילים ותקינים על מנת להסתיר את העובדה שלא סופק כל שירות בפועל. החשבוניות שנמסרו לא שיקפו פעילות מסחרית אמיתית, אלא נועדו לשמש כלי לניכוי מסים על בסיס שקרי". במקרה נוסף, בתיק השלישי, תואר איך הופקו שש חשבוניות פיקטיביות בסכום כולל של יותר מ-10 מיליון שקל בין מתן שליחויות שבבעלותו, לבין ראלי שרה. בפועל, לא התקיים כל שירות בין החברות. על בסיס החשבוניות האלה, "נמנע תשלום מע"מ בסך של מעל מיליון שקלים".


מנגד, סנגוריו של חלבי ניסו להציג תמונה שונה בתכלית. לטענתם, מרשם פעל בתום לב מתוך רצון להפעיל חברות קיימות, ולא היתה לו כל כוונה פלילית. לטענת ההגנה, השליטה שנלקחה על ח.ו.ש.ן מיתוג לפני שנחתם הסכם העברת המניות, היתה עניין מנהלי שנבע מהבנה שגויה של הסיטואציה, ולא פעולה מתוכננת של הונאה. בנוסף, טענו עורכי דינו כי "מדובר בעסקאות שבוצעו מתוך תקווה שהתמורה תגיע או תושלם בעתיד הקרוב". הם הוסיפו כי הנאשם אינו עבריין סדרתי, כי אין לו הרשעות קודמות בעבירות מס, וכי מדובר באדם שתרם לקהילה ופעל רבות לקידום תעסוקה באזורים מוחלשים.


בפסק הדין המפורט שכתבה השופטת ציפורה גילני גז, נדחו הטענות של ההגנה. השופטת קבעה כי, "הנאשם לא הסיר את המחדלים המשמעותיים נשוא כתבי האישום ולמעשה לא שילם דבר בגינם". עוד כתבה השופטת בפסק הדין שלה כי הנאשם, "הפעיל שיטה מתמשכת ומתוחכמת לניכוי מסים תוך שימוש בחברות שונות אשר שימשו לו ככיסוי לפעילותו הפלילית". השופטת התייחסה גם לתסקיר שירות המבחן, וציינה כי גם שם לא הובעה כל נטילת אחריות אמיתית מצד חלבי - דבר שהשפיע על חומרת הענישה. כמו כן, הודגש כי העבירות לא היו חד פעמיות, אלא בוצעו במשך תקופה ממושכת ובחברות שונות. בכך, הובהר שהנאשם נקט דפוס פעולה עקבי, ולא מעשה חד פעמי שנבע מאירוע חריג.


משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

לאור כל הדברים הנ"ל, גזר בית המשפט על חלבי עונש כבד: 50 חודשי מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי (במידה שיבצע עבירת מע"מ מסוג פשע בשלוש השנים הקרובות), קנס בסכום כולל של 450 אלף שקל או שמונה חודשי מאסר תחתיו והתחייבות כספית בסכום כולל של 200 אלף שקל. לגבי החברות שהיו חלק מההליך אך אינן פעילות עוד, נגזר קנס סמלי בלבד של 50 שקל לכל אחת - החלטה שמשקפת את העובדה שהאחריות הפלילית מוטלת בראש ובראשונה על מי שעמד בראשן.

מדוע גזר הדין הזה נחשב חריג בחומרתו לעבירות מס?

גזרי דין של יותר מארבע שנות מאסר בעבירות מס נדירים יחסית, בייחוד כשמדובר בנאשמים ללא עבר פלילי. מה שמייחד את המקרה של חלבי הוא השילוב בין סכום ההונאה הגבוה (יותר מ-12 מיליון שקל), התחכום השיטתי של ביצוע העבירות, ההיקף הרחב של החברות המעורבות והעובדה שהנאשם לא נטל אחריות גם במהלך המשפט. השופטת ציינה כי החומרה של העונש נובעת גם מהפגיעה באמון הציבור במערכת המס.

קיראו עוד ב"משפט"


האם היו נסיבות מקלות שיכלו להשפיע על גזר הדין אך נדחו?

כן. הסנגורים ניסו לטעון לנסיבות מקלות כמו היעדר עבר פלילי, תרומתו של חלבי לקהילה ומצבו המשפחתי. עם זאת, בית המשפט דחה את הטענות בעיקר בשל העובדה שלא הובעה חרטה אמיתית, לא הוסרו המחדלים (כלומר – לא הוחזרו הכספים שנגרעו), ונמצא שמדובר בהתנהלות מכוונת ושיטתית. לכן הנסיבות האלה לא שימשו משקל נגד משמעותי בענישה.


האם חלבי פעל לבד, או שהיו שותפים נוספים לעבירות?

אף שבפסק הדין עצמו אין פירוט מלא על שותפים נוספים, עולה ממנו כי חלבי שלט בפועל בכמה חברות, ולעתים עשה שימוש בגורמים נוספים שהיו רשומים פורמלית, אך לא ניהלו את החברה בפועל. ייתכן שהיו מעורבים אחרים, אך במקרה הנדון רק הוא הועמד לדין ונשא באחריות הפלילית הישירה.


מדוע לא הוטל עונש מאסר על תנאי ממושך יותר?

השופטת הטילה מאסר על תנאי בן 18 חודשים, אך קבעה שהוא יופעל רק במקרה של ביצוע עבירת מע"מ מסוג פשע בתוך שלוש שנים. ההחלטה מבטאת, לדבריה, איזון: מצד אחד יצירת הרתעה מפני הישנות; ומצד שני הימנעות מענישה כפולה תוך השארת "חרב מעל הראש" לתקופת מבחן מוגבלת.


האם העונש הכספי שנגזר תואם את היקף העבירות?

הקנס שהוטל - 450 אלף שקל - נמוך משמעותית מסכום העבירה (יותר מ-12 מיליון שקל). הסיבה לכך היא שמערכת הענישה בישראל מתחשבת ביכולתו הכלכלית הנוכחית של הנאשם, ולא רק בנזק שגרם. עם זאת, גובה הקנס לא מבטל את העובדה שמדובר גם בקלון פלילי חמור ומאסר בפועל ממושך.


כיצד התייחס בית המשפט לפער בין השליטה הפורמלית לשליטה בפועל?

פסק הדין קובע כי הנאשם "פעל בחברות שונות תוך שליטה בפועל גם מבלי שהייתה לו שליטה פורמלית". המשמעות המשפטית היא כי האחריות הפלילית לא תלויה רק בבעלות על מניות או תפקיד רשמי, אלא גם בהתנהגות בפועל - מה שמהווה מסר חשוב למי שמנסה לפעול דרך אנשי קש או בעלי תפקידים רשומים מטעמו.

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    אפי 06/05/2025 08:32
    הגב לתגובה זו
    אין הגיון לשלם מסים כאשר כל הכסף שנגבה זורם למימון אברכים חרדים פרזיטים והתנחלויות מיותרות
  • 1.
    אנונימי 06/05/2025 06:08
    הגב לתגובה זו
    עונשים מגוחכים ואז שואלים למה ממשיכים לבצע אותם עבירות כמו בכבישים ככה גם בענייני מס חייבים להחמר
גירושים פרידה מריבה הסכם ממון
צילום: Istock

עזבה את הבית וביקשה שבעלה ימשיך לפרנס אותה: מה קבע בית המשפט?

אשה שנישאה לפני יותר מ-50 שנה ועזבה את הבית לאחר שטענה להתעללות נפשית מתמשכת, ביקשה לחייב את בעלה במזונות ובמדור זמניים. לטענתה, היא יצאה מהבית “עם נייר וארנק בלבד” והחלה חיים חדשים הרחק ממנו. הבעל טען שמדובר בעלילת שווא שנועדה להצדיק מעבר לצפון ודרישת מזונות. השופט בחן את הטענות, את מכתב העזיבה החריג ואת מצבם הכלכלי - והכריע

עוזי גרסטמן |

באוגוסט האחרון, לאחר יותר מ-50 שנות נישואים, לקחה אשה את תיקה ויצאה מבית המשפחה בחדרה. לא היה זה צעד רגעי או גחמה פתאומית; לפחות כך היא טענה בבקשה שהגישה לבית המשפט לענייני משפחה. לדבריה, במשך שנים היא נשאה לבדה תחושת מועקה, פחד ושחיקה רגשית, עד שהגיעה לנקודת שבירה. “יצאתי ואני לא חוזרת, כבד את החלטתי”, כתבה לבעלה בהודעה שנשלחה זמן קצר לאחר שעזבה. היא תיארה יציאה כמעט טקסית, “עם נייר וארנק בלבד”, ועם תחושת חירות שלא הכירה שנים ארוכות. כעת, כשהיא חיה בצפון בדירה שכורה, ביקשה האשה שבעלה - שממנו התרחקה פיזית ונפשית - ימשיך לפרנס אותה עד הגירושים.

מנגד, הבעל מצייר תמונה אחרת: אדם בן 77, נכה צה"ל, שננטש לפתע על־ידי אשתו אחרי חיים של שקט, תמיכה ושיתוף, לטענתו. בין הטענות הקשות שהעלו שני הצדדים, עמד בית המשפט בפני השאלה המורכבת: האם על גבר שכבר אינו חי עם אשתו, לאחר שהיא זו שעזבה את הבית ומצהירה שאינה חוזרת, להמשיך ולשאת במזונותיה? פסק הדין מספק הצצה נדירה לדילמות שבין סכסוך זוגי מתמשך לבין עקרונות יסוד בדין העברי, ובעיקר למקום שבו מסתיימת החובה הזוגית ומתחילה עצמאות כלכלית.

הצדדים נישאו ב-1971 וחיו יחד רוב חייהם הבוגרים. שלושת ילדיהם כבר בוגרים, והזוג חי בבית משותף עד ה-21 לאוגוסט 2024 - היום שבו האשה עזבה את הבית מבלי לשוב. בכתב התביעה תיארה את נסיבות עזיבתה כצעד שננקט אחרי “שנים של התעללות נפשית ואלימות מילולית”, כלשונה. לדבריה, בעלה שלט בכל היבט בחייה: מהמפגשים החברתיים ועד השימוש בכספים המשותפים. היא טענה כי נאלצה להסתיר ממנו את כתובת דירתה החדשה מחשש לביטחונה.

האשה טענה גם כי המשיב נהנה מפנסיה מכובדת וקצבת נכות, בעוד שהיא מתקיימת מקצבאות בלבד ונדרשת להיעזר באמה כדי לשלם שכירות. לדבריה, במשק הבית המשותף נצברו סכומים נכבדים, כולל מט"ח בכספת ויתרות בחשבון הבנק של הבעל, אך אין לה גישה לכספים. בפנייתה לבית המשפט היא ביקשה לחייב את הבעל במזונות זמניים בסכום של 10,800 שקל בחודש, בטענה כי הוא מחויב, לפי הדין העברי, לפרנס את אשתו עד למועד הגט. עוד טענה האשה כי היא זכאית למזונות שיקום גם לאחר הגירושים, עד לחלוקת הזכויות הפנסיוניות.

"עלילת דם", “תלונת שווא” ונטישה לא מוסברת

הבעל דחה מכל וכל את טענותיה של אשתו. הוא תיאר מערכת יחסים אחרת לחלוטין: זוגיות רגילה, יציבה, נטולת אלימות. לדבריו, אשתו עברה בחודשים האחרונים “שינוי לא מובן”, החליטה לפרק את הבית ועזבה ללא סיבה אמיתית. לדבריו, הוא זה שנפגע ומשלם את המחיר. הוא טען כי תלונת האלימות שהגישה נגדו היתה תלונת שווא, וכי גם בית המשפט בדיון על צו ההגנה לא התרשם שהאשה מצויה בסיכון, אך בחר להשאיר את הצו על כנו משיקולים טכניים. עוד הוא הוסיף כי האשה חיה בסך הכל מכספיה שלה, נהנתה מחיי חברה, ואף הצטרפה אליו לטיולים ולפעילויות - עד שלפתע נטשה. מבחינתו, האשה היא זו שמרדה, פעלה בזדון, הביאה למעצרו שלא בצדק ונטשה אותו לעת זקנתו.

גירושים פרידה מריבה הסכם ממון
צילום: Istock

עזבה את הבית וביקשה שבעלה ימשיך לפרנס אותה: מה קבע בית המשפט?

אשה שנישאה לפני יותר מ-50 שנה ועזבה את הבית לאחר שטענה להתעללות נפשית מתמשכת, ביקשה לחייב את בעלה במזונות ובמדור זמניים. לטענתה, היא יצאה מהבית “עם נייר וארנק בלבד” והחלה חיים חדשים הרחק ממנו. הבעל טען שמדובר בעלילת שווא שנועדה להצדיק מעבר לצפון ודרישת מזונות. השופט בחן את הטענות, את מכתב העזיבה החריג ואת מצבם הכלכלי - והכריע

עוזי גרסטמן |

באוגוסט האחרון, לאחר יותר מ-50 שנות נישואים, לקחה אשה את תיקה ויצאה מבית המשפחה בחדרה. לא היה זה צעד רגעי או גחמה פתאומית; לפחות כך היא טענה בבקשה שהגישה לבית המשפט לענייני משפחה. לדבריה, במשך שנים היא נשאה לבדה תחושת מועקה, פחד ושחיקה רגשית, עד שהגיעה לנקודת שבירה. “יצאתי ואני לא חוזרת, כבד את החלטתי”, כתבה לבעלה בהודעה שנשלחה זמן קצר לאחר שעזבה. היא תיארה יציאה כמעט טקסית, “עם נייר וארנק בלבד”, ועם תחושת חירות שלא הכירה שנים ארוכות. כעת, כשהיא חיה בצפון בדירה שכורה, ביקשה האשה שבעלה - שממנו התרחקה פיזית ונפשית - ימשיך לפרנס אותה עד הגירושים.

מנגד, הבעל מצייר תמונה אחרת: אדם בן 77, נכה צה"ל, שננטש לפתע על־ידי אשתו אחרי חיים של שקט, תמיכה ושיתוף, לטענתו. בין הטענות הקשות שהעלו שני הצדדים, עמד בית המשפט בפני השאלה המורכבת: האם על גבר שכבר אינו חי עם אשתו, לאחר שהיא זו שעזבה את הבית ומצהירה שאינה חוזרת, להמשיך ולשאת במזונותיה? פסק הדין מספק הצצה נדירה לדילמות שבין סכסוך זוגי מתמשך לבין עקרונות יסוד בדין העברי, ובעיקר למקום שבו מסתיימת החובה הזוגית ומתחילה עצמאות כלכלית.

הצדדים נישאו ב-1971 וחיו יחד רוב חייהם הבוגרים. שלושת ילדיהם כבר בוגרים, והזוג חי בבית משותף עד ה-21 לאוגוסט 2024 - היום שבו האשה עזבה את הבית מבלי לשוב. בכתב התביעה תיארה את נסיבות עזיבתה כצעד שננקט אחרי “שנים של התעללות נפשית ואלימות מילולית”, כלשונה. לדבריה, בעלה שלט בכל היבט בחייה: מהמפגשים החברתיים ועד השימוש בכספים המשותפים. היא טענה כי נאלצה להסתיר ממנו את כתובת דירתה החדשה מחשש לביטחונה.

האשה טענה גם כי המשיב נהנה מפנסיה מכובדת וקצבת נכות, בעוד שהיא מתקיימת מקצבאות בלבד ונדרשת להיעזר באמה כדי לשלם שכירות. לדבריה, במשק הבית המשותף נצברו סכומים נכבדים, כולל מט"ח בכספת ויתרות בחשבון הבנק של הבעל, אך אין לה גישה לכספים. בפנייתה לבית המשפט היא ביקשה לחייב את הבעל במזונות זמניים בסכום של 10,800 שקל בחודש, בטענה כי הוא מחויב, לפי הדין העברי, לפרנס את אשתו עד למועד הגט. עוד טענה האשה כי היא זכאית למזונות שיקום גם לאחר הגירושים, עד לחלוקת הזכויות הפנסיוניות.

"עלילת דם", “תלונת שווא” ונטישה לא מוסברת

הבעל דחה מכל וכל את טענותיה של אשתו. הוא תיאר מערכת יחסים אחרת לחלוטין: זוגיות רגילה, יציבה, נטולת אלימות. לדבריו, אשתו עברה בחודשים האחרונים “שינוי לא מובן”, החליטה לפרק את הבית ועזבה ללא סיבה אמיתית. לדבריו, הוא זה שנפגע ומשלם את המחיר. הוא טען כי תלונת האלימות שהגישה נגדו היתה תלונת שווא, וכי גם בית המשפט בדיון על צו ההגנה לא התרשם שהאשה מצויה בסיכון, אך בחר להשאיר את הצו על כנו משיקולים טכניים. עוד הוא הוסיף כי האשה חיה בסך הכל מכספיה שלה, נהנתה מחיי חברה, ואף הצטרפה אליו לטיולים ולפעילויות - עד שלפתע נטשה. מבחינתו, האשה היא זו שמרדה, פעלה בזדון, הביאה למעצרו שלא בצדק ונטשה אותו לעת זקנתו.