המדינה התעכבה - ובמקום מאסר נגזרו עבודות שירות
אף שהעלים מאות אלפי שקלים ממע"מ, שב במהרה לסורו לאחר מאסר קודם והשיב רק חלק קטן מהכסף - החליט בית משפט השלום בראשון לציון להמיר את עונש המאסר של נאשם בעבודות שירות. השופט רפי ארניה קבע כי השיהוי הממושך של המדינה בהגשת כתב האישום - יותר משש שנים מאז
פתיחת החקירה - הוא שיקול משמעותי שהטה את הכף לטובת הקלה בעונש, חרף עברו הפלילי המכביד של הנאשם
מעל ראשו ריחף עבר פלילי עשיר, שכלל הרשעה קודמת ומאסר בפועל שריצה בעבר על עבירות דומות. אלא שהפעם, בניגוד לכל הציפיות, לא נשלח אריק דעדוש שוב אל מאחורי סורג ובריח, אלא יצא מבית המשפט בידיעה כי ירצה את עונשו במסגרת עבודות שירות. מה הוביל את השופט רפי ארניה לקבל הכרעה שכזו בעניינו של דעדוש, אדם שלא בפעם הראשונה מתייצב על דוכן הנאשמים בעבירות מס?
דעדוש, ששימש מנהל פעיל בצ.ב.א חי יזמות והשקעות, הורשע ביחד עם החברה כי ניכו מס תשומות בהיקף אדיר - יותר מ-850 אלף שקל - מבלי שהיו בידיהם מסמכים כדין. על פי כתב האישום שבו הודה, התקופה הרלוונטית לעבירות נפרשה בין תחילת 2014 ועד פברואר 2015, אז הוגשו תשעה דו"חות מע"מ תקופתיים שכללו ניכויים פיקטיביים. "אין המדובר במעידה חד פעמית אלא בסדרה של פעולות שיטתיות ומתוכננות מראש", ציין השופט בפסק הדין שפורסם.
הסדר הטיעון שנחתם עם הפרקליטות חייב את הנאשמים להחזיר סכום חלקי בלבד - 200 אלף שקל - לפני שלב הטיעונים לעונש. בתמורה הגבילה המדינה את דרישתה למאסר בפועל שלא יעלה על שנה אחת. התביעה הדגישה כי מדובר בעבירות חמורות, שבוצעו על ידי אדם שהיה כבר אמור להבין היטב את משמעות מעשיו, נוכח הרשעתו הקודמת מ-2010 בעבירות מס דומות שבעטיין ריצה 15 חודשי מאסר. לצד זאת, ציינה הפרקליטות כי דעדוש לא הסיר את המחדל במלואו, ואף השיב רק 200 אלף שקל מתוך יותר מ-850 אלף שקל. "הנאשם הפגין זלזול בקופה הציבורית ובערך השוויון בנטל המס", טענה המאשימה, וביקשה לגזור עליו מאסר ברף העליון של ההסדר - 12 חודשים בפועל.
מנגד, ההגנה הדגישה את הזמן שחלף - כמעט עשור מאז שבוצעו המעשים - ואת העובדה כי הנאשם אינו בעל החברה אלא רק המנהל שלה. עוד נטען כי במהלך השנים האחרונות השתנה אורח חייו, וכיום הוא עובד כשכיר ומתקשה מבחינה כלכלית עד כדי כך שהוכרז שהוא בהליכי חדלות פירעון. בנוסף, הזכירו סנגוריו כי סכום הניכוי שיוחס לו בתחילת ההליך היה גבוה בהרבה - מעל 1.2 מיליון שקל - ובהמשך הופחת באופן ניכר הסכום בעקבות החלטות בית המשפט, עד שהועמד על 851 אלף שקל בלבד.
- "הרב והמרוקאית": 18 חודשי מאסר למיסטיקנית שהסתירה מיליונים בחשבונות חברים
- בעלי תפקידים בכירים בהייטק ויועץ המס שלהם הסתירו חברות ארנק וקיזזו משכורות פיקטיביות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הדיון בענישה התרכז בשאלת משמעות השיהוי בהגשת כתב האישום. החקירה נפתחה עוד ב-2015, אך כתב האישום הוגש רק בנובמבר 2021, יותר משש שנים לאחר מכן. דעדוש נחקר לראשונה כבר ב-2016, אך מאז התיק הועבר הלוך ושוב בין יחידות שונות ברשות המסים ובפרקליטות, מבלי שניתן לכך הסבר מניח את הדעת. "זהו פרק זמן ארוך, ארוך מדי", הדגיש השופט בהכרעתו, "שתוצאתו היא שהנאשם נותן את הדין על מעשיו למעלה מעשור לאחר שבוצעו".
בהכרעתו, השופט ארניה לא חסך ביקורת על התנהלות הרשויות. הוא הזכיר כי בפסיקה נקבע לא אחת ששיהוי בהגשת כתב אישום עשוי להוביל להקלה בעונש, בייחוד כשלא ניתן לו הסבר מניח את הדעת. לדבריו, "התנהלות מכבידה זו יש בה כדי לפגוע באמון הציבור במערכת המשפט ובמראית פני הצדק". עם זאת, הוא ציין כי לא ניתן להתעלם מעברו הפלילי המכביד של דעדוש, העובדה שחזר לסורו זמן קצר לאחר שחרורו ממאסר קודם, והיקף הכספים העצום שנגרעו מהקופה הציבורית.
לצורך מתן גזר הדין הסתמך השופט על תיקון 113 לחוק העונשין, המחייב לקבוע "מתחם ענישה הולם" בהתאם לערכים החברתיים שנפגעו, נסיבות ביצוע העבירה ומדיניות הענישה הנהוגה. הוא ציין כי עבירות מס פוגעות פגיעה קשה בשוויון בנטל וביכולת המדינה לספק שירותים לאזרחיה. "עבירות אלו הן קלות לביצוע אך קשות לאיתור ולאכיפה", כתב השופט בהכרעת הדין, ולכן נדרשת ענישה מחמירה שתכלול לרוב מאסר בפועל. אלא שבמקרה שלפניו, איזון השיקולים הוביל למסקנה חריגה. "אלמלא השיהוי בהגשת כתב האישום, יש סיכוי רב שזה היה דינו של הנאשם - מאסר מאחורי סורג ובריח", הבהיר השופט. "ואולם מכלול שיקולי הענישה הפרטניים מטה את הכף לטובת מאסר שירוצה בעבודות שירות, אם כי ברף הגבוה".
- הצוואה תקפה גם לאחר 50 שנה - אף שהעדים מתו
- השתלטו על 110 מ"ר מהשטח המשותף - וכעת יישאו במחיר
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- הרכב "הגנוב" חנה בחוץ - והתובע הגיע איתו לבית המשפט: פסק...
בסופו של דבר גזר השופט על דעדוש תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות במרכז יום ביבנה, לצד מאסר על תנאי של 12 חודשים לשלוש שנים וקנס בסכום כולל של 20 אלף שקל. החברה שבניהולו חויבה בקנס נוסף של 50 אלף שקל. השופט הדגיש כי אם לא יבצע את עבודות השירות במלואן, "ניתן יהא להפקיע אותן ותחתן הוא עלול לרצות עונש מאסר בפועל". ההחלטה הזו מציבה אתגר למערכת המשפט: מצד אחד, עבריין חוזר שמעלים מס בסכומים עצומים ומחזיר רק חלק קטן מן הכסף. מצד שני, התנהלות רשלנית של רשויות החקירה והתביעה, שגרמה לכך שהנאשם נותן את הדין כעשור לאחר מעשיו. התוצאה היא גזר דין שמצד אחד נוקב בקביעות חמורות על חומרת העבירה, אך מצד שני מאפשר לנאשם להימנע מכלא ולהסתפק בעבודות שירות.
כך, בעוד הפרקליטות ביקשה להחמיר ולהטיל מאסר ממשי, העדיף בית המשפט לתת משקל מכריע לשיהוי. במילותיו של השופט ארניה: "בנסיבות אלה, ולא בלא התלבטות, מצאתי כי מכלול השיקולים מטה את הכף לטובת עבודות שירות".
למה בעצם בית המשפט לא שלח את דעדוש שוב לכלא, אף שכבר יש לו עבר פלילי חמור?
השופט הדגיש שהעבירות אכן חמורות ושבדרך כלל הן מצדיקות מאסר בפועל. אבל במקרה הזה חלף זמן רב מאוד מאז שנפתחה החקירה ועד שהוגש כתב האישום - יותר משש שנים - וזה היה שיקול משמעותי להקלה. השופט אמר ש"השיהוי הממושך" פוגע באמון הציבור במערכת, ולכן זה הטה את הכף לכיוון עבודות שירות במקום כלא.
כמה כסף בעצם נלקח מהקופה הציבורית?
לפי כתב האישום, הניכוי הפיקטיבי הגיע לסכום כולל של כ-851 אלף שקל. הנאשם והחברה החזירו רק 200 אלף שקל, כלומר רוב הסכום נותר בחוץ.
מה טענה המדינה?
הפרקליטות אמרה שהנאשם חזר לסורו זמן קצר אחרי ששוחרר מהכלא בעבירות מס קודמות, ושהוא לא ניסה להקטין כמעט כלום מהמחדל. הם ביקשו להחמיר עמו ולהטיל עליו שנת מאסר בכלא בפועל, וגם קנס משמעותי.
ומה טען הסנגור שלו?
ההגנה ניסתה לשים דגש על חלוף הזמן, על כך שהוא כבר לא בעלים של החברה אלא שכיר, ושמצבו הכלכלי קשה עד כדי כך שהוא נמצא בהליכי חדלות פירעון. הם אמרו גם שההליך המשפטי לא היה מיותר, כי במהלך הדרך הופחת סכום הניכוי בצורה משמעותית.
אז מה היתה התוצאה הסופית?
בסופו של דבר השופט גזר עליו תשעה חודשי עבודות שירות, קנס בסכום כולל של 20 אלף שקל ומאסר על תנאי לשנה. החברה נקנסה בסכום של 50 אלף שקל.
למה בכלל עבירות מס נחשבות חמורות כל כך?
כי הן פוגעות בכל הציבור. כשמעלימים מס, המדינה מכניסה פחות כסף, ואז יש לה פחות משאבים לשירותים שכולנו מקבלים - בריאות, חינוך, ביטחון ועוד. מעבר לכך, זה גם יוצר חוסר שוויון: מי שמעלים מס מרוויח על חשבון מי שכן משלם כחוק.
במקרה אחר, במאי 2015 ניגש צעיר בן 26, שהיה במצב בעייתי מבחינה כלכלית ובריאותית, להירשם כעוסק מורשה בעסק בשם תכשיטי ה' שמחה. למראית עין, מדובר בצעד שגרתי לפתיחת דף חדש, ואולם מאחורי הטפסים והתיעוד הרשמי הסתתרה מציאות שונה בתכלית: רישום פיקטיבי שבפועל שימש פלטפורמה להונאת מס בהיקף של כמעט חצי מיליון שקל. לא אות צעיר הוא זה שניהל את העסק. לא הוא הפיק את החשבוניות. אבל הוא היה הפנים - והחותמת. בית משפט השלום בתל אביב הכריע בנושא במאי האחרון. על פי העובדות שבכתב האישום, במהלך תקופה קצרה של פחות מחודש - בין ה-13 ל-31 למאי 2015 - הוצאו מטעם העסק 15 חשבוניות פיקטיביות בסכום כולל של יותר מ-3.2 מיליון שקל לבראי בא מסחר כללי במתכת עדינה ותכשיטים, תוך התחמקות ממע"מ בהיקף כולל של 490,919 שקל. בפועל, לא בוצעה כל עסקה בגין החשבוניות האלה. הן שימשו כלי להונאת המדינה. הנאשם לא היה יוזם התוכנית, אך שיתף עמה פעולה תמורת כסף. עורך דינו עצמו טען כי הצעיר פעל באותה עת מתוך מצוקה קשה: הוא היה חסר אמצעים, נעדר עבר פלילי, וחי בשולי החברה. בא כוחו של הנאשם הדגיש גם כי, "העבירות בוצעו לפני כעשור, משך כשבועיים בלבד, על רקע ניצול מצוקתו של הנאשם ולא ממניע עברייני מובהק". באותו הקשר, ציין עורך הדין כי הנאשם סובל כיום מבעיות רפואיות קשות: גידול שהוסר ממוחו בניתוח, נכות של 55%, תלות בתרופות יומיות, קיום על קצבת ביטוח לאומי, ורעייתו משתכרת שכר נמוך. עוד טען כי "מדובר באדם שהודה בהזדמנות הראשונה, חסך זמן שיפוטי יקר, ושיתף פעולה עם הרשויות".
- 1.קובי 03/09/2025 10:08הגב לתגובה זומעניין מתי יחקרו את כול הכסף שנישפח בהפגנות של קפלן ואחים לנשק מתי באמת רשות המיסים יעשו עבודה אמיתית כי יש הרבה אנשים בהפגנות שמרויחים ים כסף מאירופה אז אנחנו מחקים לראות מתי ומי ומהפה
כך רשות המסים מצליחה לגבות חובות ישנים
בפסק דין שהתקבל באחרונה בבית המשפט המחוזי בחיפה, הובהר כי חוב מס בן 20 שנה אינו נעלם מעצמו ואינו מתיישן, אם רשות המסים נקטה מהלך כלשהו לאורך השנים. אף שהנישום טען שלא ידע דבר על החוב, השופט קבע כי פעולות כמו עיקול או שליחת מכתב השאירו את החוב רלוונטי
- ויצרו איפוס למועד ההתיישנות שלו
במאי האחרון פורסם פסק דין יוצא דופן במחוזי חיפה, שבו נדחתה העתירה של בעל עסק בתעשיית הבשר שטען כי חוב מס בסכום כולל של כ-10 מיליון שקל מ-2002-2001 התיישן. שופט המחוזי, אינאס סלאמה, קבע כי חוב מס - גם כזה שנשאר “בשקט” עשרות שנים - יכול להישאר לגבייה במידה שבמהלך השנים נעשו פעולות מצד רשות המסים.
רעיון המקרה פשוט אך מורכב: בעל עסק הוטלו עליו שומות מס משמעותיות ב-2001 (יותר מ-8 מיליון שקל) ו-2002 (כ-800 אלף שקל), בנוסף לקנסות גירעון ועיצומים שנוספו עם הזמן. סך כל החוב הגיע כאמור לכ-10 מיליון שקל. במשך השנים טען בעל העסק כי לא קיבל מכתבים או הודעות על החוב, שהליכי הגבייה הושבתו, ואף שבשלהי 2021, כשניסה לפתוח תיק עוסק מורשה, לא נמסר לו על החוב הקיים. ואולם במאי־יוני 2022, כך נטען, פתאום החל להיתקל במכתבי דרישה ובעיקול בנקאי על חשבונו בסכום של יותר מ-10 מיליון שקל. לטענתו, המחאות ששלח לא כובדו, והוא הופתע לשמוע על קיומו של התחייבות כספית עצומה שלא ידע עליה במשך שנים.
הנישום טען כי מעולם לא נודע לו על החוב לאורך שנים, ומאז 2011 - אז העביר את העניין לעורך דין - לא נקטה רשות המסים יוזמה כלשהי לגבייה. על כן, לטענתו, החוב אמור היה להתיישן. מנגד, פקיד שומה טען כי נעשו פעולות לאורך השנים: הודעות, עיקולים, תביעות חוב בהליך פשיטת רגל - הקו המתמשך של פעולות אלה מונע את קיומה של התיישנות של המקרה. כמו כן, הובעה ביקורת קשה על התנהלות התובע, בטענה שהוא נמנע באופן מתמשך מלקיים את חובותיו.
הנישום קיבל פטור מריבית, הצמדה, עיצומים ופיגורים
השופט סלאמה קיבל את הטענות של רשות המסים וקבע בפסק הדין כי, “אין שבע שנים רצופות שבהן הנישום ישב בחיבוק־ידיים” בלי שננקטו פעולות כלשהן. הוא קבע כי במסגרת הזמן לאורך השנים נוצרה “חזקת איפוס” של מרוץ ההתיישנות - מושג משפטי שבעקבותיו פעולות מצד הנושה ממחזרות את מניין הזמן מחדש. גם נטען כי התובע ידע על השומות לאורך השנים - בעת קביעתן, בעת בקשת הארכת מועד ערעור ב-2011, וגם כשנפתחו הליכי פשיטת רגל ב-2016. אף שמצא השופט כי נגרם עיכוב של שנים בגביית החוב בשל תקלה טכנית במערכת המחשוב של רשות המסים, שמנעה העברת עדכונים לגורמים אנושיים במשך כארבע שנים - הוא פטר את הנישום מתשלום ריבית, הצמדה, עיצומים ותוספות פיגורים שנבעו מאותה תקופה. כלומר החוב נשאר קיים, אך לא ייתוספו עליו עמלות נוספות.
- הכנסות המדינה ממסים עלו ל-42.7 מיליארד שקל בספטמבר - גידול שנתי ריאלי של 4%
- איך המדינה לוקחת מעל 50% ממחיר הדירה? כי היא יכולה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המקרה החשוב כאן הוא לא רק גובה החוב או שנותיו, אלא ההבנה שתקופת הזמן לבדה אינה מבטלת חוב מס. מרוץ ההתיישנות, כלומר הזמן שבו הנושה יכול לדרוש את החוב - ניתן לאפס (לחדש) אם לאורך השנים נעשות פעולות מנהליות או משפטיות שמביעות רצון לגבייה. ובמלים אחרות, אם פקיד השומה שולח מכתב דרישה, מטיל עיקול או מבקש צו כינוס נכסים - גם אם מבצע זאת בצורה אטית או חלקית - הפעולה הזו יכולה ללמנוע את התיישנות החוב. זהו עיקרון חשוב במיוחד בנושאי מסים, שכן לפי מקורות משפטיים, תקופת ההתיישנות הכללית לפי חוק ההתיישנות היא שבע שנים לתביעות רגילות. ואולם כשמדובר בחובות מס, המערכת המשפטית נוטה לאפשר מרחב פעולה רחב יותר לנושה, מתוך ראייה שפקיד השומה חייב להיות “סופר אקטיבי” בגבייה.
צוואת האם תקפה גם לאחר שחלפו 50 שנה - אף שהעדים מתו
בית המשפט לענייני משפחה בחיפה הכריע במאבק ירושה ממושך בין אחים על רקע צוואת אמם מ-1972. שני העדים שחתמו על הצוואה נפטרו זה מכבר, אך השופט טל פפרני קבע כי אין בכך כדי לפגוע בתוקפה של הצוואה, שנערכה לצד צוואת האב המנוח ונחשבת צוואה הדדית. אחד מילדיהם
של המנוחים, שהתנגד לקיום הצוואה בטענה שאמו לא הבינה עברית, חויב בהוצאות של 45 אלף שקל לאחיו
כשחלפו יותר מחמישה עשורים מאז שנחתמה הצוואה, נדמה היה כי מסמך ישן, דהוי בקצוות, לא יוכל עוד לעמוד במבחן משפטי. ואולם בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, בפני סגן הנשיאה השופט טל פפרני, נקבע באחרונה כי גם צוואה שנערכה לפני 50 שנה, ואף ששני העדים שחתמו עליה הלכו לעולמם - יכולה להמשיך ולחייב את היורשים, אם ניכר כי היא משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה.
הסיפור מתחיל במשפחה ותיקה מהצפון. האם, ילידת 1932, הלכה לעולמה ב-2018 כשהיא מותירה אחריה חמישה ילדים ורכוש שכלל גם מניות בחברה משפחתית שנוסדה עוד בשנות ה-30 על ידי האב. זמן קצר לאחר פטירתה הגיש אחד הבנים, המתגורר כיום בארה"ב, בקשה למתן צו ירושה. שלושת אחיו ואחותו התנגדו לכך והציגו מסמך צוואה שנחתם לדבריהם ב-1972 בפני עורך הדין נחום סגל ומזכירתו, אביבה עפרון. לטענתם, זהו המסמך האחרון והמחייב של האם, שיש לקיים אותו לפי הוראותיו.
הבן, שהתנגד לקיום הצוואה, טען מנגד כי מדובר במסמך ישן שאין לו תוקף. לדבריו, אמו לא שלטה בשפה העברית, לא ידעה לקרוא ולכתוב, ולכן לא הבינה כלל על מה היא חותמת. הוא הוסיף כי הצוואה נמצאה רק לאחר מותו של האב ולמעשה נשלפה "מהעבר" ברגע שנולדה המחלוקת. לטענתו, עצם העובדה ששני העדים נפטרו ולא ניתן היה לזמנם לעדות, יוצרת פגם מהותי שמונע את קיום הצוואה.
צוואת האם נערכה באותו היום של צוואת האב
האחים האחרים, שביקשו לקיים את הצוואה, טענו מנגד כי אין ספק שהאם ידעה היטב מה היא עושה. לדבריהם, אמם היתה אשה דעתנית ונחרצת, שהקפידה תמיד להבין כל מסמך שעליו חתמה. הצוואה, לדבריהם, נערכה באותו יום ביחד עם צוואת האב המנוח - מסמך כמעט זהה שקיים כבר עשרות שנים ללא התנגדות כלשהי. הם הסבירו כי שני ההורים בחרו לערוך צוואות הדדיות, שבהן כל אחד מהם ציווה את רכושו לבן הזוג שנותר בחיים, ולאחר מכן לילדים בחלוקה ברורה.
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- ביהמ"ש אישר: ביטול הצוואה תקף למרות הפגמים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט פפרני קיבל את עמדת האחים וקבע כי אכן מדובר בצוואות הדדיות, שנערכו על בסיס הסתמכות הדדית של בני הזוג זה על זה. לדבריו, "מעיון בצוואות ניתן לראות בבירור כי אלו אינן כוללות מגבלה על יכולתו של בן הזוג לעשות בנכסיו כרצונו, אולם ברור כי הן כן כוללות מנגנון הסתמכות, ולפיו כל אחד מהם קבע את חלקו היחסי בעיזבון של כל אחד מארבעת ילדיהם, וברור כי כל אחד מהם הסתמך על צוואתו של האחר". על כן נקבע כי מדובר בצוואות הדדיות שיש להן תוקף מחייב.
