מחקר חדש באוניברסיטת חיפה: "נשים נרתעות מלשאוף להרוויח כסף"

"תפקידן החברתי של נשים בארץ גורם להן לפחד להיות המפרנסות העיקריות בבית כי פרנסה נתפסת כאחריות גברית"
אבי שאולי | (3)

נשים נרתעות מלשאוף להרוויח כסף ומלהיות המפרנסות העיקריות בבית, כך עולה ממחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה. עוד מצא המחקר כי נשים מעדיפות לבצע משימות רבות במקום עבודתן ללא תמורה וללא קבלת קרדיט - דבר שגברים כמעט לעולם לא יעשו.

"המנגנון התרבותי בארץ מכתיב מצב שבו נשיות מזוהה עם טיפול ולכן נשים מראש מוותרות על תחרותיות ואסרטיביות. במצב כזה נשים ניגשות למשא ומתן על מקום עבודתן מעמדה נחותה, מתנצלת ומוקירת תודה על שבכלל מסכימים להעסיק אותן". אמרה ד"ר עמליה סער, ראש החוג לאנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה, שערכה את המחקר.

במשך עשור ביצעה ד"ר סער תצפיות משתתפות וראיונות עומק עם כמאה נשים ישראליות אשר השתתפו בקורסים להעצמה כלכלית, במטרה לבדוק כיצד ניתן להעלות את יכולת ההשתכרות שלהן. במהלך המחקר התברר כי הנשים, למרות רצונן להשתכר ולהרוויח כסף, מפחדות להעמיד דרישות כספיות, ויותר מכך - מפחדות ולא מעוניינות להיות המפרנסות העיקריות.

לדבריה של החוקרת, התנהגות זו נובעת מתהליכי סוציאליזציה. "תפקידה הטבעי של האישה אינו להיות המטפלת, אך החוזה המגדרי שנוצר כאן מכתיב שהאחריות הראשונית של הנשים היא טיפול וקיום הבית, ושל הגברים - פרנסה. במציאות הזאת הנשים מתעלות את החרדות שלהן לשלום הילדים והבית, לעומת החרדות המרכזיות של הגברים שהן כלכליות.

שוק העבודה הוא שוק תובעני וכשפרנסת הבית הופכת להיות אחריות משנית נוצר חוסר מוטיבציה מראש. האישה מוכנה רגשית לכך שפרנסת המשפחה היא לא על כתפיה, וגם אם היא שותפה פעילה בפרנסה, הרי שהיא המפרנסת המשנית ולא הראשית. בניגוד לגבר שרואה במטרה להרוויח 15,000 שקל תמריץ – האישה תראה בזה משהו מבהיל", אמרה ד"ר סער.

לדבריה, את העובדה כי אין שום דבר "טבעי" בכך שהתפקיד הנשי הוא תפקיד טיפולי אפשר לראות בקרב מהגרי ומהגרות העבודה: מהגרות עבודה עוזבות את ילדיהם, לעיתים לשנים רבות, מתוך הבנה שתפקידן המרכזי בסיטואציה שנוצרה הוא לפרנס את ילדיהן. במקביל, מהגרי עבודה רבים בישראל עובדים כמטפלים – כלומר אין בטיפול שום דבר "נשי", מלבד המוסכמות החברתיות.

ממצא נוסף שעלה במחקר הוא הנטייה של נשים "לתרום" למקום העבודה. מה שנחשב להגדלת ראש עבור גברים, נשים יבצעו ללא שאיפה לקבלת קרדיט, וגם במקרה זה במקום לדרוש תמורה הולמת, הנשים מעדיפות להגדיר את מאמציהן כתרומה למקום העבודה או עשייה מתוך אהבה. "התנהגות זו פוגעת בסיכויי הקידום של נשים משום שמנהל שצריך להחליט את מי לקדם לא יזכור חסד לאישה ש'תרמה' את ימי השישי שלה במשך חודש למשרד, אבל כן יזכור את הגבר שדאג לקבל עבור זה קרדיט", אומרת החוקרת.

תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    "מחקר" מגמטי כל הנשים השתתפו בקורסים להעצמה נשית!!!!!! (ל"ת)
    יהודית 29/03/2015 22:47
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    הפסקתי להיות פרייארית . אין כלום חינם (ל"ת)
    לא אני 29/03/2015 13:27
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    יוסי בן -משה 29/03/2015 12:45
    הגב לתגובה זו
    ברור מהכתבה ומהמציאות היומיומית, שישנו רצון של נשים רבות, לחיות ע"ח מפרנס. בין אם הסיבה לרצון הנשים היא חברתית או מבנה נפשי, הדבר אינו חשוב. כעובדה נתונה, ממצאי המחקר, נשים רוצות לחיות ע"ח אחר. אני רק אגיד, שרוצנן זה מפרנס ומכנמיס ה ון להרבה אחרים שלא פעם, כדי להמשיך ולהרוויח, מעודדים אותן לשגות.

שיעור האבטלה הרחב ירד ל-8.8% בסוף יוני; יותר מחפשי עבודה

במחצית הראשונה של יוני הנתון עמד על 9.5%; שיעור האבטלה המצומצם עלה מ-5.5% ל-5.6% (232 אלף איש) - כלומר חלק מאלה שחדלו לחפש עבודה שבו לעשות זאת, לקראת סוף מתווה החל"ת. 102 אלף שהפסיקו לעבוד בקורונה טרם חיפשו עבודה
איתי פת-יה |
שיעור האבטלה הרחב במשק ירד ל-8.8% (כ-377 אלף איש) במחצית השנייה של חודש יוני, מרמה קודמת של 9.5% במחצית הראשונה, כך לפי הנתונים שמפרסמים כעת בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מדובר בלא מועסקים, במי שנעדר זמנית מעבודתו בשל הקורונה, ממי שפוטר עם סגירת מקום עבודתו בשל הקורונה והפסיק לחפש עבודה, וכן במי שהפסיק לחפש עבודה ואינו עובד מסיבות אחרות. ניתן לראות כי חלק מאלו שחדלו לחפש עבודה, שבו לעשות זאת, שכן שיעור המובטלים - מפוטרים ומתפטרים שאינם מצויים בחל"ת המחפשים עבודה עלה מעט ל-5.6% (כ-232 אלף איש) לעומת 5.5% בשבועיים הראשונים של יוני. בתוספות אלו שהוצאו לחל"ת או נעדרו כל השבוע בשל הקורונה הנתון ירד ל-6.6% (274 אלף איש) לעומת 6.9% קודם לכן. מתוך אוכלוסייה קבועה של 6.5 מיליון איש מעל גיל 15, כ-63.6% משתתפים בכוח העבודה (עובדים, מחפשים עבודה או מצויים בחל"ת), שהם כ-4.2 מיליון איש. כ-36.4% אינם עובדים ולא מחפשים עבודה (כ-2.4 מיליון איש) ומתוך אלה כ-102.5 אלף איש הפסיקו לעבוד בגלל פיטורים או סגירתם מקום עבודתם החל ממרץ 2020 בשל הקורונה.