ורבורג תצדיק את מחיר לאומי קארד על חשבונכם
העסקה למכירת לאומי קארד לקרן ורבורג תמורת 2.5 מיליארד דולר בשלב ראשון (עם אופציה להגדלת הסכום בעתיד ככל שיתקיימו מספר תרחישים), מעלה מספר סימני שאלה סביב התועלת שאמורה להגיע לכיס של הצרכן. בתזמון מקרי (או שלא) העסקה נחתמת במקביל לזמן שבו כחלון משיק קמפיין בדמות 'מר ביטחון', כאשר הכוונה לביטחון כלכלי למי ששאל.
כחלון מתגאה היום (ובכלל) שהנה אחרי שפתח את שוק הסלולר לתחרות (וריסק על הדרך את חברות הסלולר), הבנקים על הכוונת והיום עסקה ראשונה להוצאת חברות האשראי מהבנקים יצאה לדרך.
העסקה משקפת מחיר הגבוה ב-30% מההון העצמי של לאומי קארד. עולה השאלה מדוע קרן ורבורג הסכימה לשלם סכום גובה כל כך עבור חברת כרטיסי האשראי. אם נצא מנקודת הנחה שהמהלך ישתלם לה, נראה שהערך שעליה להפיק מכאן והלאה עלול להגיע על חשבון הצרכן. הרי כשחברת כרטיסי האשראי כבר לא תהיה בידיים של בנק לאומי, סביר כי אף אחד מהבנק לא יציע ללקוח כזה או אחר עמלות אטרקטיביות עבור פעולות האשראי שכן מדובר בחברה חיצונית, והנה ורבורג יכולה ליהנות מהמצב. לחלופין, חברת אשראי חיצונית לאו דווקא תוכל לספק שירות ללקוח בדומה לאלו שמספקים הבנקים אך עיקר החשש שהקרן (שמאחוריה ניהול נכסים בהיקף של 45 מיליארד דולר) תחפש לעשות סיבוב על חשבון הצרכן הישראלי - ולצאת, כמו למשל במקרה אייפקס-תנובה.
אמנם המכירה מהווה המשך להמלצות ועדת שטרום שהגישה את מסקנותיה לפני שנה וחצי, וקבעה בין היתר כי על הבנקים הגדולים למכור את חברות כרטיסי האשראי שבשליטתם עד לינואר 2020, אך אם נסתכל לאחור לימי וועדת בכר וסאגת קופות הגמל שנפרדו מהבנקים, הסיפור הגיע לכך שאת דמי הניהול נאלצו להגביל בחקיקה - אז מה ימנע שידור חוזר של חזירות בעמלות?
- הפרדת חברות האשראי לא מבשרת על תחרות אמתית
- ועד העובדים בלאומי קארד פתח במחאה; 150 עובדים שוחררו הביתה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לצד ההודעה על מכירת לאומי קארד לקרן ורבורג כחלון מודה באותה נשימה כי בשלב זה אין סיכוי שהקרן תהפוך לבנק מסורתי מהסיבה שזה לא כלכלי עבורה. אם אתם שואלים מדוע זה לא כלכלי הרי הבנקים רושמים רווחים של מיליארדים, אפשר לקחת את בנק אגוד כדוגמא מוצלחת לבנק כושל.
מעניין יהיה לראות איך קרן ורבורג תצליח להשביח את ההשקעה, מיוחד במחיר שכזה, ומי צפוי לשלם את החשבון. האם זה יהיה שוב הציבור?
- 3.שר אוצר גרוע בכל התחומים.מקלקל ולא יוצר. (ל"ת)אזרח 30/07/2018 10:05הגב לתגובה זו
- 2.כחלון דואג לכותרות ולא לאזרחים-העלאת ריבית ועמלותוודאית (ל"ת)כחלון=יוקר מחיה 30/07/2018 09:23הגב לתגובה זו
- 1.משה ראשל"צ 30/07/2018 07:07הגב לתגובה זועלוב ומנופח בתקווה שלא נראה את הפוץ הזה אחרי הבחירות בושה שזה היה חבר ליכוד
מניות קטנות - הזדמנויות גדולות
ניתוח טכני באחד המאמרים התייחסתי פה לשינויים בפרדיגמות הסיכון שהשוק עבר. את מרבית ספרי תאוריות ההשקעות והכלכלה כנראה אפשר לתת למחזור. היום אני רוצה להציע עוד שבירת פרדיגמה: מניות של חברות קטנות הן לא בהכרח הדבר הכי מסוכן כרגע. המניות האלו היו מדוכאות שנים ארוכות בצילה של הרשימה שהתחילה בארבע חברות גדולות והפכה להיות 7 המופלאות ובהכבדת הריבית הגבוהה. אבל, כשהמניות הגדולות בפרט ומניות ה – S&P500 בכלל השתלטו על מרבית העניין ושווי השוק נותרו הרבה מניות של חברות עם שווי שוק בינוני ונמוך מתחת לרדאר.
מי שרוצה לעשות צעד נוסף בכיוון לתעשיה. לשיקולכם.ן. מבחינת הגרף אפשר לראות את הפריצה של השיא ואת העוצמה המתפרצת בהשוואה ל – IWM. היופי כאמור בניתוח טכני הוא שאנחנו פועלים על פי מה שאנחנו רואים ולא על פי מה שאנחנו חושבים.
"רנסנס" תעשייתי - מתכוננים לגל הבא
עידן אזולאי, מנהל השקעות ראשי, סיגמא-קלאריטי בית השקעות, על האופן בו מהפכת ה-AI חושפת את צוואר הבקבוק האמיתי של הכלכלה הגלובלית: תשתיות, עיבוד וקיבולת תעשייתית
הדיון בהתפתחות האבולוציונית של הבינה המלאכותית עבר לאחרונה מהשלב של "כמה ישתמשו?" לשלב של "מה המשאבים שנדרשים כדי לאפשר את השימוש השוטף בטכנולוגיה החדשה והמהפכנית הזו". הסחורות התעשייתיות תופסות בדיון הזה נתח הולך וגובר. די להביט בגרף של תעודת הסל COPX Global X Copper Miners ETF 1.66% שכוללת את חברות כריית הנחושת הגדולות בעולם שעלתה ב 83% מתחילת השנה כדי להכיר בכך שההדף של המהפכה הטכנולוגית החדשה מגיעה למקומות רבים ורחוקים שחלקם היו נשכחים למדי במשך זמן רב.
בסוף 2025 שוק הסחורות התעשייתיות נראה פחות כמו עוד “סייקל” של ביקוש והיצע, ויותר כמו השתקפות של המציאות של הכלכלה הגלובלית. העולם גילה שוב שהחלק הפיזי של הצמיחה, מתכות, כימיקלים, ציוד חשמל כבד ותשתיות צומחת במקביל להתפתחות של הטכנולוגיה. אלא שכאן טמונה התזה המרכזית של האירוע הזה, שלא לומר מגה אירוע. לא די בכך שמדינה מסוימת מחזיקה באדמה נחושת, ליתיום או יסודות נדירים. הכוח האמיתי נמצא במקום שבו החומר עובר עיבוד והופך ליכולת תעשייתית שמספקת מוצר ביניים קריטי. מי ששולט ביכולת הזו, בזיקוק, בהפרדה, בטיהור ובייצור של חומרים מתקדמים, שולט בברז.
צוואר הבקבוק של העשור
כדי להבין למה זה הופך לצוואר הבקבוק של העשור, יש לבחון את המשאבים שנדרשים כדי לאפשר את השימוש והפיתוח של הבינה המלאכותית. דאטה־סנטרים הם מפעלים של חשמל וקירור. לפי סוכנות האנרגיה הבינלאומי (IEA), צריכת החשמל של דאטה־סנטרים צפויה יותר מלהכפיל את עצמה עד 2030. בארה״ב דאטה־סנטרים צפויים להסביר כמעט מחצית מצמיחת הביקוש לחשמל עד 2030. המשמעות היא שבכל פעם שמדברים על “עוד שכבת מודלים”, בפועל מדברים על תוספת של עוד שכבת כבלים, שנאים, לוחות חשמל, מערכות קירור ומים. כאשר מערכת כזו גדלה כל כך מהר, היא לא נתקעת במחסור בנחושת בלבד, היא נתקעת ביכולת העיבוד ובקצב אספקת הציוד הכבד שמחבר בין החשמל לבין החישוב.
הנקודה הזו מסבירה למה נחושת הפכה שוב למדד הסנטימנט של הכלכלה הפיזית. העלייה החדה במחיר הנחושת (כמו גם במתכות תעשייתיות אחרות) הן עדות לכך שהשוק מתמחר את עלות ההרחבה של רשתות, תחבורה חשמלית ודאטה־סנטרים. אלא שכאן מגיע אחד האלמנטים הכי חשובים אשר ממחישים שהבעיה היא לא רק בסחורה, אלא בקיבולת התעשייתית. לשם דוגמה, זמני אספקה ממוצעים של שנאים לגנרטורי ענק הגיעו ברבעון השני ל 143 שבועות, לא רק בגלל הביקוש הגובר, אלא גם בגלל שבתוך ארה"ב אין די יכולת ייצור של שנאים.
- על סוללות האגירה למרכזי מידע - ומי החברות המעניינות בתחום?
- אלמור: "מתמודדים על פרויקטים נוספים בתחום חוות השרתים"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לפי מקנזי, זה מסביר מדוע חיבורים לרשת מתארכים, פרויקטים נדחים, ולמה חברות ענק מוכנות לחתום על חוזי חשמל ארוכי טווח. כל זה יוצר חשש שמגבלות תשתית
וזמינות הופכות לבעיה אסטרטגית. הגרף המצורף ממחיש את הבעיה. האתגר אינו הימצאות מחצבים נדירים, אלא העדר היכולת לייצר, לעבד ולשלח אותם. הגרף מתאר את שיעור הריכוזיות שמוחזק בידי סין בשלבים שונים של הייצור והעיבוד של כמה סחורות חיוניות.
