אחת לשנה, ומיד לאחר פרסום הדוחות השנתיים של חמשת הבנקים הגדולים, חוזרת סוגיית שכר הבכירים במשק למרכז השיח הציבורי. הפעם הצטרפה אל הדיון הטעון גם הודעת הפרישה של יו"ר כיל היוצא, ניר גלעד, אשר צבר סכום של מעל 85 מיליון שקל במהלך עבודתו אצל משפחת עופר. השיח החברתי המתלהם תומך בהשמצתם של שיאני השכר במשק, וחבילת השכר של ניר גלעד סופגת את מרבית הביקורת החברתית. אך יחד עם זאת, באורח פלא, שני גורמים משמעותיים נעדרים מדברי הביקורת הנ"ל:

בעלי השליטה: "המושכים בחוטים" שמרכזים את האינטרס העסקי של החברה, בעוד שנושאי המשרה הבכירים הם המוציאים לפועל של הנחיות בעלי השליטה. חשוב להבין, ניר גלעד לא הצטרף למשפחת עופר בשל יכולתו העסקית, שכן במרוצת 8 שנות כהונתו, הוא פעל ללא לאות, והפעיל את מיטב קשריו האישיים במשרדי הממשלה כדי להכשיל, לסכל ולעיתים אף לאיים על כל דרישה רגולטורית אשר היה בכוחה לפגוע ברווחי בעלי המניות. 

הגופים המוסדיים: הפוליטיקאים ושאר הפעילים החברתיים נוטים להפנות את החצים כלפי בכירי המשק ובכך הם "משחררים" את הגופים המוסדיים מאחריותם המשפטית והמוסרית. גופים אלו, אשר אמונים על ניהול קרנות הפנסיה, קופות הגמל וההשתלמות של כלל ציבור החוסכים מאשרים בדרך קבע את הסכמי השכר הנדיבים של ראשי המערכת הבנקאית. חשוב להדגיש, הגופים המוסדיים מייצגים את האינטרס הציבורי ויש בכוחם לכפות את דעתם על בעלי השליטה ולמנוע חבילות תגמול מנופחות. לדוגמה, בתחילת השנה הם רשמו הצלחה במאבקם המוסרי כנגד הסכם השכר המופלג של ניר שרון, אשר נאלץ לוותר על שכר של 15 מיליון שקל בשנה (כולל רכיב מנייתי) כמנכ"ל המיועד של חב' דסק"ש.

כאשר בוחנים את רמות השכר במשק, מגלים כי שכר המנהלים הבכירים בחברות הציבוריות מנותק לחלוטין מביצועי החברות שבניהולם. הסיבה לכך אינה מפתיעה, שכן כ-25% מהמנכ"לים של החברות הציבוריות ולמעלה מ-40% מראשי הדירקטוריונים השונים מאוישים בידי בעלי השליטה. סיטואציה זו יוצרת מצב בעייתי, בו בעלי מניות המיעוט הינם "שבויים" של בעל השליטה ואין באפשרותם "להענישו" בגין ביצועי חסר.

• מחקר של בנק ישראל - הגבלת שכר הבנקאים לא פגעה בתוצאות הכספיות של הבנקים
• קפץ לצמרת: שכר של כ-36 מיליון שקל לגיא ברנשטיין בפורמולה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אם לא יהיו שינויים של הרגע האחרון, צפויה בימים אלו ועדת הכספים לאשר את "חוק שכר הבכירים", אשר קובע תקרת שכר בגובה של 3 מיליון שקל לראשי המערכת הבנקאית. החוק אינו מונע מתאגידים פיננסיים שמנהלים את כספי הציבור לשלם למנהליהם שכר של יותר מ־3 מיליון שקל בשנה, אך הוא מטיל על סכומים אלה מגבלות חדשות ולא מכיר בהן כהוצאות לצורכי מס. בנוסף, החוק דורש ששכר הגבוה מהתקרה הנ"ל יאושר ברוב של יותר מ־50% באסיפה הכללית של בעלי המניות, שבה לא יוכלו להשתתף בעלי מניות השליטה.

לסיכום, שכר המנהלים במערכת הבנקאית איבד לחלוטין את המידתיות בעשור האחרון. המחוקק ניסה בעבר לספק לנו כלים (כגון תיקון 16, תיקון 20 לחוק החברות) לצורך ריסון חבילות השכר המפנקות, אך במבחן המציאות מצאו נושאי המשרה דרכים מגוונות כדי לעקוף את ההוראות הללו. "חוק שכר הבכירים", אם יאושר ע"י הרגולטור, הינו צעד נוסף ונכון, אשר עשוי לתמוך בהגבלת שכר הבכירים, ולעצור במעט את חוסר הצדק ועושק ציבור המשקיעים. כמו כן, אנו סבורים כי אין להסתפק בהחלת הוראות החוק רק על התאגידים הפיננסיים, ויש להטילו גם על שאר החברות הציבוריות הנסחרות בבורסת אחוזת בית.