הסבלנות מתחילה לפקוע: בין פטיש האינפלציה לסדן הנזילות

אדם פוסלבסקי, מנהל חדר מסחר ניהול תיקים, על התמהמהות הפדרל ריזרב בהחלטת הריבית וההשפעות של התהליך על המשקיעים
אדם פוסלבסקי | (1)
נושאים בכתבה הפד ריבית

שבע שנים עברו מאז השיקה ארה"ב את תכנית ההקלה הכמותית הגדולה והענפה בהיסטוריה המודרנית, אשר סחפה אחריה כמעט את כל העולם. הניסוי במדיניות מוניטרית קיצונית החל (בעידן המודרני פוסט יצירת האינטרנט) על תפר 'באג 2000' ביפן, שם נחל למעשה כישלון מתוק (כישלון לרוב וניצחון למעטים) ונמשך עד היום.

במבט לאחור, ניתן לראות שהצמיחה המיוחלת מעולם לא הגיעה ליפן, וכעת, עומד העולם מלכת בהמתנה להכרעת ה"שופטים" בפד במשחק הריביות הזה. אותו פד דחה שוב ושוב העלאת ריבית במרוצת השנים באינספור תירוצים הנשענים על ביצועי השווקים, נתוני האבטלה, התעסוקה וכו', אך כעת עומד במצב שספק אם התכונן אליו מראש. 

מצד אחד, העלאת ריבית, שרבים סבורים שתתקיים בדצמבר הקרוב, תסמן לעולם שהיעדים המרכזיים הושגו והכלכלה מוכנה להתנתק ממכונת ההנשמה ולהתחיל את צעדיה הראשונה קדימה. יש לקחת בחשבון שבמידה ותעלה הריבית, סביר להניח כי כספים רבים יוסטו לאפיקים הסולידיים ביותר, ולמעשה ישאבו נזילות מהאפיקים אשר נושאים סיכון. במידה והצפי יהיה להעלאות עוקבות, ההסטה תהיה משמעותית ותיצור מחנק אשראי בשל חוסר יכולת של חברות למצוא מקורות מימון זולים ולמחזר הלוואות קיימות - ובכך עלולה להאט את הצמיחה שכמעט אינה קיימת בכל מקרה ללא ההנשמה המלאכותית.

יש לציין שבעוד שהצמיחה נעדרת באופן יחסי והאינפלציה המדדית בעקבותיה, ישנה והייתה אינפלציית נכסים היסטרית המוכרת לציבור בין היתר בדמות מחירי נדל"ן. בסביבה המתוארת נפח הביקוש לאשראי צפוי להיפגע, ובנוסף הבנקים יתקשו לתת אשראי ולשמור על זרימת כספים כבעת ההרחבה.

מצד שני, השארת הריבית על כנה תאותת למשקיעים ולציבור שהשיטה נכשלה, העלאת ריבית הלאה כנראה ולא סבירה (כמו ביפן למשל) ותדחוף את הכספים קדימה לאפיקים נושאי סיכון ונטישה המונית של פיקדונות ומזומן יותר מאשר בעת האחרונה - ובכך תפגע ביכולת של הבנקים להעניק אשראי נוסף ותחייב את הבנקים המרכזיים להמציא נזילות נוספת.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    אריק 11/11/2015 18:04
    הגב לתגובה זו
    עוד חצי שנה נהיה חכמים יותר. או טפשים...
איור: דפדפן אטלס של OpenAIאיור: דפדפן אטלס של OpenAI

קרב ענקים אווירי: איירבוס ובואינג משנות את מפת ההשקעות הגלובלית

התחרות בין שתי הענקיות היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש. איך הן סגרו את השנים שעברו, על מה הן עובדות לעתיד ואיך אפשר להשקיע בהן

עופר הבר |
נושאים בכתבה איירבוס בואינג

בעולם שבו מטוסים חוצים אוקיינוסים ומחברים כלכלות, שתי ענקיות שולטות בשמיים: איירבוס הבווארית-אירופית ובואינג האמריקאית. היריבות ביניהן אינה רק טכנולוגית או תעשייתית, היא מעצבת מחדש את מפת ההשקעות הגלובלית. משקיעים פיננסיים רואים בהן מניות יציבות עם פוטנציאל צמיחה, בעוד חובבי טכנולוגיה מתלהבים מחדשנות כמו מנועי מימן ומטוסים אוטונומיים. בשנת 2025, עם הזמנות שיא והתאוששות שלאחר שנות הקורונה, הקרב הזה הופך להזדמנות השקעה של מיליארדים.

התחרות בין בואינג לאיירבוס היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש.

פילוסופיה מול פילוסופיה

בואינג צמחה מתוך תרבות תעופתית אמריקאית שמדגישה את הטייס במרכז: שליטה ידנית, תחושה מכנית, ומערכות שנועדו “לשרת” את האדם ולא להחליפו. במשך עשורים זו הייתה גישת ה-pilot in command הקלאסית. בואינג מייצגת גישה אבולוציונית:
שימור רצף וכבוד למסורת. האוטומציה קיימת, אך היא מאחורי הקלעים. המסר ברור: האדם אחראי, המערכת הטכנולוגית מסייעת.

איירבוס מייצגת גישה מהפכנית:
הטכנולוגיה מובילה, המחשב מגן מפני טעות טייס, והטייס מנהל את יעדי הטיסה ולא את מגבלותיה. הבטיחות נובעת מהנדסה שמונעת מראש טעויות אנוש, גם במחיר של ויתור על חופש פעולה מלא של הטייס.

איירבוס נולדה כקונסורציום אירופי בשנות ה־70, עם רצון לערער על ההגמוניה האמריקאית. כבר מהדור הראשון של מטוסי ה־Fly-by-Wire היא אימצה גישה הפוכה: מחשב כשותף מלא לטיסה והגנות מובנות מפני טעויות אנוש.


איור: דפדפן אטלס של OpenAIאיור: דפדפן אטלס של OpenAI

קרב ענקים אווירי: איירבוס ובואינג משנות את מפת ההשקעות הגלובלית

התחרות בין שתי הענקיות היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש. איך הן סגרו את השנים שעברו, על מה הן עובדות לעתיד ואיך אפשר להשקיע בהן

עופר הבר |
נושאים בכתבה איירבוס בואינג

בעולם שבו מטוסים חוצים אוקיינוסים ומחברים כלכלות, שתי ענקיות שולטות בשמיים: איירבוס הבווארית-אירופית ובואינג האמריקאית. היריבות ביניהן אינה רק טכנולוגית או תעשייתית, היא מעצבת מחדש את מפת ההשקעות הגלובלית. משקיעים פיננסיים רואים בהן מניות יציבות עם פוטנציאל צמיחה, בעוד חובבי טכנולוגיה מתלהבים מחדשנות כמו מנועי מימן ומטוסים אוטונומיים. בשנת 2025, עם הזמנות שיא והתאוששות שלאחר שנות הקורונה, הקרב הזה הופך להזדמנות השקעה של מיליארדים.

התחרות בין בואינג לאיירבוס היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש.

פילוסופיה מול פילוסופיה

בואינג צמחה מתוך תרבות תעופתית אמריקאית שמדגישה את הטייס במרכז: שליטה ידנית, תחושה מכנית, ומערכות שנועדו “לשרת” את האדם ולא להחליפו. במשך עשורים זו הייתה גישת ה-pilot in command הקלאסית. בואינג מייצגת גישה אבולוציונית:
שימור רצף וכבוד למסורת. האוטומציה קיימת, אך היא מאחורי הקלעים. המסר ברור: האדם אחראי, המערכת הטכנולוגית מסייעת.

איירבוס מייצגת גישה מהפכנית:
הטכנולוגיה מובילה, המחשב מגן מפני טעות טייס, והטייס מנהל את יעדי הטיסה ולא את מגבלותיה. הבטיחות נובעת מהנדסה שמונעת מראש טעויות אנוש, גם במחיר של ויתור על חופש פעולה מלא של הטייס.

איירבוס נולדה כקונסורציום אירופי בשנות ה־70, עם רצון לערער על ההגמוניה האמריקאית. כבר מהדור הראשון של מטוסי ה־Fly-by-Wire היא אימצה גישה הפוכה: מחשב כשותף מלא לטיסה והגנות מובנות מפני טעויות אנוש.