הסבלנות מתחילה לפקוע: בין פטיש האינפלציה לסדן הנזילות

אדם פוסלבסקי, מנהל חדר מסחר ניהול תיקים, על התמהמהות הפדרל ריזרב בהחלטת הריבית וההשפעות של התהליך על המשקיעים
אדם פוסלבסקי | (1)
נושאים בכתבה הפד ריבית

שבע שנים עברו מאז השיקה ארה"ב את תכנית ההקלה הכמותית הגדולה והענפה בהיסטוריה המודרנית, אשר סחפה אחריה כמעט את כל העולם. הניסוי במדיניות מוניטרית קיצונית החל (בעידן המודרני פוסט יצירת האינטרנט) על תפר 'באג 2000' ביפן, שם נחל למעשה כישלון מתוק (כישלון לרוב וניצחון למעטים) ונמשך עד היום.

במבט לאחור, ניתן לראות שהצמיחה המיוחלת מעולם לא הגיעה ליפן, וכעת, עומד העולם מלכת בהמתנה להכרעת ה"שופטים" בפד במשחק הריביות הזה. אותו פד דחה שוב ושוב העלאת ריבית במרוצת השנים באינספור תירוצים הנשענים על ביצועי השווקים, נתוני האבטלה, התעסוקה וכו', אך כעת עומד במצב שספק אם התכונן אליו מראש. 

מצד אחד, העלאת ריבית, שרבים סבורים שתתקיים בדצמבר הקרוב, תסמן לעולם שהיעדים המרכזיים הושגו והכלכלה מוכנה להתנתק ממכונת ההנשמה ולהתחיל את צעדיה הראשונה קדימה. יש לקחת בחשבון שבמידה ותעלה הריבית, סביר להניח כי כספים רבים יוסטו לאפיקים הסולידיים ביותר, ולמעשה ישאבו נזילות מהאפיקים אשר נושאים סיכון. במידה והצפי יהיה להעלאות עוקבות, ההסטה תהיה משמעותית ותיצור מחנק אשראי בשל חוסר יכולת של חברות למצוא מקורות מימון זולים ולמחזר הלוואות קיימות - ובכך עלולה להאט את הצמיחה שכמעט אינה קיימת בכל מקרה ללא ההנשמה המלאכותית.

יש לציין שבעוד שהצמיחה נעדרת באופן יחסי והאינפלציה המדדית בעקבותיה, ישנה והייתה אינפלציית נכסים היסטרית המוכרת לציבור בין היתר בדמות מחירי נדל"ן. בסביבה המתוארת נפח הביקוש לאשראי צפוי להיפגע, ובנוסף הבנקים יתקשו לתת אשראי ולשמור על זרימת כספים כבעת ההרחבה.

מצד שני, השארת הריבית על כנה תאותת למשקיעים ולציבור שהשיטה נכשלה, העלאת ריבית הלאה כנראה ולא סבירה (כמו ביפן למשל) ותדחוף את הכספים קדימה לאפיקים נושאי סיכון ונטישה המונית של פיקדונות ומזומן יותר מאשר בעת האחרונה - ובכך תפגע ביכולת של הבנקים להעניק אשראי נוסף ותחייב את הבנקים המרכזיים להמציא נזילות נוספת.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    אריק 11/11/2015 18:04
    הגב לתגובה זו
    עוד חצי שנה נהיה חכמים יותר. או טפשים...
יסודות אסדת לווייתן
צילום: אלבטרוס

לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית

יעקב צלאל |
נושאים בכתבה גז מפת הקידוחים

מדינת ישראל מעולם לא היתה ריבונית לגמרי, כשלאורך עשרות השנים האחרונות היא תלויה בסיוע צבאי ואזרחי אמריקני. אולם אם עד לאחרונה אזרחי המדינה העדיפו להעלים עין ממציאות זו, הרי שבשבועות האחרונים התלות והעדר הריבונות והעצמאות הפכו לבוטות יותר, כאשר ממשל טראמפ כפה הסכם הפסקת אש ברצועת עזה ומפקח עליו בקפדנות, בשלב זה, ממתקן צבאי אמריקני בקרית גת.

אולם יש תחום נוסף, קריטי למשק, שמעולם לא היה בריבונות ישראלית: משק הגז הטבעי. בשניים וחצי העשורים מאז התגלו מאגרי גז ראשוניים וביותר מ-15 השנים מאז התגלה מאגר תמר, התלות הישראלית בחברות אמריקניות להפקת הגז הטבעי ובממשל האמריקני לאסדרת משק הגז הטבעי, היתה מוחלטת.

אמנם בשנים האחרונות, משק הגז הטבעי הישראלי, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינה, הפך למערב פרוע. אבל עדיין יש בו שריף אחד, השולט בשקט בכל הנעשה, ענקית האנרגיה שברון. אקדוחנים אחדים, אמנם נלחמים על הפירורים, שעדיין שווים מיליארדי דולרים לאורך השנים ועושים כותרות, אבל חשיבותם לפיתוח משק הגז אפסית. אלי כהן, שר האנרגיה, הודיע לפני שבוע על התנגדותו לאשר את החוזה החדש ליצוא הגז למצרים, עד שיוסדרו עלויות גז נוחות לשוק המקומי, אבל אף אחד אינו מתייחס אליו ברצינות. רה״מ, בנימין נתניהו, נפגש בשבוע שעבר עם נציגי שברון כדי לפתור את המשבר, דווח בדה מרקר. מר כהן לא הוזמן לפגישה. הבעיה תיפתר בקרוב וההסכם ייחתם.

מבני הבעלות על מאגרי לוויתן, כריש ותמר הינם יציבים, מבנה הבעלות על תמר פטרוליום, המחזיקה בכ-17% ממאגר תמר, משתנה חדשות לבקרים, כאילו היה מדובר בגן שעשועים. וכך, קבוצה אקלקטית של משקיעים, חלקם זרים, מבקשת להגדיל את רווחיה על חשבון הציבור הישראלי (ואין לה כל עניין בהשקעות ובפיתוח משק הגז). מכאן הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על סירובם של משקיעים בתמר פטרוליום, ובהם גם ישראמקו, לחתום על הסכם הספקת גז חדש מול חברת החשמל, שאמור היה להוזיל את הגז וכתוצאה מכך את עלות החשמל, כבר בשנים הקרובות. להערכתם מחירי הגז הטבעי בשנים הקרובות יעלו. במידה והערכה זו תתגשם, הרי שתהיה בכך פגיעה קשה בציבור הישראלי, שלבד מכך שאוצרות הטבע שייכים לו, הוא גם ממן את פעילות הפקת הגז בסכומים לא ידועים, באמצעות מתן הגנה ביטחונית למתקני הפקת הגז בים התיכון. בנוסף, חברות האנרגיה חדלו מלבצע חיפושים אחר מאגרי גז נוספים, ומנסות להגביר את קצב ההפקה, כך שלפי הערכות מלאי הגז במאגרים הישראליים יאזל בתוך כ-20-25 שנים. אזילת הגז תציב את המשק הישראלי בפני משבר אנרגטי חמור, מאחר שעד שיאזל הגז הטבעי, חלק ניכר מפעילות המשק תוסב לגז טבעי. יבוא גז טבעי לישראל, בתצורת LNG, צפוי להיות יקר ויגדיל באופן ניכר את העלות שתוטל על משקי הבית ועל עסקים מקומיים. הוא גם יגדיל את רווחי החברות שייבאו את הגז, שלפחות בחלקן שותפות כיום להפקתו, למשל שברון.

(כמובן שאנחנו בפתח עידן האנרגיה הירוקה, אבל לישראל אסור בשלב זה לוותר על האופציה של שימוש בגז טבעי בעשורים הקרובים).

נובל אנרג׳י, החברה האחראית לתגליות הגז הגדולות של ישראל, היתה חברת אנרגיה בינונית. אולם מאז נרכשה ע״י שברון, קבוצת האנרגיה השניה בגודלה בארה״ב, בסוף 2020, השתנה לגמרי מבנה השליטה בשוק הגז הטבעי המקומי. שברון מחזיקה כיום בכ-40% מתמר וב-25% מלווייתן, ומשמשת כמפעילה של שני המאגרים וכך מנופי השליטה שלה בשוק הגז המקומי הינם בלתי מוגבלים. אם לנובל אנרג׳י היו מהלכים מוגבלים בממשל האמריקני, הרי ששברון היא חלק אינטגרלי מהממשל, שענקיות האנרגיה תמיד נעזרו בו והוא נעזר בהן לפעילות ושליטה בשווקי האנרגיה העולמיים, ראו איום הנוכחי לפלישה אמריקנית לוונצואלה, ממפיקות הנפט הגדולות בעולם. ניסיון של ממשלת ישראל להגביל את יצוא הגז הטבעי, ידווח מיידית לבעל בריתה של שברון, דונלד טראמפ, שיורה לבנימין נתניהו, או לכל ראש ממשלה אחר, להימנע מהגבלת היצוא.