כשקראתי על ההחלטה האסטרטגית של בנק ישראל להתחיל לקנות מניות בשוקי ארה"ב על מנת לשפר את פוטנציאל התשואה על יתרות המט"ח שלנו בסביבה של ריביות נמוכות ושערי המטבע מסוכנים, לא יכולתי שלא לחייך (חיוך כבוש אבל בכל זאת).

הסטת כספים אל אפיקים תנודתיים ומסוכנים היא פעילות לגיטימית שבנקים מרכזיים בעולם עושים כבר זמן רב בצורה דינמית ואגרסיבית. לא הכוונה עצמה גרמה לי לחייך.

גם העובדה שבנק ישראל מתווה את פיזור ההשקעות שלו על פי שיקול דעתו הבלעדי, ובודק את עצמו מול מדד יחס (נומרר) שהוא עצמו קובע ללא מתן הסבר מיוחד על שינויים בו או שינויים בהשקעותיו, (לא לפני ההשקעה ולא אחריה) אינה הסיבה.

אפילו ההתנגדות למדיניות הבנק בנוגע לניהול הסיכונים ובדיקת נאותות ההשקעה ואי התאמתה לניהול כסף בסיכון, והעובדה שיתרות אלו אמורות לשמש כרית בטחון למדינה במצב של משבר מדיני או עולמי חמור, קריסת מערכות, או חלילה מלחמה גדולה וממושכת כלומר מצב שבו שווקי מניות יקרסו מלכתחילה בדיוק כשנצטרך את הכסף.

מאחורי החיוך שכבשתי עומדות שתי סיבות. התזמון בו התקבלה ההחלטה והסיבה שנתן הבנק לשינוי המדיניות המפתיע. רק לאחר ההתפתחויות הכלכליות בתקופה האחרונה בכל רחבי העולם כמו הורדת הריבית האגרסיבית ע"י הבנקים המרכזיים בכלכלות הגדולות בעולם, אילוץ בנקים מרכזיים אחרים לעשות כן ע"י מלחמת מטבעות, דחיפת גופי השקעה רבים להעלות את מרכיב הסיכון בתיקים, הימור על כך שכל מוקשי החוב בגוש האירו והן בארה"ב יפורקו בהצלחה וכתוצאה מכך תגובת השווקים בעולם בעליות שערים אגרסיביות, נזכר בנק ישראל שאין אלטרנטיבה וצריך להשקיע במניות? האם זה לא דפוס החשיבה שבגינו נתפסו הבנקים המסחריים הגדולים עם החזקות ממונפות בנכסים רעילים במאזניהם? נכסים שהם עצמם שיווקו לכולם בהצלחה כזו שהתפתו לרכוש אותם בעצמם.

במילים אחרות, האם התנאים בהם אי אפשר לקבל תשואה ריאלית נאותה על השקעה בנכסים סולידיים לא נוצרו מלכתחילה ע"י הבנק עצמו? ובכוונה לאלץ משקיעים להגדיל נכסי סיכון? האם לא כדאי שהבנק ישנה את מדיניות ההשקעה כך שבעתיד יתאפשר לו להשקיע במניות, לשנות את דרך קביעת מדד היחס ואף להכריז שאינו פוסל השקעות בשוק המקומי? וכפועל יוצא של כל המתואר, גם כשתהיה ירידה משמעותית במחירי הנכסים המדוברים יוכל לפעול נגד המגמה, לווסת אלמנטים של פאניקה ולשדר למשקיעים כי המחירים הנם כלכליים ואין צורך למהר ולמכור?

בימים האחרונים דנו ודשו הרבה בהשוואות מחירי הדלק בישראל למחירו באירופה, כשטענת ההגנה של המדינה היא שבאירופה מחיר הדלק אף יקר יותר ממחירו בישראל. אך האם לא חשוב והוגן גם לציין כי במדינות מסוימות באירופה וארה"ב, משמש מחיר זה למס ויסות הרכבים בכביש, כאשר המס על קניית והחזקת רכב נמוך משמעותית הן בקניה והן באחזקה. האם לא רצוי להזכיר כי חלק מהמס על הדלק מופנה לביטוח החובה והרישוי, כך שביטוח החובה ואגרת הרישוי נמוכות מאוד מלכתחילה? האם לא צריך גם לחשב את אחוזי המס על קניית הרכב מלכתחילה?