שוק ההון המקומי מגלה אמון מועט בחזון העסקי היומרני של רמי שביט, בעל השליטה במשביר לצרכן. לא צריך להיות אנליסט בכיר כדי להבין את חוסר האמון הזה, די פשוט לבחון את רמת התשואות הגבוהה של איגרות החוב של הקבוצה ולהבין את התמונה הכללית.

ליבת הסקפטיות סביב פעילות הקבוצה נעוצה במינוף היתר, וכן בקדחת הרכישות הגדולות של הקבוצה שכללה בשנים האחרונות את החברות אופיס דיפו וניו פארם, עסקאות ענק במונחי קבוצה בסדר הגודל של המשביר לצרכן, אשר טרם הוכיחו עצמן כעסקאות מוצלחות שמייצרות החזר סביר על ההשקעה.

הנחישות של רמי שביט ואנשיו לפתוח רשת חנויות מזון ולהיכנס לזירה הצפופה להחריד של קמעונאי המזון, מוסיפה שמן למדורת הסקפטיות שהופנתה ומופנית כלפי האיש וקבוצת המשביר לצרכן שבשליטתו.

השבוע הודיעה הקבוצה על אקזיט מרשים בדמות מכירת חברת סיבוס (82%) לפי שווי חברה של כ-100 מיליון שקלים. זאת לאחר שנכנסה להשקעה בחברה זו בשווי של כ-8 מיליון שקלים בלבד לפני שנים מעטות. במידה והעסקה תושלם, הרי שהיא תשפר מהותית את הפרופיל הפיננסי של הקבוצה, תגדיל את ההון העצמי ותשפר את הנזילות. אולם חשוב לא פחות - תעניק מעט קרדיט לרמי שביט וחזונו.

אין בעסקה זו כדי לשנות מקצה לקצה את מיצובה הפיננסי של הקבוצה ובוודאי שלא כך הדבר בתרחיש של המשך השקעות מסיבי. אך למרות כל, יש בעסקה להצביע על כושר ייצור ערך לבעלי המניות, שכן ראוי להודות כי לא רבים בעולם העסקי השכילו לייצר רווח הון שכזה בעת האחרונה.

מכירת סיבוס, יחד עם הדו"חות הכספיים המשופרים ברבעון האחרון, מייצרים עבור קבוצת המשביר לצרכן הזדמנות לייצר מומנטום עסקי חיובי. המפתח לשימור המומנטום הוא חיזוק בסיס ההון של הקבוצה באמצעות הכנסת שותפים אסטרטגיים בהון המניות, זאת על מנת להתמודד עם אופק כלכלי בעייתי בכלכלה המקומית ואופק מימוני עמום בכל האמור בשוק האג"ח הקונצרני.

זה המקום להודות כי איש מן האנליסטים בשוק ההון או בחברות הדירוג לא ייחס שווי כלכלי של 100 מיליון שקלים או קרוב לכך במודל הכלכלי של קבוצת המשביר לצרכן. לפחות ליום אחד מותר לשאול עצמנו בקול רם: "האם ייתכן שאנו מפספסים עוד "ביצי זהב" בקבוצה?"