תגובת השוק לנתון האינפלציה בשבוע שעבר לא הייתה מידתית ומחוץ למתחם הסבירות. נזכיר, קריאת האינפלציה העידה על התמתנות בקצב האינפלציה, יותר מתחזיות השוק, בין בנתוני הליבה ובין בנתונים הכלליים. כמה התמתנות? אנחנו עדיין מדברים על אינפלציה גבוהה של 7.7% בשיעור שנתי, הרבה מעל יעד האינפלציה של הבנק המרכזי, והרבה מעבר לנסבל בכלכלה יציבה. תגובת השוק? זינוק של מעל 7% באותו יום ו-2% נוספים למחרת. התחושה היא שהשוק רק חיפש סיבה לזנק, כמו ילד חסר סבלנות שמחכה לקבל סוכריה, כמו קפיץ מתוח שמנסה כל הזמן להשתחרר.

נתון נוסף שהתפרסם השבוע, מדד המחירים ליצרן, הראה גם הוא על החלשות האינפלציה ושלח שוב את וול סטריט ליום של עליות (שהתמתנו מעט עקב אירועים גאו-פוליטיים). האם מדובר בנתון טוב? לא. מדובר  בעליה של 8%, חודש לפני כן נרשמה עליה של 8.5% כך שמדובר בשיפור, אך לא קרוב אפילו לרצוי. אבל השוק התייחס לזה כאילו מדובר בחדשות טובות. שוב נראה שהשוק פשוט רוצה לעלות. חשוב לזכור, זה שהוא רוצה זה לא אומר שהוא יצליח. נתונים חלשים (בעיקר מתחום האינפלציה), אירועים גיאופוליטיים, החלטות הפד או אפילו התבטאויות ניציות מצד נציגיו עדיין יכולים להפיל אותו. נוסיף גם שבטווח הבינוני העננים הכבדים של חששות המיתון עלולים להחזיר את המגמה הדובית, אך נכון לרגע זה, נראה שכל עוד לא יתפרסם משהו חריג השוק ימשיך לחפש את הסיבות לעלות.

מה הסיבה לתגובה הקיצונית הזו, לרצון של השוק לטפס בכל מחיר, גם מול נתונים בינוניים? ייתכן שמדובר בניסיונות לשיפור תשואות, בעיקר של מנהלי התיקים וקרנות ההשקעה, לקראת סוף השנה, מה שגורם לתופעה המכונה "ראלי סוף שנה" – עליות שמאפיינות את המסחר בחודשים נובמבר דצמבר. אפשרות אחרת היא שצמח דור מפונק של משקיעים שרגיל רק לעליות או לתיקונים שנמשכים חודשים ספורים בלבד ומיד לאחריהם נרשם תיקון אימתני, כפי שחווינו ב-2020 וב-2008. אם זו  האפשרות הראשונה זה עוד נסבל, אם זו האפשרות השניה זה גרוע, כי בסופו של דבר הנתונים הכלכליים ידברו ואז זה יכאב, ושום חוסר סבלנות לא תעזור.

עונת הדוחות חלשה - והשוק שמח

השבוע, כיון שלא צפויים להתפרסם עוד נתוני מאקרו חשובים או החלטות דרמטיות של נגיד כזה או אחר, אפשר לעזוב לכמה רגעים את הנגידים, האינפלציה והריבית ולהפנות את המבט לעונת הדוחות של הרבעון השלישי שמתקרבת לסיומה. עד  כה מדובר בעונת דוחות חלשה בממוצע. הצמיחה ברווחים היא לראשונה מזה שנים בשיעור חד ספרתי ובכל זאת השוק, כאמור, מגיב בצורה חיובית. מה ששוב מוביל למסקנה שכתבנו למעלה – השוק רוצה לעלות. נתבונן בשני נתונים מעניינים מעונת הדוחות הקרובה לסיומה.

• הזהב דוחף את הסדי קדימה ומחזיר לגאנה רוח גבית במטבע
• טורקיה מתכננת העלאת מס במטרה לרסן את האינפלציה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

השוק מתגמל הפתעות לטובה בצורה חזקה יותר, אך גם הפתעות לרעה

91% מחברות ה-S&P500 כבר דווחו על תוצאות הרבעון השלישי של שנת 2022, 69% מתוכן היכו את תחזיות הרווח למניה. נשמע טוב? לא ממש. מדובר באחוז נמוך בהרבה מהרגיל – הממוצע של חמש השנים האחרונות עומד על  77% ושל 10 השנים האחרונות על 73%. ההפתעות לטובה גם לא מרשימות במיוחד - הרווח הממוצע של החברות שהיכו את התחזיות גבוה ב-1.8% מהתחזית לעומת ממוצע חמש שנתי של 8.7% ועשר שנתי של 6.5%. ואולי הנקודה החשובה ביותר שמאירה באור מפוקפק את ההישג הנ"ל: מדובר בתחזיות רווח שהונמכו חזור והנמך בחודשים האחרונים. אם את מנמיך את הרף כל כך הרבה פעמים בסוף גם תצליח לעבור אותו. לכן גם החברות שהכו את התחזיות המונמכות לא אמורות להרשים אף אחד, ובטח לא לגרום להתלהבות יתרה. אבל בשוק, שכאמור, נראה שרק מחפש סיבות לעלות, גם הכאת התחזיות המונמכות היא סיבה למסיבה.

בשני הימים שקודם פרסום התוצאות ובשני הימים אחריהם הניבו המניות של החברות שהיכו את התחזיות בממוצע 2.4%, הרבה מעל הממוצע החמש שנתי לנתון הזה שעומד על 0.9%. במידה והמספרים הללו ישמרו מדובר בעליה הגבוהה ביותר במניות בעקבות רווחים גבוהים מהתחזית מאז הרבעון השלישי של שנת 2014 (אז עמד הממוצע על 2.6%).

הצד השני של המגמה היא שחברות שפספסו תחזיות ירדו יותר מבעבר. באופן כללי וול סטריט מתעבת ממש פספוס תחזיות ומענישה פספוסים בצורה אגרסיבית הרבה יותר ממה שהיא מתגמלת הפתעה חיובית. גם השנה נשמרת המסורת הזו. ההפסד הממוצע בשני ימי המסחר שקדמו לדוחות ובשני ימי המסחר שלאחריהם בחברות שפספסו את תחזית הרווח הוא 3.5% לעומת ממוצע חמש שנתי של ירידה של 2.2%.

• טסלה מדווחת על נפילה של 16% במסירות ברבעון
• סולאראדג' מטפסת 9%, סאנדיסק מזנקת 12%; המדדים במגמה מעורבת
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• המירוץ הקוונטי: החברות שמעצבות את עתיד המחשוב

שתי המייצגות הבולטות של שני הצדדים הם נטפליקס ומטא. בעוד הראשונה הפתיעה לטובה ועלתה ב-16.6% בתקופת הזמן האמורה, השניה הפתיעה לרעה ונחתכה ב-23.5% בתקופת הזמן הזו.

שנת שיא של בייבק – קניה חוזרת של מניות

שנת 2022 בדרכה להיות שנת שיא ברכישות עצמיות של מניות על ידי החברות הגדולות. שנת 2021 הייתה כבר שנת שיא מבחינת הסכומים שהושקעו ברכישות חוזרות, מעל 900 מיליארד דולר, אולם שנת 2022 עולה עליה, כשלפי ההערכות הסכום יגיע לטריליון דולר.

נקודה חשובה לציון: הביצוע בפועל של רכישת המניות מגיע חודשים ארוכים ולעיתים אף שנים לאחר האישור בפועל, ולכן רוב הרכישות שהתבצעו בשנת 2022 אושרו בעצם בשנת 2021 העליזה. בשנת 2022 יבש זרם השקת התוכניות לרכישות חוזרות, וזה דווקא בתקופה של שוק דובי בו, לכאורה, אטרקטיבי יותר לרכוש מניות עבור החברות שכן המחירים זולים בהרבה. ייתכן שהסיבה לכך היא המס שיוטל בינואר על רכישה חוזרת של מניות בגובה 1% שלא מעודד השקת תוכניות חדשות. הדד ליין הזה, מצד שני, יעודד ככל הנראה את החברות להוציא אל הפועל את התוכניות הקיימות לרכישות החוזרות שלהם כמה שיותר מהר לפני שיכנס לתוקף המס הצפוי. הדבר מגביר את הסיכויים לשבירת השיא של הרכישות החוזרות משנת 2021, וגם מעודד שוב תנועה של רכישות שיתמכו במחירי המניות בשוק בחודש וחצי שנותרו עד סוף השנה.

רכישה חוזרת היא לא תמיד רעיון טוב. נחזור שוב לחברת מטה האומללה, שהשיקה תוכנית רכישה חוזרת מסיבית בשנת 2021 ועד יוני 2022 רכשה מניות של עצמה בשווי 33.6 מיליארד דולר במחיר ממוצע של 342 דולר למניה. כעת מחיר המניה עומד על כ-100 דולר והחברה מחקה עשרות מיליארדי דולרים ברכישות הללו.

אם חברות שקנו מניות של עצמן בשנת 2021 יצאו מגוחכות והפסידו בגדול, ייתכן שחברות שעוסקות ברכישה עצמית בשנת 2022 יצאו המנצחות הגדולות בשנה הבאה. על כל פנים העובדה שהקניות העצמיות נמשכות במלוא העוצמה מעידה שלפחות החברות עצמן מאמינות שהן נסחרות במחיר נמוך, מה שיכול להיות אינדיקטור שורי. הבעיה עם האינדיקטור הזה: הן חשבו כך גם בשנה שעברה.

נתון מדאיג אחד לסיום

בשבועות האחרונים חזרנו על ההערכה שהשוק מחפש סיבות לעלות בטווח הקצר, אך אם נביט מעבר לפינה כמה חודשים קדימה הנתונים מהכלכלה הריאלית ממשיכים להדאיג וייתכן שמנבאים את חזרת השוק הדובי בשנה הבאה.

השבוע פרסם האנליסט מרקו קולאנוביק בג'יי פי מורגן הערכה דומה: "אנו נשארים בהשקפתנו שהמניות ימשיכו להיסחט כלפי מעלה לתוך חודש דצמבר, אך אנו רואים אתגרים הולכים וגדלים לצמיחה ברקע בשנת 2023, בהנחה שהמדיניות של הבנק המרכזי תשאר מגבילה. בצד הביקוש, הידוק התנאים הפיננסים בארצות הברית, הירידה הריאלית במשכורות, התחזקות הדולר האמריקאי, היחלשות שוק הדיור והמשך המדיניות ההדוקה של הבנקים המרכזיים ברחבי העולם היא דיפלציונית. הגל הדיפלציוני יכול להיות מהיר וחזק הרבה יותר אם האטת הכלכלה תעמיק, מה שיגרום לרווח למניה נמוך בהרבה עקב ביקוש, שולי רווח וכוח תמחור חלשים יותר". כלומר הסיפור לא נגמר כשהאינפלציה תרד והפד יתחיל סוף סוף בפייבוט המיוחל, ייתכן ששם הוא רק יתחיל.

נתונים נוספים שמתפרסמים השבוע מוסיפים לדאגה הזו. הטענה שנשמעה לא פעם מצד הפד' בחודשים האחרונים שהכלכלה חזקה מסתמכת בין השאר על נתוני הצריכה הגבוהים. נראה שום דבר לא עומד בדרכו של הצרכן האמריקאי לעמדות הגיהוץ של כרטיסי האשראי, ונתוני הצריכה הפרטית, המנוע המרכזי של הכלכלה האמריקאית, ממשיכים לשעוט קדימה. הדבר הזה מעורר תמיהה. הריבית לא משפיעה? המחירים הגואים לא מהווים מכשול בפני בולמוס הקניות הבלתי נגמר? איך ייתכן שלאחר כמעט שנה של אינפלציה בגובה של יותר מ-8% הצרכן האמריקאי ממשיך לצרוך כאילו אין מחר?

ייתכן שהתשובה המדאיגה היא שהצרכן האמריקאי אכן  שכח שיש מחר, כלומר, הזמן שבו הוא יצטרך לשלם על הצריכה הזו, כי הצרכן האמריקאי לא צורך רק בעזרת המזומן בחשבון הבנק אלא בחלקו הגדול מהמינוס בבנק, או ליתר דיוק, בכרטיסי האשראי. החוב של משקי הבית האמריקאים תופח בצורה מפחידה ובקצב מהיר במיוחד.

הנתונים שפורסמו השבוע מלמדים כי החוב של משקי  הבית האמריקאים עלה בקצב  המהיר  ביותר ב-15 השנים האחרונות, בעיקר הודות לחוב המשכנתא והשימוש בכרטיסי אשראי. באופן נומינאלי עלה החוב ברבעון השלישי ב-351 מיליארד דולר, העלייה הגדולה ביותר מאז שנת 2007. החוב הזה עומד כעת על 16.5 טריליון דולר, עליה של 2.2% מהרבעון קודם ו-8.3% מלפני שנה. חוב המשכנתאות טפח בטריליון דולר בשנה האחרונה והוא עומד כעת על 11.7 טריליון דולר, החוב בכרטיסי אשראי צמח ל-930 מיליארד דולר. גם החובות מהלוואות לרכישת רכב ממשיכים לטפס.

הנתונים האלו גם סותרים  קצת את הנחת הפד' שמשקי הבית עדיין נהנים מיתרות חסכון גדולות בזכות הזרקות הכספים בתקופת הקורונה. עלית החוב מצביעה על כך שייתכן שיתרות החסכון כבר לא כל כך גדולות כמו שחושבים, והצרכן פונה לקבלת הלוואות כיון שנגמרו החסכונות מהם יכול היה לקחת.

המצב הזה כמובן לא יכול להימשך לנצח, וקריסה של משקי בית רבים שלא יוכלו לעמוד בתשלומי הריבית ההולכים וגדלים נמצאת מעבר לפינה. כיום שיעור חדלות הפירעון עדיין נמוך יחסית במונחים היסטוריים, מה שמראה שהחוב גדל אך  עדיין תחת שליטה. אולם כיון שאנו עומדים ככל הנראה בפני עלייה של לפחות אחוז וייתכן שאף יותר לפני שנגיע לשיא הריבית, האמריקאים עוד לא התמודדו בעצם עם מלוא עוצמתה של עליית הריבית, כמו גם סימנים ראשונים להחלשות שוק העבודה והפגיעה במשכורות הריאליות עקב האינפלציה בסופו של דבר ייתכן ויהיו יותר מדי.

מיקרו: טורו - קונגלומרט בתחום הציוד הביתי והמקצועי

מחירי התובלה הימית בירידה חדה ועקבית. השבוע ירד מדד מחירי התובלה הימית ב-9% נוספים והשלים שבוע מספר 37 ברציפות של ירידות. סך הכל המחיר כיום נמוך ב-70% מהמחיר בשבוע המקביל לפני שנה, 73% נמוך מהשיא בספטמבר, ו-26% נמוך מהממוצע הרב שנתי בחמש השנים האחרונות. בעוד חברות כמו צים מפסידות מכך, ירידת המחיר משפיעה לטובה על חברות שנפגעו ממחירי המשלוחים הגבוהים ומהבעיות בשרשראות האספקה שמראות סימני הקלה.

עוד נקודה שכדאי לשים אליה לב: מחירי הדירות הצונחים בארצות הברית יחד עם הריבית המזנקת גורמת לירידה חדה במכירות הבתים. רבים שחשבו למכור את ביתם משנים את דעתם ומחליטים להישאר לגור בו בסופו של דבר. במצב כזה בעלי בתים רבים מפצים את עצמם על כך שכבר לא יזכו לשדרג לדירה חדשה על ידי שיפוץ וחידוש הדירה הנוכחית, וכך עסקי השיפוצים וטיפוח הבית משגשגים.

טורו TORO CO THE הפועלת ממינסוטה ונסחרת בבורסת ניו יורק צפויה להנות משני הטרנדים הללו. ראשית, החברה הכתה את תחזיות האנליסטים ברבעון הקודם, אך פספסה בשורת ההכנסות, וייחסה זאת לקשיי שרשראות האספקה שלא אפשרו לה לעמוד בביקוש למוצריה. כלומר הביקוש החזק מאפשר לה לשפר מרווחים ולהציג רווחים גבוהים יותר, אך החברה לא יכולה לספק את כל הביקוש עקב מצב שרשראות האספקה. במקרה זה, שיפור בשרשראות האספקה והורדת מחירי התובלה יכולים בהחלט לסייע בהמשך לשיפור הביצועים.

החברה עוסקת בייצור מוצרים לציוד ביתי כגון מוצרים לטיפוח הדשא והגינה, טיפול בשלג מכשירים לעבודות בבית ועוד, וכן לסקטור המקצועי עם מוצרים כמו מנועי טרקטורים ועוד, והפכה במשך יותר ממאה שנות קיומה (נוסדה בשנת 1914) לקונגלומרט בעל מגוון מוצרים רחב. היא מוכרת ללקוחות פרטיים אך גם לעיריות ולחברות.

הביקוש למוצרי החברה, כאמור, חזק יחסית. היא בין החברות הבודדות שרשמה עליה מתחילת השנה שהסתכמה ב-13% עד כה. שווי השוק של החברה עומד על 11.6 מיליארד דולר, מחפיש הרווח הוא 30 ותשואת הדיבידנד 1.1%.