דובים ושוורים וול סטריט
צילום: Istock

כמה זמן לקח לשוק האמריקאי לתקן מפולות; אופטימיות זהירה - המפולות מתקצרות

עשרות מפולות נבדקו ונמצא שהן הולכות ומתקצרות - בפעמים האחרונות זה לקח חודשים ספורים - האם זה יקרה גם הפעם?
צחי אפרתי | (12)
נושאים בכתבה מפולת תיקון

במהלך 100 השנים האחרונות שוק המניות בארה"ב ידע 24 מקרים בהם השוק ירד כ-20% ומעלה. משך זמן ממוצע לתיקון השוק עמד על 26 חודשים, כאשר בכל המקרים השוק טיפס חזרה לשיאים גבוהים יותר, אך הנה מספר נקודות מעניינות על המשברים ומשכם.

מאז הקמת מדינת ישראל השוק האמריקאי ידע 15 מקרים של שוק דובי (ירידה של 20% ומעלה מהשיא האחרון), במקרים אלו ממוצע משך זמן התיקון היה נמוך יותר ועמד על 15 חודשים.

* הנתונים מתייחסים למדד ה-S&P500

שימו לב - המשבר של 2008 התחיל בסוף 2008 ונגמר מהר מאוד. בכל זאת - על פי המחקר והטבלה לעיל הוא ארך 3 שנים ויותר. הסיבה היא שהבדיקה לוקחת את נקודת הכניסה (למפולת) מנקודת שיא (והשיא היה בספטמבר 2007). זה לא מדויק כמובן. המשבר התחיל בסוף 2008 ואם כך, אז המשבר הענק הזה לקח שנה וקצת. 

השפל הגדול - 25 שנות התאוששות

ב-100 השנים האחרונות, השוק האמריקאי ידע 4 משברים קשים במיוחד. הראשון והידוע הינו המשבר של 1929 המכונה "השפל הגדול". הירידות בשווקים הגיעו אחרי 8 שנים של עליות מתמשכות בשוקי המניות, כאשר במהלך המשבר מדד ה-S&P500 האמריקאי ירד ב-86%.

משך הזמן שלקח לשוק לתקן את עצמו היה למעלה מ-25 שנים והשוק תיקן את עצמו באמצע שנות ה-50. התיאוריה המקובלת על הרוב הינה שהבנק הפדרלי הינו גורם מרכזי בהתרחשות למשבר, וזאת בעקבות מדיניות כושלת מצידו ו"הדפסת כסף" באמצעות מתן אשראי זול לבנקים.

משבר האנרגיה העולמי - 2 שנות התאוששות

בשנת 1973 התרחש משבר האנרגיה העולמי - הטריגר שהצית את המשבר היה מלחמת יום הכיפורים. ארצות ערב פתחו בחרם כנגד מדינות המערב על מנת שיסירו תמיכתן במדינת ישראל, וזאת תוך צמצום אספקת הנפט לעולם והעלאה חדה של מחירו. במשבר זה מדד ה-S&P500 האמריקאי ירד ב-48% ומשך הזמן שלקח לשוק לתקן את עצמו ארך קרוב לשנתיים אך קרוב לעשור נע מתחת לשיאים עד שפרץ.

משבר הדוט קום - 4 שנות התאוששות

ב-2001 התרחש משבר הדוט קום, המשבר הגיע אחרי הפריצה הטכנולוגית שהגיחה לעולם. במהלך סוף שנות ה-90 החלה להיווצר בועת מחירים שהזניקה את מניות הטכנולוגיה למחירים מנופחים וחסרי ביסוס כלכלי, חלק מהחברות נסחרו בשווי עצום, לעיתים בלי שום הכנסות ורווחים. במקרה זה ירד מדד ה-S&P500 ב-49% ותיקן את עצמו תוך 4 שנים.

קיראו עוד ב"גלובל"

משבר הסאב-פריים - 3 שנות התאוששות

ב-2008 הגיע משבר "הסאב פריים", שמוגדר כמשבר פיננסי-נדל"ני. הרקע למשבר היה לקיחת משכנתאות על ידי לווים בלי יכולת החזר מוכחת ובעלי רמת סיכון גבוהה, מחירי הנדל"ן האמירו בארה"ב הרבה מעבר למחירם הטבעי אך יחד עם זאת יש לזכור כי המשבר מוגדר גם כפיננסי כאשר בנקים ובתי השקעות נכנסו בעקבות כך לסחרור כלכלי עמוק, חלקם הולאמו וחלקם אף נמחקו. במקרה זה ירד מדד ה-S&P500 ב-57% ותיקן את עצמו במהירות יחסית תוך 3 שנים.

התפתחות מדד S&P500 במאה החולפת

* התקופות המסומנות באפור הינן תקופות של מיתון

משבר הקורונה - ?

באם נתייחס למשבר הנוכחי, מדד ה-S&P500 האמריקאי נמצא כ-20% מתחת לשיאים שנרשמו בחודש פברואר, אמנם משבר הקורונה מכניס את השווקים לחוסר ודאות, אך חודש של עצירה כלכלית עולמית לא אמור להשפיע באופן דרמטי על החברות.

ב-100 השנים האחרונות עברנו מלחמות עולם ואירועים קשים בהרבה מאירוע הקורונה, על אף האימה והפחד שיש כרגע בעולם. כפי שההיסטוריה מראה הקורונה במתכונתה הנוכחית איננה סיכון מהותי על השווקים. במידה והתפשטות הווירוס תישמר במתכונתה הנוכחית ותיבלם כפי שקורה בסין, הירידות בשווקים, ככל הנראה,  יהיו אפיזודה חולפת.

החשש הגדול בשווקים לא מגלם עצירה כלכלית של חודש אחד או אי ודאות מהווירוס אלא התפתחות של משבר פיננסי וזה עלול להיות הסיכון הגדול. יש לציין שאנחנו מגיעים למשבר הנוכחי אחרי 11 שנים של עליות, גיאות חסרת תקדים והארוכה ביותר בעידן המודרני, החשש הגדול שמגולם כעת בשוק המניות אלו חברות שלא יוכלו לעמוד בתשלומים שלהן, פשיטות רגל ומשבר ריאלי עמוק.

תגובות לכתבה(12):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 12.
    ממשלה מחורבנט אפילו הבורסה קורסת (ל"ת)
    מרקו 11/05/2022 21:52
    הגב לתגובה זו
  • 11.
    נקווה שלא תקום ממשלת אחמד גנץ פרץ ואבדנו (ל"ת)
    א 16/03/2020 23:11
    הגב לתגובה זו
  • 10.
    לפני כשנה היתה נפילה של בערך 20% והשווקים בשבועיים תיקנ (ל"ת)
    א 16/03/2020 23:10
    הגב לתגובה זו
  • 9.
    אבי רומנו 16/03/2020 05:42
    הגב לתגובה זו
    למה אתם לא מציינים שבשנת 2000 הנסדק נפל בערך ב60 אחוז ולקח לו 17 שנה לחזור לעצמו.
  • 8.
    לרון 15/03/2020 16:30
    הגב לתגובה זו
    אף פעם לא עולה או יורד כמקשה אחת,לכן סטוק פיקינג היא השיטה למי שיודע לפעול כך!!!
  • 7.
    חוץ מהמשבר הגדול ב 1929 אין מגמה של ירידה או עליה (ל"ת)
    אלי 15/03/2020 15:29
    הגב לתגובה זו
  • 6.
    דני 15/03/2020 14:27
    הגב לתגובה זו
    צפי הוא ל50% ירידה בהדרגה כמובן אחרי תיקונים יבוא גל נוסף של ירידות חדות וממושך
  • 5.
    אני 15/03/2020 14:20
    הגב לתגובה זו
    כשמדפיסים כסף אין פלא ששוקי ההון מתנתקים מהכלכלה.התחילו להדפיס כסף חופשי ב 1971 ומאז המגמה הלכה והתחזקה אז מה הפלא שההתאוששות מתקצרת?!
  • 4.
    מסתסת 15/03/2020 13:28
    הגב לתגובה זו
    וגם ריבית אפסית. זה עוד לא היה וזה יקח 10 שנים לחזור לשיא
  • 3.
    מנסיון העבר העולם הבין שסין מרמה. מי אמר שהפעם לא...? (ל"ת)
    שאלה תמימה 15/03/2020 13:12
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    סטטיסטיקאי 15/03/2020 12:56
    הגב לתגובה זו
    יש לשוק עוד הרבה מאוד זמן לרדת לפני שהוא יתחיל לעלות חזרה
  • 1.
    קודם שנגיע לתחתית (ל"ת)
    יוסי 15/03/2020 12:54
    הגב לתגובה זו
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)

שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה

בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אילון מאסק טסלה

לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68%  להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.


מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.


הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.


האסטרטגיה היא לב הסיפור

הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.


פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.