שעות נוספות לעובדת סיעוד

ע"ע 1511/02 ארמלינדה לאחאטו נ. עיזבון המנוחה ויקטוריה בן בנימין ז"ל, ניתן ביום 5.4.2005.

ארמלינדה, אזרחית הפיליפינים, עבדה בשירותה של המנוחה, קשישה חולת אלצהיימר, כמטפלת סיעודית וכאחראית על הכנת ארוחותיה של המנוחה ונקיון הדירה בה התגוררו השתיים.

ארמלינדה תבעה מן המנוחה גמול עבודה בשעות נוספות, אותו העמידה על שתי שעות לכל יום במהלך תקופת עבודתה וכן, פדיון ימי חופשה, דמי הבראה, הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים. בית הדין האזורי לעבודה דחה את תביעתה לפיצויי פיטורים וגמול שעות עבודה נוספות. מכאן הערעור.

בית הדין הארצי לעבודה פסק

שעות עבודה מוגדרות בחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 (להלן - החוק), כזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה, לרבות הפסקות קצרות ומוסכמות הניתנות לעובד להחלפת כוח ואויר ולמעט הפסקות על פי סעיף 20 לחוק. הגדרת המונח הפסקה בסעיף 20 לחוק, היא זו הנמשכת חצי שעה או יותר ובה רשאי העובד לצאת מהמקום שבו הוא עובד, אלא אם נוכחותו במקום העבודה היא הכרח לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והשימוש בו והעובד נדרש על ידי מעבידו להישאר במקום העבודה, ובמקרה זה ייחשב זמן ההפסקה כחלק משעות העבודה.

אין לשלול את האפשרות ששעות בהן עובד ישן תחשבנה לשעות עבודה ואף לשעות נוספות. הכל תלוי במהות התעסוקה ובתנאי ההסכם שבין המעביד והעובד. שעות עבודה אינן שעות עבודה בפועל כי אם השעות בהן עמד העובד לרשות מעבידו, והן השעות שבהן לא היה העובד חופשי לעשות כרצונו.

במקרה זה, בידי ארמלינדה ובאחריותה הופקד הטיפול בקשישה חסרת ישע, חולת אלצהיימר. מצבה של המנוחה דרש כוננות מתמדת. שעות עבודתה של ארמלינדה השתרעו למעשה, על פני היממה כולה, במהלכן היה עליה להקדיש את זמנה למנוחה ולצרכיה. גם אם פנתה לעיסוקיה משך היום, לא היתה ארמלינדה מורשית לעזוב את המנוחה לנפשה, לצאת מן הבית ולעשות לעצמה בכל עת שחפצה בכך, אלא בימי חופש שנקבעו מראש. ארמלינדה הוכיחה את מתכונת העבודה בכללותה ובכך הוכחה תביעתה לגמול עבודה עבור לפחות שתי שעות עבודה נוספות ביום.

ארמלינדה לא פוטרה מעבודתה אצל המנוחה. ארמלינדה נטשה את עבודתה אצל המנוחה, ורק בחלוף חודש ימים, לאחר שכשלו המאמצים לאתרה, הועסקה תחתיה עובדת אחרת. אין לקבל את טענת ארמלינדה לפיה משעה שפג רשיון השהייה שלה בישראל פקעה מאליה העסקתה, וממילא זכאית היא לפיצויי פטורים, גם אם התפטרה. בהיעדר שיתוף פעולה מצד ארמלינדה והיעלמותה, לא היה בידי המנוחה או בנה להמשיך בטיפול בבקשה להארכת האשרה. בנסיבות אלה, אין ארמלינדה זכאית לתשלום פיצויי פיטורים.

סוף דבר - הערעור התקבל חלקית. עזבון המנוחה ישא בהוצאות המשפט של ארמלינדה בסכום של 3,500 ₪ בצירוף מע"מ.