שעות נוספות לעובדת סיעוד
ע"ע 1511/02 ארמלינדה לאחאטו נ. עיזבון המנוחה ויקטוריה בן בנימין ז"ל, ניתן ביום 5.4.2005.
ארמלינדה, אזרחית הפיליפינים, עבדה בשירותה של המנוחה, קשישה חולת אלצהיימר, כמטפלת סיעודית וכאחראית על הכנת ארוחותיה של המנוחה ונקיון הדירה בה התגוררו השתיים.
ארמלינדה תבעה מן המנוחה גמול עבודה בשעות נוספות, אותו העמידה על שתי שעות לכל יום במהלך תקופת עבודתה וכן, פדיון ימי חופשה, דמי הבראה, הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים. בית הדין האזורי לעבודה דחה את תביעתה לפיצויי פיטורים וגמול שעות עבודה נוספות. מכאן הערעור.
בית הדין הארצי לעבודה פסק
שעות עבודה מוגדרות בחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 (להלן - החוק), כזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה, לרבות הפסקות קצרות ומוסכמות הניתנות לעובד להחלפת כוח ואויר ולמעט הפסקות על פי סעיף 20 לחוק. הגדרת המונח הפסקה בסעיף 20 לחוק, היא זו הנמשכת חצי שעה או יותר ובה רשאי העובד לצאת מהמקום שבו הוא עובד, אלא אם נוכחותו במקום העבודה היא הכרח לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והשימוש בו והעובד נדרש על ידי מעבידו להישאר במקום העבודה, ובמקרה זה ייחשב זמן ההפסקה כחלק משעות העבודה.
אין לשלול את האפשרות ששעות בהן עובד ישן תחשבנה לשעות עבודה ואף לשעות נוספות. הכל תלוי במהות התעסוקה ובתנאי ההסכם שבין המעביד והעובד. שעות עבודה אינן שעות עבודה בפועל כי אם השעות בהן עמד העובד לרשות מעבידו, והן השעות שבהן לא היה העובד חופשי לעשות כרצונו.
במקרה זה, בידי ארמלינדה ובאחריותה הופקד הטיפול בקשישה חסרת ישע, חולת אלצהיימר. מצבה של המנוחה דרש כוננות מתמדת. שעות עבודתה של ארמלינדה השתרעו למעשה, על פני היממה כולה, במהלכן היה עליה להקדיש את זמנה למנוחה ולצרכיה. גם אם פנתה לעיסוקיה משך היום, לא היתה ארמלינדה מורשית לעזוב את המנוחה לנפשה, לצאת מן הבית ולעשות לעצמה בכל עת שחפצה בכך, אלא בימי חופש שנקבעו מראש. ארמלינדה הוכיחה את מתכונת העבודה בכללותה ובכך הוכחה תביעתה לגמול עבודה עבור לפחות שתי שעות עבודה נוספות ביום.
ארמלינדה לא פוטרה מעבודתה אצל המנוחה. ארמלינדה נטשה את עבודתה אצל המנוחה, ורק בחלוף חודש ימים, לאחר שכשלו המאמצים לאתרה, הועסקה תחתיה עובדת אחרת. אין לקבל את טענת ארמלינדה לפיה משעה שפג רשיון השהייה שלה בישראל פקעה מאליה העסקתה, וממילא זכאית היא לפיצויי פטורים, גם אם התפטרה. בהיעדר שיתוף פעולה מצד ארמלינדה והיעלמותה, לא היה בידי המנוחה או בנה להמשיך בטיפול בבקשה להארכת האשרה. בנסיבות אלה, אין ארמלינדה זכאית לתשלום פיצויי פיטורים.
"אני מוכן לשבת בכלא 15 שנה תמורת 17 מיליון"; האם הפיצוי לזדורוב סביר?
רומן זדורוב יקבל 17 מיליון שקל כפיצוי על 15 שנות מאסר והציבור מגיב - יש חילוקי דעות על הסכום, אבל הרוב מסכימים שאין מחיר לחופש וסבורים שהם משלמים על הפשלות של הפרקליטות בעוד שם אף אחד לא משלם את המחיר; וגם - מה הפיצויים שנקבעים בעולם במצבים דומים?
רומן זדורוב התגובות הרבות בטוקבקים וברשת על הפשרה של הפרקליטות עם רומן זדורוב שישב 15 שנים בכלא וזוכה במשפט חוזר הם על כל הספקטרום. הרוב מתייחסים לסכום המרשים שנפסק - 17 מיליון שקל , שזה 1.13 מיליון שקל בשנה ומהרהרים אם "זה היה כדאי". יש גם תגובות של "אני מוכן לשבת בכלא 15 שנה תמורת 17 מיליון", אבל הרוב סבורים שאין מחיר לחופש.
תגובות רבות מעלות שאלות קשות שאין עליהם תשובות על מעשי זודורוב והיעלמות המכנסיים והנעליים שלו באותו היום, כמו גם - השיחה שלו עם המדובב. תגובות רבות אחרות מדברות על הפשלות של הפרקליטות בפרשה ועל כך שאנחנו משלמים את המחיר - 17 מיליון שקל אלו כספי ציבור.
בשורה התחתונה, רוב המגיבים חושבים שבהינתן פסק הדין והזיכוי של זדורוב, מגיע לו סכום כזה. ואכן, גבוה ככל שיהיה הסכום, בעצם לקחו לזודורוב חלק ממשמעותי מהחיים.
כמה משלמות מדינות בעולם פיצויים על ישיבה בכלא שהתבררה כטעות?
העולם ראה בשנים האחרונות שורה של פסקי פיצויים חסרי תקדים לנאשמים שזוכו לאחר שהורשעו בטעות. במקרים רבים מדובר לא רק בהחזר על שנות חירות שנגזלו אלא גם במסר חד נגד רשויות החוק והמשפט.
- רומן זדורוב יקבל מהמדינה פיצוי של 17 מיליון שקל
- רומן זדורוב למשטרה: החזירו לי את טבעת הנישואין
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בצפון קרוליינה, ארה"ב, שני גברים, הנרי מקולום וליאון בראון, זוכו לאחר 31 שנות מאסר על רצח שלא ביצעו. הם קיבלו פיצוי של כ-75 מיליון דולר, סכום שובר שיאים שנקבע לפי מיליון דולר על כל שנה בכלא, בתוספת פיצוי עונשי. בארה"ב נרשם גם המקרה של ג'ואן ריברה, שישב בכלא שלושה עשורים באילינוי, וזוכה לבסוף תוך קבלת פיצוי של 20 מיליון דולר.
