סיכוי טוב להתחזקות המטבע האמריקאי מול הקנדי

פעם נוספת שהדולר האמריקאי מקבל הזדמנות לשנות כיוון. אלא שהפעם, בניגוד לפעמים אחרות, הבסיס מוצק יותר ומגובה במומנטום חזק
אייל גורביץ |

החיפוש אחר צמד המטבעות המובהק ביותר הוביל לדינמיקה המתקיימת בין הדולר האמריקאי לדולר הקנדי. במשך תקופת זמן לא קצרה נשחק המטבע האמריקאי כאשר גם הפוגות זמניות לא הצליחו להבשיל לכלל היפוך מגמה. במהלך השנים האחרונות, היו פה ושם עצירות, אם כי המטבע האמריקאי כשל פעם אחר פעם בניסיונותיו להפוך כיוון. כעת, הוא ניצב בפני הזדמנות נוספת ודומה שהפעם התמונה תהיה שונה.

לפני שלוש שנים בערך, לקראת סוף ינואר 2001, נסחר הדולר האמריקאי תמורת 1.6190 דולר קנדי. מאז החלה התדרדרות עקבית שהפכה למגמה ראשית. לפני חודשים מספר נקבע שפל ברמה של 1.1710 דולר קנדי. אלא שמנקודה זו כדאי לשים לב לדינמיקה המתפתחת.

היפוך מגמה

1. התנאי להיפוך מגמת ירידה גורס שחייבות להתקיים שתי נקודות שפל עולות במרחק זמן של מספר חודשים האחת מרעותה. מבט על גרף העמודות השבועי מלמד שלאחר נקודת השפל הראשונה שנקבעה ברמת 1.1710 דולר קנדי, החל הדולר האמריקאי להתחזק. הוא הגיע לשיא של 1.2580 אך נחלש שוב. הבלימה האחרונה נרשמה ברמת 1.1970 דולר קנדי. רמה הגבוהה יותר מקודמתה. המסר הוא שהקונים מוכנים לשלם עבור הדולר האמריקאי מחירים הולכים ועולים ומבנה מחירים זה מציב את הבסיס לשינוי מגמה.

2. עד כמה חזק המטבע האמריקאי? כדי לענות לשאלה זו יש להביט על מדדי העוצמה שמטרתם למדוד את כוחה של המגמה. המדד הנבחר הוא מדד החפיפה סטייה, macd. אפשר לראות על הגרף כיצד לאורך כל הדרך, החל מרמת 1.1710, מצוי מדד החפיפה סטייה במגמת עלייה ברורה. למרות נסיגתו של הדולר נותר מדד זה בכיוון מעלה, תהליך המעיד על עוצמה ועל סבירות ולפיה צפוי המטבע האמריקאי להמשיך ולהתחזק מול הדולר הקנדי.

3. אם נעיף מבט נוסף על הגרף השבועי נוכל לראות את סדרת הנרות שהתפתחה החל מרמת השפל האחרונה שנקבעה ב-1.1970 .אפשר לראות שסדרת נרות זו מתאפיינת בנרות ארוכים המעידים שהשוק בחר כיוון. והכיוון אמור להיות כלפי מעלה.

בטווח הקצר

הטווח הקצר חובק את פרק הזמן של השבועיים הקרובים. וכאן קיים סיכוי גבוה יותר להתחזקותו של הדולר האמריקאי מהסיבות הבאות:

1. יש לשים לב כיצד ביום ו' האחרון נשברה כלפי מעלה רמת ההתנגדות ששכנה ברמת 1.2580. למרות שהפריצה מינורית ועדיין אינה מבוססת דיה, הרי שהמומנטום המתקיים בגרף השבועי מחזק אותה ומעלה את הסבירות להמשך התחזקותו של הדולר האמריקאי.

2. יש לשים לב לגל העליות שהחל ברמת 1.1970 דולר קנדי. גל עליות זה מקיים את מלוא הדרישות הטכניות למגמת עלייה.

3. עוד אפשר לראות את מדדי המומנטום (rsi, macd) בגרף היומי. מדדים אלו מצויים ברמות גבוהות ומעלים את הסבירות ולפיה יוותר כיוונו של הדולר האמריקאי כלפי מעלה.

מסקנות

פעם נוספת שהדולר האמריקאי מקבל הזדמנות לשנות כיוון. אלא שהפעם, בניגוד לפעמים אחרות, הבסיס מוצק יותר ומגובה במומנטום חזק. הנחת העבודה גורסת שהרמה שנקבעה ביום ו' האחרון אינה בבחינת הפסגה האחרונה. סביר להניח שגם אם יתפתח תיקון טכני בסדר גודל כזה או אחר, נראה את המטבע האמריקאי רושם, בשבועות הקרובים, רמות מחירים גבוהות יותר מול עמיתו הקנדי.

* הערת אזהרה: המסחר במט"ח מסוכן על רקע התנודתיות הגבוהה והמינופים הגבוהים הנהוגים בשווקים אלו. הפעילות חייבת להיות מוגדרת ומדויקת בנקודות ספציפיות וכל פעולה חייבת להיות מגובה על ידי הוראה צמודה לקטיעת הפסד שלא תעלה של עשיריות בודדות של אחוזים ממחיר הקנייה

** אין בסקירה זו משום המלצה לקנות את הנייר או למוכרו והעושה זאת פועל על סמך שיקול דעתו בלבד.

*** הערה: כל הזכויות שמורות. אין לשכפל, להעתיק, לתרגם, לצלם, להקליט או להעביר בכל צורה שהיא כל חלק מן החומר אלא באישור מפורש בכתב מן המחבר.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.

חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.