ועדת הכלכלה
צילום: דוברות ועדת הכלכלה

ועדת הכלכלה אישרה: החזר כספי לזוגות שאירועם בוטל בתקופת הקורונה

בתום דיון סוער בוועדה אושרה הצעת החוק בקריאה ראשונה. ?לפי ההצעה, זוגות ששילמו עבור אירוע שבוטל, יקבלו את כספם חזרה תוך 3 חודשים מכניסת החוק
אלמוג עזר | (2)

ועדת הכלכלה אישרה לקריאה ראשונה את הצעת החוק שתחזיר את המקדמה לזוגות שאירועם בוטל בתקופת הקורונה. בהצעתו של חברת הכנסת הילה שי וזאן, היו"ר מרגי וח"כ משה גפני ישיב האולם לזוגות ששילמו עבור אירוע שנקבע לפני שהחלו הגבלות הקורונה ובוטל בשל כך תוך 3 חודשים מכניסת החוק לתוקף. מפעילי האולמות יוכלו להפחית סכום מסוים עבור החזר הוצאות. בתום הדיון הודיע היו"ר מרגי, כי הפרטים הסופיים של הצעת החוק יקבעו בעת הכנת ההצעה לקריאה שנייה ושלישית.

הדיון בוועדה היה סוער כאשר חלק מיושבי הוועדה הגנו על בעלי האולמות, לעומת חברי ועדה אחרים שדרשו את הפיצוי. את הדיון פתח היו"ר מרגי כשאמר כי הזוגות הצעירים הם לא חברת האשראי, לא של המדינה ולא של בעלי האולמות. הוא הוסיף כי הצעת החוק היא לא נגד בעלי האולמות, ומבקשת לסייע לזוגות ששילמו מקדמות על אירועים שבוטלו. שי וזאן, הוסיפה כי ההצעה נועדה לסייע לזוגות הצעירים, שהם החוליה החלשה ביותר בשרשרת ולהם אין לוביסטים ויח"צנים. עם זאת היא הוסיפה: "האינטרס שלנו הוא גם לסייע לעסקים להישאר על כנם, אבל לא יכול להיות שהצרכן ישלם עבור משהו שלא קיבל. לא נאפשר שהמאבק של בעלי האולמות מול האוצר ייעשה על גב הזוגות הצעירים".

ח"כ יצחק פינדרוס אמר: "צריך להגיד את האמת, מאבק בעלי האולמות הגיע לאמוציות בין שר האוצר ליו"ר הקואליציה, אבל האזרח הוא לא הכיס העמוק של המדינה. זה צריך להיות מובן מאליו שצריך להחזיר כסף למי שלא קיבל שירות. ח"כ אימאן חטיב יאסין הוסיפה כי צריך למצוא איזון בין הצדדים. ח"כ עידן רול ציין כי הקורונה מביאה את חברי הכנסת לחוקק חוקים שבימים כתיקונם לא הייתה מחוקקת. ח"כ ינון אזולאי טען כי בעלי האולמות "נזרקו לכלבים" כלשונו, אך אמר כי אסור שמאבקם יהיה על גב הזוגות הצעירים.

סגן יו"ר התאחדות בעלי האולמות, ניר שפר, אמר כי הענף נמצא בקריסה וכי 96% מהזוגות הצליחו בכל זאת להגיע לפתרון. ח"כ וזאן אמרה בתגובה כי המצב הוא הפוך. היו"ר מרגי אמר כי אם המדינה לא בסדר את מה רוצים בעלי האולמות מהזוגות הצעירים. שפר השיב כי בעל האולם לא ביטל את האירוע ולכן לא הוא צריך לספוג את כל הנזק. "לעשות אירוע זה לא לפתוח שקית במבה. יש הוצאות מאוד גבוהות גם לפני כן", אמר. היו"ר מרגי הגיב כי על ההוצאות הקבועות ניתן פיצוי מהמדינה, וח"כ פינדרוס אמר כי אם 95% מהזוגות הגיעו לסיכום אז לא ברור למה בעלי האולמות נלחמים על 5%.

ראש מטה מאבק חתונות הקורונה, נגה רץ, סיפרה כי בפועל אולי רק 5% מהזוגות הצליחו להגיע להסכם עם בעל האולם. "אנחנו רוצים להתחיל את החיים בלי מינוס, יש כאלה שכבר לא יכולים לדחות את החתונה", סיפרה רץ בהתרגשות. "אנחנו מבינים שבעלי האולמות במצוקה, גם אני מפיקת אירועים שלא עובדת ממרץ וכבר אין לי מאיפה להביא יותר כסף. הזוגות נתקלים בחוסר תום לב כל בוקר, מאיימים עליהם, פורעים להם צ'קים מכפילים את מחיר המנה למי שעושה חתונה בהתאם למגבלות. אני כבר נושקת לגיל 40, למתי אדחה את האירוע שלי?".

סגנית יועמ"ש המועצה לצרכנות, עו"ד יעל כהן שוואט, אמרה כי בשום מדינה לא חייבו את הצרכנים לשלם לבעלי האולמות.

נגה רץ

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    גבי 13/12/2020 22:38
    הגב לתגובה זו
    שוקי וייס הנוכל מסרב להחזיר כסף על מופעים שבוטלו. הכסף של הלקוחות אצלו כבר שנה - ומסרב להחזיר.
  • 1.
    לא יהיה חוק.סתם מוצאים קיטור (ל"ת)
    אנונימי 13/12/2020 19:36
    הגב לתגובה זו
מטרו (נת"ע)מטרו (נת"ע)

אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן

מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של הפרויקט מתרבות

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה מטרו גוש דן

פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר  והיא צפויה לגבות אותו כלכלית. 

נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.


מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.


במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.


הפתרון התחבורתי של העתיד?

עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.