חברה המעסיקה שני עובדים ופועלת ממרתף בית מגורים אינה בעלת "מפעל תעשייתי"
ע"מ 55001/11 חברת אדהאן כרמלי הנדסה בע"מ נ' פקיד שומה ירושלים
תקציר: ע"מ 55001/11 חברת אדהאן כרמלי הנדסה בע"מ נ' פקיד שומה ירושלים בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי חברה העוסקת בפיתוח תבניות ובייצורן באמצעות קבלני משנה, מעסיקה שני עובדים ופועלת ממרתף בית מגורים, אינה בעלת "מפעל תעשייתי". נפסק כי אף אם המערערת מבצעת פעילות ייצורית בתחום פיתוח התבניות הרי שעסקה של המערערת אינו עולה בגדר מפעל תעשייתי. השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים ------------------------------------------------------- המערערת עוסקת בפיתוח ובייצור של מוצרים בתחום הרפואה, תוכנות לייצור המוצרים ומוצרים נלווים כגון משאבות מסוגים שונים, ובעיקר משאבות חד פעמיות ותבניות להזרקת חלקי פלסטיק. החברה פועלת מהקומה התחתונה בבית מגוריו של אחד מבעלי השליטה בה ומועסקים בה שני עובדים, בעל השליטה ובנו. המערערת ביקשה להחיל על הכנסותיה את הוראות החוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט-1959 (להלן: "החוק") כמפעל מוטב ששנת הבחירה שלו היא שנת המס 2006. מנגד, לשיטת המשיב, עסקה של החברה אינו עומד בהגדרת "מופעל מוטב" ומשכך אינו זכאי להטבות מס. לשיטת המשיב, עסקה של המערערת אינו מהווה "מפעל תעשייתי" כהגדרתו בחוק ובפסיקה: החברה עסקה אך ורק בפיתוח פטנטים למוצרים רפואיים ומשאבות ששיווקה ללקוחותיה, הליך הייצור של המוצרים נעשה אך ורק באמצעות קבלני משנה, בשנות המס העסיקה החברה שני עובדים שכירים בלבד, פעלה ממרתף ביתו של אחד מבעלי השליטה ושילמה ארנונה לפי סיווג של מגורים. בשנת 2007 בוטל למפרע אישור "מפעל מאושר" שקיבלה המערערת ממינהלת מרכז ההשקעות - משום שלא עמדה בתנאי המחזור ומספר העובדים, ומשום שלא היו למערערת מכונות וציוד של פס ייצור תעשייתי, אלא בעיקר תבניות ומכשירי מדידה שונים. עוד קבע המשיב כי המערערת לא ביצעה "השקעה מזערית מזכה" כנדרש בחוק. מנגד, לשיטת המערערת, כדי להיחשב מפעל תעשייתי אין צורך במפעל גדול דוגמת בית חרושת ודי בפעילות מסוג פיתוח ואף התנאי הנוגע למספר העובדים לא נקבע בחוק. דיון ----- מפעל תעשייתי הוא בהכרח מפעל המייצר מוצרים או המשנה את אופיים של המוצרים (למשל, על ידי קירור) או יוצר "יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר". עם זאת, לא כל מפעל יצרני הוא נכס לתחומי התעשייה. לדוגמה, חייט התופר חליפות בביתו אינו עוסק בתעשייה. על המערער להוכיח את שני הרכיבים באופן מצטבר הראשון, היות החברה מפעל תעשייתי והשני, שעיקר פעילותו היא פעילות ייצורית. בענייננו, התקיימות התנאי "עיקר הפעילות ייצורית" על החברה אינה שנויה במחלוקת, שכן הצדדים מסכימים כי החברה עוסקת בפיתוח של תבניות. עם זאת, יש לבחון אם המערערת עומדת גם בתנאי "מפעל תעשייתי". לצורך בחינה זו יש לבחון את פעילותה באופן מצטבר. אכן, התעשייה המודרנית שונה מהתעשייה המסורתית. אף על פי כן, הפרשנות הנדרשת לחוק צריכה להלום את רוח החוק ומטרותיו. מהפסיקה עולה כי מי שעוסק בתיווך בין רוכש מוצר לבין קבלן מייצר הוא בבחינת נותן שירותים ולכן לא ייכלל בהגדרת "מפעל תעשייתי". בענייננו קבלני המשנה מיצרים את התבניות. אמנם המערערת שיפצה ותחזקה את התבניות ודאגה להכניס בהן שינויים, התאמות ותוספות, אך היא לא ייצרה את התבניות עצמן. למעשה, המערערת מוכרת רישיון להשתמש בפיתוח שממנו ניתן לאחר קבלת הרישיון לייצר מוצר. נוסף על כך, המערערת כאמור משלמת ארנונה בסיווג של בית מגורים. לפיכך, יש ממש בטענת המשיב שלפיה המערערת מושתקת מלטעון בפני רשות אחרת כי היא מפעל תעשייתי. נוסף על כך, חשבונות החשמל שהציגה המערערת מאפיינים צריכה ביתית ואינם יכולים ללמד על ייצור תעשייתי של "מפעל תעשייתי". זאת ועוד, המערערת מעסיקה שני עובדים בלבד. אמנם אין דרישה למינימום עובדים בחוק, ברם מימדיו, אמצעי הייצור והיקף פעילותו של של הנישום הם בעלי חשיבות ממשיות באפיון עסק כמפעל תעשייתי. כבר נפסק כי במקום שמדובר במעבידים המעסיקים מספר קטן של עובדים אין לכנותם בשום פנים "מפעל" ויש לראות בכך מאפיינים של "בית מלאכה בעל מאפיינים זעירים". טענת המערערת להעסקת עשר משרות באמצעות קבלני משנה בשטח המפעל לא הוכחה. הוצאות בדין תשלום לקבלני משנה לא באו לידי ביטוי בדוחותיה הכספיים. נוסף על כך, כאמור, אישור מרכז ההשקעות בקשר למפעל מאושר בוטל למפרע לאחר שהמערערת לא עמדה בתנאי האישור ובכלל מחזור מכירות של 1.3 מיליון דולר והעסקת מינימום של חמישה עשר עובדים, ויש בכך ללמד כי המערערת אינה מפעל תעשייתי. זאת ועוד, עיקר רכושה של המערערת הוא תבניות מסוגים שונים ורק חלק קטן מהווה ציוד ומכונות. משנקבע כי עסקה של המערערת אינו מפעל תעשייתי ממילא התייתר הדיון בשאלת ההשקעה המזערית המזכה. הוצאות לרישום פטנטים המערערת דרשה לנכות הוצאות לרישום פטנטים (מעל 50 פטנטים) כהוצאות שוטפות. מנגד, לשיטת המשיב פטנט הוא נכס הוני באופיו על כן כל הוצאה שתביא לגיבושו של פטנט תהיה חלק מעלותו, ואם וכאשר יימכר הפטנט, הוצאות אלו תוכרנה כעלות לצורך חישוב רווח הון. בעניין זה יש לקבל את עמדת המשיב כי הוצאות לרישום פטנטים הן הוצאות הוניות במהותן. עוד נקבע כי אין להתערב בהחלטת המשיב להטיל על המערערת קנס גירעון משעה שלא עלה בידה להוכיח שלא התרשלה בעריכת הדוחות שמסרה. תוצאה -------- הערעור נדחה. המערערת חויבה בהוצאות בסך 50,000 ש"ח. בבית המשפט: המחוזי בירושלים לפני: כב' השופט דוד מינץ ניתן ביום: 19.1.2015
שי בייליס (רשתות)תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים. המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.
שי אהרונוביץ, רשות המסים (עמית אלפונטה)עתירה נגד החוק על רווחים כלואים - האם יש סיכוי למנוע את החוק?
בית המשפט לא נוהג להתערב בחוקים ותקנות מיסוי; הוא מאיר את זה לרשויות המס
קבוצת רואי חשבון ואיגוד לשכות המסחר עותרים לבג"ץ נגד החוק החדש - מיסוי על רווחים כלואים, בטענה לפגיעה בזכויות יסוד וחוסר שוויון. הרקע לחוק זה נעוץ במאמצי הממשלה להגביר גביית מיסים מרווחים צבורים בחברות, תוך התמודדות עם גירעונות תקציביים גדלים בעקבות הוצאות מלחמה והשקעות ציבוריות. נדיר מאוד שבית המשפט מתערב בתקנות וחוקים של רשות המס, הוא נותן גיבוי לרשות המקצועית ולא נכנס לנושאים מקצועיים. לא נראה שהפעם זה יהיה שונה.
חוקים דומים קיימים במדינות כמו ארה"ב (עם מיסוי על רווחים לא מחולקים בחברות S-Corp) ובריטניה (IR35), אך בישראל הוא ייחודי בתחולה הרטרואקטיבית שלו, מה שמעורר ביקורת חריפה על פגיעה באמון הציבור במערכת המיסוי. העותרים, בהובלת איגוד לשכות המסחר ונציגי מקצועות חופשיים, טוענים כי החוק מהווה הפרה חוקתית, ומציינים כי הוא נחקק בחיפזון במסגרת חוק ההסדרים, ללא דיון ציבורי מספק.
חוק הרווחים הכלואים, שנכנס לתוקף בתחילת שנת 2025 כחלק מחוק ההסדרים, מעורר סערה עוד לפני שחוקק. לכאורה החוק נועדה להילחם בתופעת "חברות ארנק" - חברות מעטים שבהן בעלי שליטה צוברים רווחים כדי לדחות תשלומי מס אישיים גבוהים יותר, אלא שבפועל הוא חל על רבבות רבות של עסקים, גם עסקים לגיטימים, לא כאלו שהוקמו לתכנון מס.
לפי נתוני משרד האוצר, החוק כבר הניב גבייה של למעלה מ-10 מיליארד שקלים בשנה הראשונה, בעיקר מחלוקות דיבידנד מוקדמות, אך מבקרים רואים בו כלי דרקוני שמעניש יזמות ויעילות כלכלית. מדובר ברפורמה מקיפה שמבקשת לשנות את מבנה המיסוי של חברות מעטים בישראל ולהטיל מסים על רווחים שלא חולקו. ההיסטוריה של חוקים כאלה בישראל כוללת ניסיונות קודמים, כמו תיקון 89 לפקודת מס הכנסה בשנות ה-2000, אך החוק הנוכחי רחב יותר ומכוון בעיקר לחברות נותנות שירותים עם מחזור עד 30 מיליון שקלים. כעת מוגשת נגדו עתירה לבג"ץ מטעם איגוד לשכות המסחר וקבוצת רואי חשבון ויועצי מס שהתאגדו לצורך המהלך.
- רשות המסים פתחה את ההגשה לפיצוי על אובדן שכר דירה לנכסים שניזוקו במבצע "עם כלביא"
- העלים מליונים מרווחי קריפטו - ונתפס
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בעתירה נטען כי החוק פוגע פגיעה קשה בזכויות חוקתיות לרבות הזכות לקניין, חופש העיסוק ועקרון השוויון. הזכות לקניין, המוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נפגעת לדברי העותרים משום שהחוק כופה חלוקה או מיסוי על נכסים שכבר מוסו בעבר, מה שיוצר מיסוי כפול בפועל. חופש העיסוק נפגע בכך שהחוק מתערב בהחלטות עסקיות לגיטימיות, כמו שמירת רווחים להשקעות עתידיות או כרית ביטחון. עקרון השוויון מופר, שכן החוק מתמקד בחברות קטנות בעוד גופים גדולים פטורים. לטענת העותרים, מדובר בחוק מורכב ותקדימי שנחקק בלוח זמנים קצר, ללא היוועצות מספקת וללא בחינה של השלכותיו הכלכליות ארוכות הטווח. השלכות אלה כוללות פגיעה בתחרותיות, בריחת הון לחו"ל, והפחתת תמריצים להקמת עסקים חדשים, כפי שמעידים דוחות כלכליים ממכון אהרן ומבנק ישראל.
