בהתאם לצו ההרחבה (נוסח משולב) לפנסיה חובה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 (להלן:"צו ההרחבה"), השכר המבוטח הינו שכר העובד ורכיביו כמשמעם בחוק פיצויי פיטורים,התשכ"ג-1963 (להלן:"חוק פיצויי פיטורים") ובתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד 1964 ( להלן: "תקנות פיצויי פיטורים") ויכלול את שכר הבסיס וכן את כל התוספות הקבועות להן זכאי העובד.

תקנות פיצויי פיטורים מגדירות מהם רכיבי השכר שיובאו בחשבון שכר עבודה, לעניין חישוב הפיצויים. בהתאם לחוק פיצויי פיטורים ולתקנות פיצויי פיטורים, "השכר האחרון" יכלול אך ורק את הרכיבים הבאים: שכר יסוד, תוספת ותק, תוספת יוקר מחיה, תוספת משפחה ותוספת מחלקתית או מקצועית.

בנוסף, בפסיקה נקבע, כי כל רכיב שהוא בגדר "תוספת", למעט הרכיבים שפורטו לעיל, לא יהווה חלק מ"שכר היסוד", לעניין חישוב פיצויי פיטורים.

הפסיקה קבעה, כי תקופות שבהם קיבל העובד חלף שכר עבודה (כגון חופשה, חגים, מילואים ועוד) תילקחנה גם הן לצורך חישוב פיצויי הפיטורים ולצורך הפרשות פנסיוניות (ע"ע 212/06, ימית א.ביטחון (1988) בע"מ נ' אלי אפרים יוני רובין, מיום 12.11.2008).

בנוסף נקבע בפסיקה, כי עמלות מכירה אישיות הינן רכיב לחישוב פיצויי פיטורים ולכן רכיב הפקדה לגמל (רגב רוני נ' חברת טלקום, מיום 30.11.1993).

עוד נקבע בצו ההרחבה, כי תקרת השכר המבוטח תעמוד על השכר המשולם לעובד או השכר הממוצע במשק, לפי הנמוך.

יחד עם זאת נקבע, כי יש לבחון בכל מקרה ומקרה, אם הרכיב/התוספת, הוא בגדר "תוספת אמיתית" אם לאו. אם מדובר ב"תוספת אמיתית", הרי שאז, כאמור, אין לקחת אותה בחשבון לעניין חישוב פיצויים כמו גם לגמל, אולם אם מדובר בתוספת שהיא בגדר רכיב פיקטיבי אשר למעשה מהווה חלק מ"שכר היסוד", הרי שאז יש לקחת אותה בחשבון לעניין חישוב פיצויי הפיטורים וכן חלה חובה להפריש עבורה לגמל.

יצוין, כי במידה ובמקום העבודה חל מקור חובה אחר להפרשות סוציאליות המטיבות עם העובד למשל, מכוח הסכם קיבוצי, צו הרחבה, הסדר קיבוצי, חוזה עבודה אישי או נוהג, יופרשו לקופת הגמל כספים בהתאם להגדרת השכר באותו מקור מיטיב.

לאור האמור לעיל, יש להפריש לגמל על אותם רכיבים שמפרישים לפיצויי פיטורים כפי שפורטו לעיל.