בית הדין קבע, שקיזוז בגין אי מתן הודעה מוקדמת של עובדת שהתפטרה לאחר הלידה נעשה שלא כדין
העובדות
----------
ליטל דהן (להלן: "העובדת") עבדה אצל רון טכניקה בע"מ (להלן: "המעבידה") כ- 5 שנים. המעבידה ביקשה לפטר את העובדת, אולם התברר לה, כי הינה בהיריון ופיטוריה לא יצאו אל הפועל.
העובדת יצאה לשמירת הריון ובהמשך התפטרה בדין מפוטרת לאחר לידת ילדתה.
בהתאם להנחיית המעבידה, העובדת הגישה את מכתב ההתפטרות יומיים לפני מועד סיום חופשת הלידה שלה. המעבידה, אשר שילמה באיחור את פיצויי הפיטורים, קיזזה מסכום הפיצויים המגיעים לעובדת פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת.
העובדת הגישה את תביעתה לתשלום פיצויי הפיטורים במלואם בתוספת פיצויי הלנה.
פסק הדין
-----------
בפסיקה נקבע, כי ההודעה המוקדמת נועדה לאפשר לעובד שפוטר לחפש עבודה אחרת כאשר הוא עדיין עובד ומקבל משכורת, ולגבי עובד שהתפטר נועדה ההודעה המוקדמת לאפשר למעביד לחפש תחליף לעובד שהתפטר (דב"ע לז/3-78 עיריית רמת גן מינץ, פד"ע ט 23; ע"ע 299/99 קציר רובינסון חברה לבניה בע"מ משה איתם, פד"ע לח 49).
בנסיבות שנוצרו העובדת לא עבדה אצל המעבידה במשך כחצי שנה לפני התפטרותה (3 חודשי שמירת היריון, מהחודש השביעי ו-3 חודשי חופשת לידה), ויש להניח שהיה מי שמילא את מקומה, במיוחד כאשר גם קודם לכן לא התנהלו היחסים בין הצדדים על מי מנוחות.
בנסיבות אלה, וכאשר יחסי העבודה בין הצדדים עלו על שרטון, ידעה המעבידה או שהיה עליה לדעת, כי העובדת לא תשוב לעבוד אצלה, והיתה לה שהות ממושכת להיערך בהתאם.
יתר על כן, כאמור פעלה העובדת על פי הנחיות המעבידה כאשר הודיעה ברגע האחרון על התפטרותה. בנסיבות אלה, יש לראות את העובדת כמי שנתנה הודעה מוקדמת למעבידה, למרות שההודעה בכתב ניתנה באיחור.
לפיכך, נדחתה טענת המעבידה, כי היא רשאית לקזז את דמי ההודעה המוקדמת מפיצויי הפיטורים שלהם זכאית העובדת ונקבע, כי העובדת זכאית לפיצויי הפיטורים במלואם.
פיצוי הלנת פיצויי פיטורים
------------------------------
נקבע, כי מן הראוי לחייב את המעבידה בתשלום פיצוי הלנת פיצויי פיטורים לעובדת. זכאות העובדת לפיצויי פיטורים נקבעה בסעיף 7(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963.
על אף האמור לעיל, לא שילמה המעבידה לעובדת פיצויי פיטורים במועד הקבוע בחוק, וגם הכספים שהצטברו בקופת הפיצויים לא שוחררו אלא לאחר זמן רב.
מצב כלכלי קשה של המעביד אין בו כדי להצדיק אי תשלום פיצויי פיטורים לעובדת שהתפטרה לאחר לידה, ועל פי הוראות החוק.
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקשכר המינימום מתעדכן, המציאות לא
שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?
היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.
הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק
כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.
כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.
זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.
- רשתות השיווק לוחצות להגדיל את מכסת העובדים הזרים - על חשבון העובדים הישראלים
- גידול של מיליונים בהוצאות: איך העלאת שכר המינימום תשפיע על שופרסל?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
שני צדדים למטבע הכלכלי
מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.
