מהר ובסטייל: בנטלי פליינג ספר

בנטלי פליינג ספר רוצה לקחת אתכם לפגישות ממש מהר, ממש בנוח, אבל לא ממש בזול
עמרי ספיר |

בנטלי פליינג ספר(לא ממש) בשורה צרכנית – בנטלי מציגה דור חדש למכונית הפאר שלה, הפליינג ספר (Flying Spur), שזונחת את ה'קונטיננטל' משמה כדי ליצור בידול רב יותר בינה לבין מכונית ה-GT המוכרת של היצרנית. אנחנו מכנים אותה דור חדש, בנטלי מכנה אותה "חדשה לחלוטין" ובפועל כנראה ומדובר במתיחת פנים די מקיפה. היא זוכה לעיצוב עדכני, שדרוגים טכנולוגיים וכמובן גם לזריקת מרץ.

השינוי העיקרי והבולט בעיצוב של הפליינג ספר נמצא בעכוזה, שזוכה למראה מוארך יותר ופנסים מלבניים חדשים. באופן כללי, בנטלי מכוונת לקווים פחות עגולים ולמראה נמוך ורחב יותר שמקנה לה יציבה שונה על הכביש. בשורה התחתונה מתקבלת הנוסחה המוכרת של היצרנית, ואנחנו ללא ספק מאשרים את הגישה הפחות-עגלגלה ואת הכיוון המודרני. המלעיזים יקראו לזה טאץ' פולקסווגני (בעלת הבית), אבל בסופו של יום מי שצריכים להשתכנע הם עשירי סין (השוק הגדול ביותר עבור מכוניות הפאר והיוקרה של בנטלי) וכמובן גם שכנינו שבמפרץ. לא, לא מפרץ חיפה.
 
 

מתחת למכסה המנוע נמצאת מהדורה עדכנית של מנוע ה-W12 של בנטלי. היא מספקת פה 610 כ"ס ב-6,000 סל"ד ו-81.5 קג"מ ב-2,000 סל"ד. זה הופך אותה למכונית הסדאן הסדרתית החזקה ביותר שבנטלי אי-פעם ייצרה. אל המנוע משודכת תיבת 8 הילוכים של חברת ZF הגרמנית, שמעבירה את הכוח אל כל הגלגלים (יחס של 60:40 לאחור). ביחד, מתקבלת תאוצה ל-96 קמ"ש (60 מייל לשעה) ב-4.3 שניות, נתון שמהווה שיפור של 0.2 שניות ביחס לדור הקודם – לא עניין של מה בכך באוניות מסוג זה. המהירות המירבית מרשימה עוד יותר, למרות שנותרה זהה – 322 קמ"ש – וזה הופך אותה לסדאן המהירה ביותר של בנטלי אי-פעם, ואחת המהירות בכלל. צריכת הדלק? 6.8 ק"מ לליטר.

הפליינג ספר שומרת על מידות הענק שלה, שלא ממש השתנו – 529.5 ס"מ לאורך, 197.5 לרוחב, 149 לגובה ובסיס גלגלים של 306.5 ס"מ. שלל השיפורים והשדרוגים תרמו לה לדיאטה של 50 ק"ג ביחס לדור היוצא, אבל עדיין לא ניתן לכנותה "קלת משקל". עם 2,475 ק"ג (ללא נוסעים מדושנים או דלק), היא שייכת לקטגוריה המיוחדת של אתלטיקה כבדה. למרות המידות העצומות, נפח תא המטען עומד על 475 ליטר – סדר גודל של מכונית משפחתית ממוצעת. רוב הנפח מוקדש כאן לתא הנוסעים, שעם כל הכבוד למנוע האימתני ולביצועים המרשימים, הוא גולת הכותרת כאן.
 
 

כיאה לבנטלי, הפליינג ספר עמוסת חלקים ייחודיים בעבודת יד ורשימת אבזור ארוכה במיוחד שנועדה לאפשר ללקוחות כמה שיותר התאמה אישית. עור ועץ הם עניין שבשגרה, הכל מתכוונן אלקטרונית וכמובן שתמצאו פה את כל הגאדג'טים המוכרים – מבקרת אקלים מפוצלת (ארבעה אזורים) ומתוחכמת ועד למסכים אישיים שמשמשים כמחשבים ניידים והם בעלי קישוריות לאינטרנט וכו'.

והמחיר? בנטלי לא אומרת, אבל בהנחה שמדובר בעלייה – אפשר לצפות לתג של כ-200,000 דולר, שם כ-737,000 שקלים ללא מסים או תוספות.
בנטלי פליינג ספר החדשה תוצג בקרוב בתערוכת ז'נבה.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.

חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.