חבות במע"מ ובמס הכנסה לעוסקת שהכנסתה עוקלה לכיסוי חובות בעלה

שאלה: ------------

לבעל ואישה תיקים נפרדים ברשות המסים (מע"מ) - כל אחד עוסק בתחום אחר. לבן הזוג נוצר חוב, ורשויות מע"מ עיקלו את הכנסתה של בת הזוג. במקום להעביר כסף לחשבון האישה, העבירו אותו רשויות מע"מ לכיסוי חובות בעלה. השאלות: 1. מה דין הכנסות בת הזוג לעניין מע"מ, כיוון שבפועל היא לא קיבלה את הכסף אך הוציאה ללקוחה חשבונית מס, וכתוצאה מכך היא חייבת בתשלום מע"מ בגין ההכנסות? 2. מה דין ההכנסות הללו לעניין מס הכנסה? תשובה: ------------ תיקון 41 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "החוק") מחודש יוני 2011 תיקן את סעיפים 24 ו-29 לחוק, וקבע כי במתן שירות על ידי עוסק שמחזור העסקאות השנתי שלו אינו גבוה מ-15 מיליון ש"ח יהיה מועד החיוב במס עם קבלת התמורה, דהיינו עם קבלת התשלום. בענייננו התמורה שולמה על ידי הלקוח אך לא נתקבלה על ידי העוסקת, מאחר שרשויות מע"מ עיקלו את הכספים לטובת חוב שנוצר לבעלה של העוסקת. אילולא הייתה יוצאת חשבונית מס, הרי הייתה נשאלת שאלה מעניינת: האם עיקול הכספים על ידי רשויות מע"מ לטובת כיסוי החוב של בעלה של העוסקת, עולה לכדי קבלת הכספים על ידי העוסקת? ברם, מאחר שבמקרה דנן הוצאה חשבונית מס, סעיף 46 לחוק קובע כלהלן: "46.(א) חשבונית תוצא תוך ארבעה עשר יום ממועד החיוב במס, אולם במקרים שבהם חל סעיף 29 תוצא החשבונית לגבי הסכום ששולם כאמור באותו סעיף לא יאוחר משבעה ימים ממועד קבלתו." [ההדגשה כאן ולהלן אינה במקור - א"ו]. דהיינו, הוצאת החשבונית פירושה הודאה כי מועד חיוב המס כבר חלף. אשר על כן, פירושו של דבר כי במקרה דנן חייבת העוסקת בתשלום מע"מ בגין החשבונית שהוצאה. לעניין מס הכנסה, פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") מגדירה את המונחים "הכנסה" ו"הכנסה חייבת" בסעיף 1 כדלקמן: "''הכנסה'' - סך כל הכנסתו של אדם מן המקורות המפורשים בסעיפים 2 ו-3, בצירוף סכומים שנקבע לגביהם בכל דין שדינם כהכנסה לענין פקודה זו; ''הכנסה חייבת'' - הכנסה לאחר הניכויים, הקיזוזים והפטורים שהותרו ממנה לפי כל דין". סעיף 2(1) לפקודה קובע כדלהלן: "(1) השתכרות או ריווח מכל עסק או משלח-יד שעסקו בו תקופת זמן כלשהי, או מעסקה או מעסק אקראי בעלי אופי מסחרי". דהיינו, הפקודה מגדירה הכנסה בין השאר גם ככל השתכרות או רווח מעסק. במקרה דנן לא ניתן להגדיר את יציאת הכספים נשוא העיקול כניכויים, מאחר שסעיף 17 לפקודה קובע כי יותרו ניכויים אך ורק אם מדובר ביציאות ובהוצאות שהוצאו בייצור הכנסתו של הנישום, כדלקמן: "17. לשם בירור הכנסתו החייבת של אדם ינוכו, זולת אם הניכוי הוגבל או לא הותר על פי סעיף 31, יציאות והוצאות שיצאו כולן בייצור הכנסתו בשנת המס ולשם כך בלבד, לרבות -..." אשר על כן, התוצאה הסופית היא כי הכספים הנדונים חייבים במס ערך מוסף ובמס הכנסה.

המשיב - כיהן בשנים 2008-1998 כיועץ משפטי ברשות המסים

התשובות אינן מהוות תחליף לייעוץ משפטי, ואין המומחים המשיבים או המערכת אחראים לתוצאות השימוש בהן