בית הדין הארצי קבע, כי אין חובה על מועמדת לעבודה לגלות את דבר הריונה במהלך ראיון עבודה, אלא במקרים חריגים המתחייבים מאופייה או מהותה של המשרה
העובדות
------------
אדווה צפון-בנימין (להלן: "העובדת") עבדה כרכזת השמה ושיווק בחברת נאמן יעוץ והכוונה לגיל הזהב בע"מ (להלן: "המעסיקה") במשך כחודש וחצי בלבד. ימים ספורים לאחר שהעובדת הודיעה, כי היא מצויה בחודש הרביעי להריונה, היא פוטרה מעבודתה. בשל כך, העובדת הגישה תביעה לבית הדין האזורי במסגרתה טענה, כי פוטרה אך ורק בשל היותה בהריון ותבעה פיצויים ברכיבים שונים.
אין חולק, כי העובדת ידעה על עובדת הריונה בעת המשא ומתן לקבלתה לעבודה, אך היא בחרה שלא לספר על כך. לטענת המעסיקה, העובדת נהגה בחוסר תום לב בהתנהלותה זו, והיא פוטרה עקב ליקויים בתפקודה ואובדן אמון וללא קשר להריון.
הצדדים נחלקו בשאלת תחולת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן: "חוק השוויון") על המקרה, בשאלה האם נהגה העובדת בחוסר תום לב בניגוד לסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, ובשאלה העובדתית בדבר הסיבה לפיטורים.
לעניין שאלת תחולת חוק השוויון, המעסיקה טענה, כי מועסקים בה באופן קבוע שלושה עובדים בלבד, ולכן חוק השוויון לא חל עליה לאור הוראת סעיף 21(ג) לחוק השוויון הדורשת שבמקום העבודה יועסקו שישה עובדים לפחות. העובדת טענה, כי במעסיקה מועסקים עוד 4 עובדים.
בית הדין האזורי קבע, כי הוראות חוק השוויון חלות על המקרה, אך הודגש, כי אין בקביעה זו כדי להכריע את ההליך משום שפיטורים בהריון מהווים הפרה של עקרון השוויון ועקרון תום הלב גם אם חוק השוויון וחוק עבודת נשים אינם חלים על המקרה.
לעניין חובת תום הלב במשא ומתן לקראת הקבלה לעבודה, בית הדין האזורי קבע, כי לא התקיימו במקרה דנן נסיבות חריגות אשר הצדיקו להטיל חובה על העובדת לגלות את העובדה שהיא בהריון בזמן המשא ומתן לקבלתה לעבודה, והתנהגותה לא הייתה נגועה בחוסר תום לב. הטלת חובה על עובדת לגלות את דבר הריונה מהווה פגיעה בפרטיותה, וגם מכוח הזכות לפרטיות אין לחייב את העובדת לגלות עובדה זו, שכן חובת הגילוי מוגבלת לפרטים הרלוונטיים לעבודה. בית הדין עמד על האיזון הראוי בין זכות הניהול של המעסיק לבין זכות העובדת לשוויון וקבע, כי למעביד אסור לשקול את ההשלכות הכלכליות הנובעות מזכותה זו של האישה בעת קבלת ההחלטה אם לקבלה לעבודה כשהיא הרה.
באשר לסיבת פיטורי העובדת, קבע בית הדין האזורי, באופן חד משמעי, כי הסיבה לפיטורים או לפחות שיקול דומיננטי ביותר בפיטורים, היתה עובדת היותה בהריון.
המעסיקה הגישה ערעור לבית הדין הארצי, בו הלינה בפניו על מכלול קביעותיו של בית הדין האזורי, ושבה וטענה, כי הפיטורים לא היו קשורים להריון אלא בוצעו על רקע מקצועי והתנהגותי, והאיזון שביצע בית הדין האזורי מקפח את המעסיקה. כן שבה וטענה המעסיקה, כי חוק השוויון אינו חל על המקרה הואיל ועבדו באותה עת במעסיקה שלושה עובדים בלבד, ובית הדין האזורי הרחיב שלא לצורך את הגדרת "עובד" לצורך החוק.
באשר לחובת תום הלב המשא ומתן לקראת הקבלה לעבודה, הוסיפה המעסיקה, כי העובדת נהגה בחוסר תום לב כאשר היא קיבלה על עצמה את העבודה אשר אינה מתאימה לאישה בהריון משום שהיא דורשת מאמץ פיזי ושהייה במקומות בהם קיימת סכנה להידבקות במחלות (בתי חולים סיעודיים), זאת כאשר ידעה שהיא בהריון ותוך זמן קצר לא תוכל לבצע את העבודה. לגרסת המעסיקה, הריון בסיכון גבוה הוא פרט רלוונטי לעבודה מסוג זה.
כמו כן, המעסיקה שבה וטענה, כי העובדת לא סגרה בפועל בתקופת עבודתה אפילו עסקה אחת ולכן תפקודה לקה בחסר, בניגוד לעובדת שהחליפה אותה.
פסק הדין
-------------
בית הדין הארצי קבע, כי דין הערעור להתקבל בחלקו בלבד, כך שיופחת סכום הפיצויים שנפסק לטובת העובדת. יתר טענותיה של המעסיקה נדחו.
בית הדין קבע, כי יש קשר בין הפיטורים לבין ההריון ועמד על "מודל ההכתמה" (ע"ע 363/07 שרונה ארביב פואמיקס בע"מ), אשר לפיו די בכך שההחלטה בדבר הפיטורים נשענה בחלקה בלבד על שיקול פסול כדי להביא למסקנה כי ההחלטה מפלה והפיטורים בוצעו שלא כדין. בית הדין עמד על האיזונים הנדרשים בין האינטרסים המתנגשים - הזכות לפרטיות של העובדת אל מול פררוגטיבת הניהול של המעסיק, ובמסגרת זו נדרש איזון בין חובת הגילוי המוגברת של מועמד לעבודה המבוססת על חובת תום הלב לבין הגנה על פרטיותו, כשאיזון זה נמצא ברלוונטיות של המידע שבגילויו מדובר, עד כמה אם בכלל הוא רלוונטי לעבודה או למשרה שבה מדובר.
נקבע, כי בנסיבות העניין, לא הייתה מוטלת על העובדת חובה לגלות את עובדת הריונה במשא ומתן לקראת קבלתה לעבודה במעסיקה ולא נפל בהתנהלותה כל פגם או חוסר תום לב. במקרים אחרים, בהם ההריון הוא עובדה רלוונטית למשרה המוצעת, כשמדובר למשל בסוג משרה שעובדת בהריון אינה יכולה לבצע בשל מגבלותיה הפיסיות הקשורות בהריון, חובת תום הלב המוטלת על הצדדים ליחסי עבודה, לרבות במשא ומתן לכריתת חוזה עבודה, תחייב גילוי של ההיריון למעסיק בראיון העבודה.
באשר לתחולת חוק השוויון על המקרה, אימץ בית הדין הארצי את הכרעתו של בית הדין האזורי והנימוקים המופיעים בה, ונקבע, כי בהכללת אדם כ"עובד" לצורך תחולתו של חוק השוויון יש לנקוט בגישה פרשנית מרחיבה לאור תכלית ההוראות הקבועות בחוק השוויון. גישה זו מקבלת ביסוס ברור מהסיפא לסעיף 21(ג) בחוק השוויון, לפיה, לצורך מניין העובדים לצורך תחולת החוק יימנו גם עובדי קבלן כוח אדם המועסקים אצל אותו מעסיק, כאשר ברור כי על פי רוב לצורך תחולתם של חוקים אחרים הם לא ייחשבו כעובדים של המעסיק בפועל. כן צוין, כי טענותיה של המעסיקה בעניין זה נטענו בעלמא, ללא כל פירוט או ביסוס בכתובים.
לפיכך, טענת המעסיקה, כי חוק השוויון אינו חל על המקרה נדחתה.
באשר לסיבת הפיטורים, בית הדין הארצי תמך בנימוקיו המפורטים של בית הדין האזורי ולא מצא מקום להרחיב בעניין.
(*) הכותב- עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".
טראמפ בישראל CHATGPTארה״ב סירבה להפחתת המכסים: שיעור המכס על יבוא סחורות מישראל יהיה 15%
לאחר מו"מ של מספר חודשים של משרד הכלכלה מול משרד הסחר האמריקאי, במטרה להוריד את המכס מרמה של 17% לשיעור של 10%, הושגה הפחתה מוגבלת בלבד; ארה״ב הודיעה כי תעמיד את שיעור המכס על יבוא סחורות מישראל על 15%; גורמים מוסרים כי טראמפ מחזיק בקלף של 10% והפחתה מלאה של המכסים, כמנוף במו"מ להסכמים אזוריים
ממשל טראמפ הודיע כי שיעור המכס הכללי שיוטל על יצוא סחורות מישראל לארה״ב יעמוד על 15%, נמוך מהרמה של 17% שנקבעה בתחילה אך גבוה מהיעד המרכזי שאליו כיוונה ישראל, מכס מינימלי של 10%. ההחלטה התקבלה לאחר חודשים של מגעים אינטנסיביים בין נציגי משרד הכלכלה והתעשייה
לבין משרד הסחר האמריקאי, ונחשבת בירושלים לפשרה חלקית בלבד, שאמנם כוללת הקלות משמעותיות ברמת המוצרים, אך אינה מספקת מענה מלא לחשש מפגיעה מתמשכת ביצוא הישראלי.
ההחלטה צפויה לקבל תוקף רשמי עם פרסום הודעת משרד הסחר האמריקאי עד סוף החודש, כחלק מהשלמת
מערך הסכמי המכסים המעודכנים של ארה״ב עם שותפות סחר נוספות. מדובר במהלך רחב יותר שמוביל ממשל טראמפ, שמטרתו לעדכן את מדיניות הסחר האמריקאית ולצמצם גירעונות מסחריים, גם מול מדינות ידידותיות.
מו״מ ממושך והישג חלקי בלבד
במהלך המגעים ביקשה
ישראל להוריד את תקרת המכס הכללית מ-17% ל-10%, רמה שנקבעה על ידי ארה״ב עבור מספר מדינות אחרות. המשלחת הישראלית, שכללה בכירים ממשרד הכלכלה והנספחים המסחריים בארה״ב, הדגישה את מעמדה הייחודי של ישראל כמדינה בעלת הסכם סחר חופשי מלא עם ארה״ב מזה עשרות שנים, ואת
תרומתה של התעשייה הישראלית לשרשראות אספקה אסטרטגיות עבור המשק האמריקאי.
למרות זאת, וושינגטון עמדה על כך ששיעור של 15% יהיה הרף התחתון במסגרת מדיניות המכסים החדשה, החלה על מדינות בעלות מאזן סחר שלילי מול ארה״ב. גורמים כלכליים בישראל ציינו כי הנשיא
טראמפ אינו מוכן בשלב זה לרדת מתחת לרמה זו, מתוך רצון לשמור על אחידות מדיניות ולהותיר לעצמו מרחב תמרון להסכמים עתידיים.
- הכטב"מים הכי טובים: ארה"ב מאבדת גובה וסין סוגרת פערים
- מי שולט בשוק הגז העולמי - קטאר פותחת פער מול ארה"ב
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
פטורים רחבים ומאות מוצרים ללא מכס
לצד האכזבה מהשיעור הכללי, ההסכם המתגבש כולל שורה ארוכה של פטורים והקלות סקטוריאליות. לפי גורמים המעורים בפרטים, מאות מוצרים ישראליים צפויים ליהנות מפטור מלא ממכס, בהם רכיבים לתעשיות התעופה והרכב, שבבים, תרופות גנריות, וקטגוריות נרחבות בתחומי הכימיה, המתכות, המזון והתוספים הרפואיים.
בית המשפט: ארנון בר-דוד יורחק מההסתדרות 90 יום נוספים
בית משפט השלום בראשון לציון קיבל את עמדת המשטרה וקבע כי חזרתו של ארנון בר-דוד לכהונת יו״ר ההסתדרות בשלב זה עלולה לאפשר השפעה על עדים ולשבש את החקירה; הורה על המשך הרחקתו מהארגון ועל איסור יצירת קשר עם עשרות מעורבים בפרשה
הסתדרות בית משפט השלום בראשון לציון קיבל את עמדת המשטרה והורה על הארכת הרחקתו של יו״ר ההסתדרות, ארנון בר-דוד, מתפקידו ומהארגון לתקופה של 90 ימים נוספים. בהחלטה קבעה השופטת דורית סבן-נוי כי בשלב הנוכחי של החקירה קיימת סכנה ממשית לפגיעה בה ולשיבושה, אם בר-דוד ישוב לכהן בתפקידו. לדבריה, השבתו לכהונה, "בשים לב לעוצמת הראיות שהונחה לעיוני בשלב כה מוקדם של החקירה", עלולה "לאפשר השפעה על עדים וסיכון ממשי לפגיעה בחקירה ושיבושה".
בהתאם להחלטה, נאסר על בר-דוד להתקרב למשרדי ההסתדרות ולגופים הקשורים אליה למרחק של לפחות 500 מטר, וכן ליצור קשר ישיר או עקיף עם כ-30 גורמים המעורבים בפרשה, בהם חשודים ועדים. בית המשפט קבע כי חזרתו לתפקיד בשלב זה עלולה לא רק להשפיע על עדים, אלא גם להקל על ביצוע עבירות דומות לאלו המיוחסות לו. השופטת הדגישה כי מדובר ב"תפקיד בעל השפעה רבה על הציבור והמשק בכללותו", ולכן כל החלטה הנוגעת לחזרה לתפקיד מחייבת זהירות יתרה.
בהחלטה ניתנה התייחסות נרחבת גם למצב הראייתי בתיק. השופטת ציינה כי החומר שהוצג בפניה מצביע על תשתית ראייתית משמעותית כבר בשלב מוקדם יחסית של ההליך. לדבריה, לאחר שעיינה בחקירותיו של בר-דוד, הן במהלך ימי מעצרו והן לאחר שחרורו, לא נמצא בהן דבר שיש בו כדי להחליש את החשד. להפך, "ביצוע פעולות החקירה מאז שחרורו של המשיב הוביל דווקא להתעצמות והתעבות החשד הסביר בעניינו". עוד צוין כי החקירה נמצאת בעיצומה, עם מאות עדויות שנגבו ועשרות חשודים ועדים שנחקרו, והיא ממשיכה להסתעף לכיוונים נוספים.
בית המשפט דחה גם את טענת ההגנה שלפיה מדובר בפרשנות שגויה של סמכויות יו״ר ההסתדרות. בהחלטה נקבע כי קיים חשד סביר לכך שבר-דוד פעל לכאורה "בכובעו כיו״ר ההסתדרות וניצל את מעמדו הרם שלא כדין", תוך שימוש בכוח ובסמכויות הנלווים לתפקיד. השופטת הבהירה כי מארג הראיות אינו נשען על מקור אחד בלבד, אלא מבוסס על מצבור רחב של ראיות הקושרות את בר-דוד באופן ישיר לחשדות.
- כל השמות בפרשת "יד לוחצת יד"
- אף אחד לא הופתע כשסוכן הביטוח המוכר נחשד בשוחד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על פי החשד, בר-דוד ובכירים נוספים בהסתדרות פעלו לקדם אינטרסים כלכליים של סוכנות ביטוח מסוימת בקרב ועדי עובדים המאוגדים בהסתדרות, ללא קיום הליכי מכרז, ובתמורה לטובות הנאה שונות. המשטרה טוענת כי מדובר במנגנון שיטתי שנועד לעשות שימוש במשאבי ההסתדרות לצרכים פרטיים. בהקשר זה דחה בית המשפט את הצעתו של בר-דוד לשוב לתפקידו תחת מגבלות ופיקוח, לאחר שנקבע כי העבירות בוצעו לכאורה "בחדרי-חדרים ובדלתיים סגורות", וכי גם מנגנוני פיקוח פורמליים אינם מפחיתים את החשש לביצוען.
