הון-שלטון-עיתון: 'ידיעות' התעלם מפרשת עופר נמרודי – במסגרת הבנות עבר
האם פרשה בה מעורב מו"ל 'מעריב' עופר נמרודי, נגדו נטען כי תקף פיזית עובד שלו, היא פרשה שאינה מעניינת את הציבור הרחב? אם זה תלוי ב'עיתון של המדינה', אז התשובה היא חיובית.
אתמול פרסם ב'מבט' כתב ההרווחה של ערוץ 1, רועי כץ, כי מינהלת ההגירה פתחה בבדיקה נגד עופר נמרודי לאחר שעובד זר העוסק במשק בית אצל נמרודי הגיש תלונה על תקיפה וגרימת נזק. העובד טען כי נמרודי, שלא היה מרוצה מהאופן בו העובד ניקה את ביתו, הכה אותו ושבר את הטלפון הסלולרי שלו.
הסיפור שיוחצן אתמול על ידי הדוברות של רשות השידור, זכה להיכנס לדפי 'הארץ' ו'ישראל היום'. ב'מעריב' הפרשה כמובן לא סוקרה, אבל דווקא בקבוצה המתחרה שהינה היריב המר ביותר בעשרות השנים האחרונות - ב'ידיעות אחרונות' ואתר האינטרנט ynet, הנושא זכה להתעלמות מוחלטת.
גורם בקבוצת 'ידיעות' אמר לאייס כי בין 2 העיתונים, 'ידיעות אחרונות' ו'מעריב', "יש הסכם לא כתוב ובלתי רשמי, על פיו כל עיתון ישתדל לא לגעת בחומרים הנוגעים לבעלים של העיתון המתחרה. לא נוגעים בבוסים". סיפורים על משפחת מוזס לא יגיעו לדפי עיתון 'מעריב' ולאתר NRG, ואילו סיפורים על עופר נמרודי, לא יפורסמו ב'ידיעות' או ב-ynet.
אגב, אין זו הסתבכותו הראשונה של נמרודי. ב-1995 נעצר בחשד להאזנות סתר, ולאחר הליך משפטי שנערך כמה שנים, הוא הורשע, נידון ל-8 חודשי מאסר ולקנס של כמיליון שקלים. בסוף 1999 נעצר בשנית, הפעם בחשד לניסיון רצח והאזנות סתר, הורשע ונידון לשנתיים מאסר. במהלך שנות ה-2000 חזר נמרודי לתפקידו כמו"ל העיתון.
כלכלת ישראל (X)נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?
נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?
לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.
המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.
הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון
בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.
הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.
הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.
