מניה שעלתה 700%: המספרים בדו"חות מספרים סיפור שונה לגמרי
ניתן היה לצפות כי מדיניות השקעות של המשקיעים המתוחכמים בשוק ההון, בין אם באופן פרטי או מוסדר, שם, במקום ממלכתם של מספרים ושורות תחתונות של רווח והפסד, תנווט על ידי הרציונאל כלכלי קר. המהדרין יאמרו, כי כאשר מדובר בהשקעה, אין מקום ל"תחושות בטן" או "תגובות" לשמועות, אלא לסינון של "רעש לבן" דוגמת דיווחים בתקשורת, ותשומת לב מלאה לנתונים ההיסטוריים של החברה בה הוחלט להשקיע.
אולם ציפייה לחוד ומציאות לחוד. כבר הוכח כי שוק ההון מונע על ידי אמוציות וטרנדים. שמועה או ספקולציה שמופצת, מייצרת אפקט דומינו, בסופה נוצר סחף של קונים או מוכרים - תלוי בטיבה של השמועה.
את הלגיטימציה ותחושת הביטחון מקבל משקיע הקצה מתנועת ההמון. ביטחון הנובע מהשקעה במקום 'בטוח' בו נמצאים 'כולם', עשוי להיות פעמים רבות ביטחון מדומה. בחינת עומק של ההשקעה, במנותק מסנטימנט או טרנד, עשויה להצביע על חוסר כדאיות כלכלית, לעיתים חוסר כדאיות כלכלית מובהקת.
''אפקט העדר'', מצב בו קיימת נהירה של משקיעים לעבר מניה או נתח שוק מסוים (פעמים רבות לאחר שזו סיימה כבר לחוות עליות משמעותיות), גורם לתמחור גבוה המבוסס על ציפיות להטבה משמעותית בעסקי אותן החברות. פרדוקסאלית, אותו מצב בדיוק, הופך את יחס ה-"סיכון-סיכוי" לנמוך עבור
המשקיעים, מצב שלאורך זמן משיא למשקיע תשואות נמוכות.
כך לדוגמא, בחינה אקראית של מניות ביוטכנולוגיה מזהה באופן מובהק טרנד. חברת די פארם חוותה עליות שערים בשיעורים של כ-70% מיום הנפקתה באוגוסט 2009, כל זאת בזמן שהיא סיימה את שנת 2008 בגירעון מצטבר בהיקף של 12.7 מיליוני שקלים, ושלושת הרבעונים הראשונים לשנת 2009, הסתיימו בהפסד של 3 מיליוני שקלים. יותר מכך, בחינת שווי השוק של החברה אל מול הונה העצמי מלמד על ציפיות גבוהות מהחברה המתומחרות כבר היום בשוויה.
כך גם לגבי חברת ביונדווקס אשר היחס בין שווי השוק שלה להונה העצמי עומד על כ-12, ומגלם ציפיות גבוהות. כמוה, במספרים אחרים, חברת ביוקנסל, אשר חוותה גאות בשיעורים של כ 700%, זאת בשעה שהמספרים מספרים סיפור אחר לגמרי חברה שקיים ספק מהותי לגבי המשך תפקודה כעסק חי לפי הערת רואה החשבון של החברה.
לטרנד כוח מסוכן בעצם ההשפעה הפסיכולוגית שלו על ציבור המשקיעים. בחינה מקצועית ואמיתית של יחסי הסיכוי- סיכון בהשקעה בחברה, באותם נתוני שוק, במקרה הטוב, היתה מפנה את המשקיעים לנתיבי השקעה בעלי פוטנציאל רווח גבוה יותר. כלומר, משקיע אחראי או מנהל השקעות אחראי, יכול להצביע פעמים רבות על אפיקים ספקולנטיים מעניינים יותר, בעלי פוטנציאל השאת רווחים גבוה יותר, למי שאסטרטגיית ההשקעות שלו מחפשת תדיר גם אפיקים ברמות סיכון גבוהות.
מנגד, במקרה המסוכן יותר, השקעה מכוחו של טרנד, ובעיקר למשקיע הטועה להתבשם בהחלטת ההמון בשל טרנד, פעמים רבות יכולה להסתיים בהפסדים כבדים למשקיעים, שלא ביצעו, אם בעצמם, ואם באמצעות מנהל ההשקעות שלהם, את הבדיקות המתחייבות עובר להשקעה. כזוהי היא בחינת הנתונים ההיסטוריים, שמצלמת תמונה ברורה על הפעילות העסקית של חברה בה אנו חפצים להשקיע. ניתוח אנליטי של הנתונים מאפשר בחינה של נתונים ללא רעשי רקע. זהו מהלך שראוי לעשותו תמיד לפני השקעה, ודאי כשמדובר בבחינת השקעה הנהנית מטרנד.
ארז זלצמן הוא מנכ''ל בית ההשקעות KZI
מטרו (נת"ע)אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן
מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של
הפרויקט מתרבות
פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר והיא צפויה לגבות אותו כלכלית.
נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.
מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.
במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.
- מבקר המדינה: פרויקט המטרו בגוש דן סובל מעיכובים, מחסור בכוח אדם וחוסר היערכות לאומית
- בעקבות המטרו: רובע חדש לחולון עם 18,000 יח"ד הופקד ונכנס לתכנון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפתרון התחבורתי של העתיד?
עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי
של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית
לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר
יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.
