מי הם אלה שבאמת חוששים מעדכון הסטטוס של ישראל?

נתי לייזר, אנליסט בפורמולה שוקי הון, מסתכל על עדכון הסטטוס של ישראל ע"י ה-MSCI
נתי לייזר |

חצות, ממתין בדריכות על מסך המחשב, יום היסטורי, פרסום האפשרות שכלכלת ישראל נכנסת למדד המדינות המפותחות של MSCI.

מי אחראי להריסת החגיגה לכלכלת ישראל? במשך שנים שמעתי על ההכנות שנעשו עבור היום המיוחל, במשך שנים ההכנות נעשו בקפידה, אנשי האוצר עקבו בדריכות אחרי נאמר בעולם אודינו, גודל הגירעון רוסן בכוונה תחילה, תפעול הכלכלה וזרימת תקציבים לשלל השכבות נבדקו על פי תקני העולם,על כך נאמר יצירתיות הראויה לשבחים .

ביום שאחרי, פתחתי את שלל העיתונים המרכזים, כותרות מפחידות רודפות האחת את רעותה, כאילו חזרנו לפרדסי התפוזים. ובכך הגיעה לסופה חצי שנה של המתנה, זאת לאחר שכבר בחודש דצמבר האחרון הודיעה חברת MSCI כי ישראל היא בין המדינות המועמדות להיכנס למדד השווקים המפותחים.

כה רבות שמעתי אודות החשיבות בקבלת העלאת דירוג לישראל למעמד של מדינה מפותחת, וכשפורסמה הבשורה החשובה, שלל מילים נשפכו כפרשנות כמה רע לכלכלת ישראל מהלך שכזה.

ישנם נימוקים לרעה, אכן ישנה סבירות שהמשקיעים / הקרנות בשווקים המתעוררים ידרשו למכור את אחזקותיהם במדינה שעוזבת את המדד, זאת בזמן שהרכישות מצד המשקיעים במדינות המפותחות הן הרבה פחות רחבת היקף, לא נתפס אך אפשרי. שנית, אכן העבר מלמד (יוון) שכניסה כזו יכולה להוות סכנה למשק.

למי הכניסה יכולה להוות בעיה? הרגולציה הישראלית טרם עלתה כיתה, בהתאם לדרישות המדד, הבעת השמחה של בנק ישראל ומנהלת הבורסה, שהצביעו על האפשרויות העצומות לפיתוח המשק ושוק ההון, שיכולות לצמוח מן השדרוג שזכינו לו, כל השאר טרם עלה כיתה.

בנוסף בעלי ההון אשר נהנים משליטה קרטלים בארץ, למה הם צריכים את הסטנדרטים החדשים, השקיפות החדשה ,טוב להם השליטה בבסיס הכסף בארץ, טוב להם החוסר רגולציה מפותחת בארץ, מה צריכים הטייקונים את "הצרה" הזאת של הליגה הבינלאומית? הם מעדיפים להמשיך ולחגוג בשקט בביצה המקומית. הייתכן שאלו העומדים מאחורי ההכפשות לכניסת המדינה למדד?

אז למה בכל זאת הכניסה מטיבה עימנו? את ההכרה הבין לאומית אין צורך כלל להזכיר, את התעודה למשק הישראלי יש לזקוף לנגידים לדורותיהם, בנוסף ההנחה אשר רווחת שמשקיעים מוסדיים וגדולים מעדיפים להשקיע במשקים מפותחים עם רמת סיכון נמוכה יותר. ובנוסף - הרכב ההשקעות במשק הישראלי מאופיין בריבוי השקעות ישירות שאינן מושפעות מהמשקל הנגזר ממדדי MSCI". על פי בנק ישראל.

לסיכום ההשפעה - לא דרמטית ,לטווח הקרוב לא יורגש כל שינוי, לטווח הרחוק, השוק יכול לחוות יצאת כספים, אך ניתן להוריד חשש כוחות המשק מסוגלים לקלוט מצב שכזה. בנוסף החזקות הזרים נמוכה כעת במניות, על כן המשק הישראלי ומניות מעוף הדואליות הגדולות צפויות ליהנות מן מהלך.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מאגר לוויתן  (צילום: אלבטרוס)מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל

כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום

רן קידר |
נושאים בכתבה מצרים לוויתן

מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק. 

כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?

האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.     


על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית. 


הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM


באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.

מטוס אתיחאד (אתיחאד)מטוס אתיחאד (אתיחאד)

טיסה לארה"ב ב-700 דולר: התעופה הבינלאומית חוזרת ומחירי הכרטיסים בנפילה

אחרי חודשים ארוכים מאוד של מונופול ישראלי ומחירי טיסות בשמיים, 60 חברות זרות חוזרות לפעול לנתב"ג והתחרות מתפוצצת; שיקגו ב-720 דולר, הוואנה ב-875, אתונה ב-124 • יונייטד מוסיפה קווים, אתיחאד משלשת טיסות, והאירופאיות נוחתות בהמוניהן

רן קידר |

אחרי חודשים ארוכים של בידוד תעופתי כמעט מוחלט, השמיים נפתחים מחדש. הפסקת האש מביאה עמה מהפך דרמטי בענף התעופה הישראלי: עשרות חברות תעופה זרות מכריזות על חזרה מהירה לנתב"ג, התחרות מתעוררת לתחייה, והמחירים שזינקו לגבהים בלתי נתפסים במהלך הלחימה יורדים ואפילו נופלים. 

השוק הישראלי, שהפך במהלך השנתיים האחרונות לחצר האחורית הפרטית של אל על, ישראייר וארקיע (בעיקר אל על) עומד בפני מהפכה של ממש. עד סוף אוקטובר צפויות לפעול בישראל 60 חברות תעופה, כמעט פי שניים מהמצב לפני חודשיים בלבד. המשמעות המיידית והמוחשית עבור הצרכן הישראלי: ירידה חדה במחירי הכרטיסים, הרחבה משמעותית של היצע הקווים והיעדים.

מלחמת המחירים: הצרכן הישראלי מנצח בגדול

טיסות עם חניית ביניים, שבמהלך המלחמה נחשבו לאופציה בלתי אפשרית בגלל החשש הביטחוני, חוזרות להיות הבחירה החכמה למטייל החסכן. טיסה לשיקגו דרך קופנהגן עם SAS הסקנדינבית מתחילה ב-720 דולר בלבד - מחיר שלא נראה כאן כבר שנתיים. רוצים לממש את החלום האמריקאי ולבלות בלאס וגאס? בריטיש איירווייז מציעה כרטיסים החל מ-715 דולר, כולל מעבר בלונדון. חולמים על הוואנה? איבריה הספרדית תיקח אתכם לשם ב-875 דולר עם חניה קצרה במדריד.

גם ביעדים האירופיים הקרובים המחירים נופלים בצורה דרמטית ומזכירים את התקופה שלפני המשבר: לרנקה בקפריסין מ-170 דולר בלבד, לאתונה העתיקה מ-124 דולר ולפריז עיר האורות החל מ-256 דולר.

יונייטד איירליינס, הראשונה מבין ענקיות התעופה האמריקאיות שחזרה לפעילות מלאה בישראל, לא מסתפקת במה שיש ומרחיבה פעילות. החברה הודיעה על תוספת של ארבע טיסות שבועיות בקו הפופולרי והמבוקש לניו יורק כבר בקיץ הקרוב, מה שיביא את התדירות לשיא של 14 טיסות שבועיות. אבל הבשורה האמיתית והמשמעותית תגיע בנובמבר: חידוש הקווים הישירים לשיקגו ולוושינגטון די.סי, מה שיהפוך את יונייטד לחברה האמריקאית היחידה עם טיסות ישירות לשלושה מרכזים עירוניים מרכזיים בארצות הברית.