הלמן-אלדובי: "מצבה של ישראל טוב מזה של אירופה, לא צפויה קריסה של השוק"

דן, הלמן, מנכ"ל הלמן-אלדובי קרנות נאמנות: "מדד ה- S&P סגר ביום שישי ברמתו הנמוכה ביותר מזה 13 שנים, אבל לא סביר שנראה את מדד תל- אביב 100 ב-200 נקודות, רמתו בסוף שנת 1996"
קובי ישעיהו |

"מצבו של שוק ההון המקומי טוב מהותית מהנעשה מעבר לים ולא צפויה קריסה כמו שאנו רואים במדינות אחרות". כך אומר היום דן, הלמן, מנכ"ל הלמן-אלדובי קרנות נאמנות.

בסקירה השבועית של הקבוצה אומר הלמן כי השבוע המשכנו לקבל אינדיקציות על עוצמתו של המשבר העולמי. סיטיגרופ, עד לא מזמן הבנק הגדול בעולם, הופך הלכה למעשה לבנק בשליטה ממשלתית. הגורו של ההשקעות, וורן באפט, מדווח על תוצאות גרועות במיוחד. רווחיה של ברקשייר התאווי צנחו ב-96% ברבעון הרביעי.

בנוסף, כלכלת ארה"ב התכווצה בשיעור מדהים של 6.2% ברבעון האחרון של 2008. התשואה על אג"ח ממשלת ארה"ב עלתה מעל לשלושה אחוזים, כל זאת כאשר הריבית המוצהרת לטווח קצר עומדת בטווח של 0.25% - 0%.

"גם אירופה איננה מלקקת דבש" אומר הלמן, "הן מדינות במערב אירופה כגון אירלנד, בריטניה והן כמעט כל מדינות מזרח אירופה חוות משבר כלכלי בעוצמות שלא חוו מעולם. על פי תחזיות אקונומיסט, חוסר היציבות הכלכלית עלול לגרום לקריסת גוש היורו כישות כלכלית מה שיגור לקריסה כישות פוליטית".

עם זאת, בהלמן אלדובי אומרים היום כי חשוב לזכור שבארץ מצבנו טוב יותר. "הבנקים לא לקחו סיכונים רבים כמו עמיתיהם במדינות המערב ולמעט סקטור דירות היוקרה, לא התפתחה בארץ בועת נדל"ן. אולם, ישראל איננה אי בודד וכמדינה מוטת ייצוא (בעיקר של היי-טק) ישראל חשופה למשבר העולמי אם כי במידה פחותה.

כיום, בארץ ישנם מספר כוחות מנוגדים הפועלים על שוק ההון. מצבן של החברות הישראליות שניצלו את שנות הגאות להתפתחות, לעיתים מהירה מידי, מעבר לים אינו מזהיר. חברות אלו נפגעו קשה מהמיתון העולמי חלקן אף לא יישרדו אותו. הבנקים המקומיים מפסידים אך אין סכנה ממשית לקריסתם.

כמו-כן, גילוי הגז מול חופי ישראל צפוי להמשיך ולתמוך בשוק המקומי. לכן, לא צפויה קריסה בשוק המניות המקומי ברמות שאנו עדים להן מעבר לים. מדד ה- S&P סגר ביום שישי ברמתו הנמוכה ביותר מזה 13 שנים. לא סביר שנראה את מדד תל- אביב 100 ב-200 נקודות רמתו בסוף שנת 1996" מעריך הלמן.

לדברי הלמן, מבחינת שוק אגרות החוב, התמונה יותר סבוכה. "מצד אחד, ישנה ריצה לחוף מבטחים, דהיינו אג"ח ממשלתי. בנוסף, הורדות הריבית של בנק ישראל מדרבנות ירידת תשואה באג"ח ממשלתי. נוסיף לכך את החלטת בנק ישראל לרכוש אג"ח ממשלתי לאורך העקום כך שיש שילוב של שלושה כוחות המעודדים עליית מחירים באג"ח ממשלת ישראל.

מנגד, אומר הלמן, "ממשלת ישראל תאלץ להנפיק אגרות חוב על מנת לממן את פעילותה לשנת 2009 ואלי אף לשנים העוקבות. בנוסף, קיים פער ריביות (Spread) בין אג"ח ממשלת ישראל לבין ריבית על אג"ח ממשלת ארה"ב (ומדינות מערביות נוספות). סביר להניח כי משקיע זר יבקש פרמיית סיכון על השקעה בשחר על פני אג"ח של ממשלת ארה"ב. ייתכן כי לאור מצבה הטוב יחסית של ישראל הפער הנדרש יצטמצם אבל לבטח הוא לא ייעלם.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מאגר לוויתן  (צילום: אלבטרוס)מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל

כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום

רן קידר |
נושאים בכתבה מצרים לוויתן

מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק. 

כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?

האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.     


על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית. 


הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM


באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.

פרופ' יואל מוקיר (אונ' תל אביב)פרופ' יואל מוקיר (אונ' תל אביב)

יואל, הילד מחיפה זכה בנובל - מה גילה הפרופ' להיסטוריה כלכלית ומדוע הוא הופתע מאוד מהזכייה?

צמיחה-צמיחה-צמיחה; פעם זה היה מיקום-מיקום-מיקו, אבל בעסקים גדולים, בכלכלות, מדברים על צמיחה - אם אתה לא צומח, אתה לא קיים; פרופ' מוקיר בדק את הצמיחה וגילה למה ומתי צומחים? הוא קיבל פרס כי הוא הבין, הגדיר וניסח את החדשנות והרעיונות כבסיס של הצמיחה ולא דווקא ההון האנושי. נשמע אולי פשוט, אבל מאות מאמרים ומחקרים חידדו וליטשו את התיאוריה שלו בדרך לפרס נובל - קל זה לא היה. 

אדיר בן עמי |

כשהתקשרו להודיע שזכה, הוא לא ענה. כשקיבל ברכות "מזל טוב" במייל - הוא חשב שהתבלבלו עם יום ההולדת שלו. הוא לא ציפה שיתנו לחוקר בתחום ההיסטוריה הכלכלית פרס נובל והוא צודק. עם כל הכבוד להיסטוריה, מה שהעולם צריך זה מהפכות, חדשנות, תיאוריות מרתקות. אבל, כנראה למזלו הוא חוקר בדיוק את זה - הוא חוקר את ההיסטוריה של החדשנות, את ההיסטוריה של המהפכות, את ההיסטוריה של הצמיחה. 

למה מדינה מסוימת צומחת ואחרת, לא? למה בעשורים האחרונים העולם צומח ובמשך תקופה ממושכת מאוד לא היתה צמיחה? האם כדי לצמוח צריך להרוס את הקיים? "תיאוריית ההרס היצירתי" נשמעת כמו משהו רע, אבל היא כנראה מה שקורה עכשיו - הורסים את העולם הישן בשביל עולם חדש - כנראה שה-AI, מיתר חלקים רבים מהעל שהכרנו לשם צמיחה. הרס ועליו צמיחה. 

צמיחה היא הדבר הכי חם בוול סטריט. אתה לא צריך להרוויח, אבל אתה צריך לצמוח כדי להיות מעניין. מעניין זה "שווה". כדי שישקיעו בך, כדי להתעשר, כדי להגיע למיליארדים, צריך חלום, חדשנות וצמיחה. פרס נובל מתחבר לנובל מבחינה זו - הוא שם את הצמיחה בכותרת. 

יואל הוא משלנו. נולד אומנם בהולנד, אבל הוריו ניצולי שואה, עלה לישראל בצעירותו, למד כאן, עדיין מלמד כאן קורס באוניברסיטת תל אביב (בקיץ). מחובר לישראל. חי בארה"ב הגדולה.  

מוקיר, אחד מחוקרי הכלכלה הבולטים של זמננו, הפך השבוע לישראלי נוסף שמצטרף לרשימת זוכי פרס נובל. מוקיר,, זכה בפרס נובל לכלכלה על תרומתו להבנת תהליכי הצמיחה הכלכלית לאורך ההיסטוריה - ובעיקר על הסברו מדוע הכלכלות בעולם צמחו רק החל מהמאה ה-19, אחרי תקופות ארוכות של קיפאון.