אבישי ברוורמן בכנס הרצליה: "ישראל חייבת לחתוך ולקצץ את הבירוקרטיה"

ירום אריאב, מנכ"ל משרד האוצר: "אין לנו בועת נדל"ן ולא בועת אשראי, אלא שיעורי חיסכון גבוהים המהווים רשת ביטחון טובה"
קובי ישעיהו |

כנס הרצליה התשיעי עומד להינעל בשעות הקרובות לאחר 3 ימי דיונים. הכנס נוהל השנה תחת הכותרת "מאזן החוסן והביטחון הלאומי 2009". במושב מיוחד שעסק בצליחת המשבר, ישראל והכלכלה העולמית, אמר אבישי ברוורמן, יו"ר ועדת הכספים של הכנסת, כי "יכולנו להעביר את התקציב כבר ביוני עם הרחבה של מיליארד שקל, רק השר אשם בכך שאין עכשיו תקציב. יש לשנות את שיטת הממשל וההבדל ביני לבין נתניהו הוא שאני הייתי חותך בבירוקרטיה. לשם צמיחה בת קיימא, ישראל חייבת לשנות את הממשל הבירוקראטי האיטי, כי כך אי אפשר לצמוח. התקווה שלי שראש הממשלה יבחר את האנשים הנכונים שיובילו לצמיחה".

פרופ' מנואל טרכטנברג, ראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה, ציין כי "היום גם באשראי זול אי אפשר לשכנע משקיעים להשקיע, כיוון שהעתיד לא וודאי. גם המשקיע הישראלי נרתע מהשקעות בשל תמונת המצב הקודרת בעולם. אני מציע שבמסגרת התרחיש הסביר לתקציב הבא, ישראל תרשה לעצמה חבילה פיסקאלית של עד 1% תוצר. המטרה העיקרית של ישראל צריכה להיות, תמרון הצריכה תוך מזעור פגיעה בחלשים."

ד"ר יעקב שיינין, מנכ"ל מודלים כלכליים ציין כי "לישראל פוטנציאל צמיחה גבוה אפילו מאירלנד ואם לא נאמץ את המדיניות הנכונה נשאר במקום 23 בתוצר בעוד אירלנד במקום השישי. למרות המשבר, יש צמיחה בענף התעשייתי ב7%-, אשר רובה הודות לצמיחה בענף הכימיה והנפט. אולם, יש מס אחד שצריך לבטל והוא המע"מ על מוצרי מזון, המס הכי פרוגרסיבי.

ירום אריאב, מנכ"ל משרד האוצר ציין כי "נכנסנו למשבר בתנאי פתיחה הטובים ביותר שהיו בישראל, אחרי ארבע שנים של צמיחה של למעלה מ-5%. מעבר לכך, המערכת הבנקאית הישראלית, חשופה פחות לחשיפות המערכת האמריקאית והאירופאית. בנוסף, אין לנו בועת נדל"ן ולא בועת אשראי, אלא שיעורי חיסכון גבוהים המהווים רשת ביטחון טובה. כרגע עומדות לנגד עינינו שתי מטרות מרכזיות: למזער את נזקי המשבר ולוודא שכשנגיע לתפנית, נתייצב על אדני זינוק מספיק יציבים כדי שנוכל להגיע לצמיחה מואצת באותו שלב. חשוב לנצל את הזמן בשביל לפתח שרירים שיזניקו אותנו קדימה."

ישראל מקוב, יו"ר הועד המנהל במכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי, ציין כי "אף אחד לא מדבר על כך שאנחנו במצב חירום, כולם מדברים על משבר, אבל יש איום גדול על מדינת ישראל והוא האבטלה. אנחנו לא יכולים לספוג מצב בו יהיו שלוש מאות אלף מובטלים ולצערי אנו מתקרבים לקראת מספרים אלו. אנו מדברים על כמה אנחנו במצב טוב לעומת אחרים, במקום להתעסק בבעיה זו. הייתי רוצה לדרוש מהתעשייה העילית שמשתמשת בקבלני משנה מחו"ל, להעביר את אותה קבלנות משנה לישראל."

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מטרו (נת"ע)מטרו (נת"ע)

אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן

מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של הפרויקט מתרבות

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה מטרו גוש דן

פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר  והיא צפויה לגבות אותו כלכלית. 

נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.


מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.


במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.


הפתרון התחבורתי של העתיד?

עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.