אז מי קובע מה תראו בטלוויזיה? "המפרסם הינו שחקן משמעותי בקביעת לוח השידורים ואף בתוכן"

כך טוען אייל מלובן בממצאי הדו"ח שהוזמן ע"י הרשות השנייה, בנושא עמידת הזכיינים בהפקות מקומיות. "לזכיינים קשה עם קביעת הז'אנר העילי מכיוון שלטענתם הם היודעים מה הצופה רוצה לראות"
משה בנימין |

"היום לא ניתן להתעלם מתפקידם המרכזי של המפרסמים בקביעתלוח השידורים. אצל הערוצים המסחריים, שהכנסותיהם בנויות ממכירת זמן פרסום, המפרסם הינו שחקן משמעותי בקביעת לוח השידורים ואף בקביעת התכנים". כך עולה ממצאי הדו"ח של אייל מלובן עבור הרשות השנייה, תחת הכותרת של "עמידת הזכיינים בהפקות מקוריות".

מלובן מספק לכל מי שתהה, הסבר אלטרנטיבי לרמת הטלוויזיה המשודרת בישראל. בתחקיר מקיף שנמשך כחצי שנה, מספק הדו"ח של מלובן מספר שורות תחתונות ידועות וצפויות על הטלוויזיה בארץ, ועדיין מדאיגות מאוד.

"בפיתוח תכנים חדשים נבדקת כבר בשלב הפיתוח האפשרות למכור פרסום (ו/או תוכן שיווקי) בתכנית המפותחת. תכנים שלא יצליחו לשאת על גבם את עלויות הפיתוח וההפקה שלהם, יש סיכוי רב שלא יקרמו עור וגידים ולא יעלו לשידור". כך במילותיו של מלובן מתוך הדו"ח, מוסברת התורה המלאה של דת הרייטינג.

בהתייחס למוטציה החדשה של סרטי התעודה שהפכו להיות "אודישנים בהודו", 'דוגמניות בניו-יורק', 'סרט של גיל ריבה על אורנה דץ', 'סרטי תעודה על זמרים' ועוד, אומר מלובן: "זוהי דוגמה של כיפוף הסוגה לצורכי הזכיין על מנת שתתאים לצרכים שלו וכאשר הזכיין לא מאשר קבלת תכנים אלו כתעודה הזכיין טוען כי זוהי פגיעה משמעותית בחופש היצירה שלו".

מלובן מספק לשולחיו (מבלי קשר) גיבוי כנגד טענות הזכייניות שזועקות על כך ש"ברשות השנייה יושבים פקידים שלא מבינים בתחרות - תנו לשוק לעשות את שלו". בתגובה לכך כותב מלובן בממצאיו: "טענות אלו הינן מסוכנות ליצירה, ליוצרים ולתרבות הישראלית בכלל. ללא רגולוציה חזקה בעלת יכולת אכיפה אמיתית מצב זה רק ילך ויחמיר".

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה