אז מי קובע מה תראו בטלוויזיה? "המפרסם הינו שחקן משמעותי בקביעת לוח השידורים ואף בתוכן"
"היום לא ניתן להתעלם מתפקידם המרכזי של המפרסמים בקביעתלוח השידורים. אצל הערוצים המסחריים, שהכנסותיהם בנויות ממכירת זמן פרסום, המפרסם הינו שחקן משמעותי בקביעת לוח השידורים ואף בקביעת התכנים". כך עולה ממצאי הדו"ח של אייל מלובן עבור הרשות השנייה, תחת הכותרת של "עמידת הזכיינים בהפקות מקוריות".
מלובן מספק לכל מי שתהה, הסבר אלטרנטיבי לרמת הטלוויזיה המשודרת בישראל. בתחקיר מקיף שנמשך כחצי שנה, מספק הדו"ח של מלובן מספר שורות תחתונות ידועות וצפויות על הטלוויזיה בארץ, ועדיין מדאיגות מאוד.
"בפיתוח תכנים חדשים נבדקת כבר בשלב הפיתוח האפשרות למכור פרסום (ו/או תוכן שיווקי) בתכנית המפותחת. תכנים שלא יצליחו לשאת על גבם את עלויות הפיתוח וההפקה שלהם, יש סיכוי רב שלא יקרמו עור וגידים ולא יעלו לשידור". כך במילותיו של מלובן מתוך הדו"ח, מוסברת התורה המלאה של דת הרייטינג.
בהתייחס למוטציה החדשה של סרטי התעודה שהפכו להיות "אודישנים בהודו", 'דוגמניות בניו-יורק', 'סרט של גיל ריבה על אורנה דץ', 'סרטי תעודה על זמרים' ועוד, אומר מלובן: "זוהי דוגמה של כיפוף הסוגה לצורכי הזכיין על מנת שתתאים לצרכים שלו וכאשר הזכיין לא מאשר קבלת תכנים אלו כתעודה הזכיין טוען כי זוהי פגיעה משמעותית בחופש היצירה שלו".
כלכלת ישראל (X)נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?
נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?
לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.
המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.
הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון
בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.
הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.
הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.
