כיוון השווקים: בכלכלת ארה"ב - מגששים באפילה
המשך החששות ממשבר שמקורו בשוק הסאב-פריים לצד דוחות מאכזבים של החברות הובילו לשבוע שני של ירידות חדות במרבית שוקי המניות בעולם לצד עליה במחירי האג"ח. העלייה בשנאת הסיכון של המשקיעים השתקפה היטב בבריחה לנכסים איכותיים, כדוגמת האג"ח הממשלתי ל-10 שנים של ארה"ב שתשואתה ירדה לרמה של 4.79%.
בסיכומו של השבוע ירד מדד ה-S&P500 ב-5% והדאו ג'ונס השיל 4.2% רק בשני ימי המסחר האחרונים ירדו הפוטסי והניקיי 3.7% ו-3.2% בהתאמה. הנפט זינק וגסגר ברמה של 77.02 דולר, מרחק נגיעה מרמת השיא.
הירידה בתשואה על האג"ח ל-10 שנים של ממשלת ארה"ב השלימה ירידה של יותר מ-30 נקודות בסיס מאז השבוע השני של יולי כשכמחצית מהירידה חלה בשבוע החולף. הדבר משקף את הבריחה של המשקיעים אל נכסים איכותיים (רמת סיכון נמוכה) ואת העלייה בשנאת הסיכון שהחלה ונבנתה במהלך השבועות האחרונים. בנוסף לירידה במדדי המניות החלו להיפתח הפערים בין התשואות של אג"ח חברות בארה"ב לבין המקבילות הממשלתיות שלהם.
בשבוע שעבר הזכרנו את סכנת ה"הידבקות" (שם קוד: קרדיט קראנ'ץ). כלומר, גלישת המשבר בשוק הסאב-פריים אל ענפי משק אחרים, עקב הפגיעה האנושה שתיוצר במערכת מתן האשראי. השבוע התבטא אחד הנגידים של הפד בנושא והצהיר, כי הוא מחפש אחר סימנים לאפשרות שכזו, תוך מעקב אחר העלייה במספר המשכנתאות שבעליהם מפגרים בתשלומים (לא רק סאב-פריים), בענף האשראי לרכישות רכבים וברמת החוב וההחזרים בשוק כרטיסי האשראי. עצם ההודעה מעיד על חומרת הנושא.
הבעיה המרכזית היא, שאף אחד לא יודע עד כמה המצב יכול להידרדר ולמעשה מרבית המומחים בנושא, ובכלל זה גם מעצבי המדיניות המוניטרית כמו יו"ר הפד, בן ברננקי, מגששים באפלה. התוצאה היא עליה בשנאת הסיכון של המשקיעים.
נשאלת השאלה, כיצד שומרות האג"ח הממשלתיות של ארה"ב על מעמד של אג"ח איכותיות, כאשר האטרקטיביות שלהן נשחקת עם החלשות הדולר בעולם?
בעוד שבעיני משקיעים אמריקנים (עבורם שיקול המטבע פחות מטריד) הסטה של ההשקעות מאג"ח חברות לטובת השקעה באג"ח ממשלתיות, אכן מהווה "בריחה לאיכות", אין הדבר בהכרח כך עבור משקיעים זרים. האחרונים יכולים לגוון את השקעותיהם באג"ח ממשלתיות הנקובות במטבעות אחרים. עם זאת, מניתוח הנתונים הקיימים על רכישות אג"ח ממשלתיות על ידי זרים בארה"ב נראה כי בשלב זה הם עדיין מתייחסים לאג"ח אלו כנכס איכותי. אך לא לעולם חוסן - הגירעון המסחרי הגבוה של ממשלת ארה"ב עודנו מהווה סיכון לכלכלה האמריקאית וסכנת ה"ההידבקות" (קרדיט קראנ'ץ) המתוארת לעיל מתווספת אליו כעת.
באירופה וביפן התפרסמו מספר נתונים חיוביים. ירידה נרשמה בשיעור האינפלציה בגרמניה ומדד אמון העסקים שם ירד מעט אך עדיין שומר על רמה גבוהה כשברקע הוצאות הצרכנים בצרפת רשמו עליה נאה. ביפן חלה עליה חזקה בייצוא לצד ירידה בקצב הגידול של היבוא.
בשבוע שעבר פורסמו נתוני הצמיחה הראשוניים לרבעון השני, שעקפו את הציפיות אך למרות זאת לא הצליחו לצלוח את הירידות. השבוע הקרוב יהיה גדוש בנתונים כלכליים: בארה"ב יתפרסמו, בין היתר, מדדי ההכנסה וההוצאה של הצרכנים, מדד מנהלי הרכש (ISM), והנתון החשוב של השבוע - נתוני התעסוקה לחודש יולי - יתפרסם ביום שישי. באירופה וביפן יתפרסמו שיעור האבטלה, ומדד המחירים לצרכן כשביפן יתווספו גם הנתונים על צריכת משקי הבית ועל הייצור התעשייתי.
*אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג אינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.
מטרו (נת"ע)אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן
מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של
הפרויקט מתרבות
פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר והיא צפויה לגבות אותו כלכלית.
נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.
מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.
במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.
- מבקר המדינה: פרויקט המטרו בגוש דן סובל מעיכובים, מחסור בכוח אדם וחוסר היערכות לאומית
- בעקבות המטרו: רובע חדש לחולון עם 18,000 יח"ד הופקד ונכנס לתכנון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפתרון התחבורתי של העתיד?
עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי
של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית
לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר
יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.
