אל תשברו את הפלזמה
בטקס האזכרה הממלכתי שנערך שלשום לשר רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל, שנרצח על ידי מחבלים לפני חמש שנים, צוטט בנו, פלמ"ח זאבי, באומרו: "לגנדי לא היו מסכי פלזמה". בנו של המנוח אמר את הדברים במסגרת דברי ביקורת חריפים שהושמעו נגד הצבא והממשלה בטקס, שנערך בהר הרצל. זאבי ביקש לומר, כי הצבא של היום הוא צבא של מסכים ומחשבים ולא צבא של לוחמים בשטח, כביכול כפי שהיה בימי אביו. לא ניכנס כרגע לויכוח הפוליטי שעומד בבסיס דבריו של זאבי, אבל לא היינו נדרשים לסוגיה זו לולא היתה ההתנפלות על מסכי הפלזמה הופכת כבר למכת מדינה, שהחלה מיד לאחר מלחמת לבנון.
ברמה הפרקטית, חבל מאוד שדווקא בנו של גנדי מייחס ניכור לטכנולוגיה ולקדמה. אביו, שמעבר לדעותיו הפוליטיות - שלא היו תמיד מקובלות, נחשב לאיש דעת, איש ספר, אוצר אומנות וחוקר תרבות ציוני-יהודי שמעטים כמוהו דרכו על אדמת המדינה. לו היה בחיים, ספק אם היה מסכים עם הגל העכור הזה שפשט בקרב כל מי שיש לו מיקרופון ביד, כי הפלזמה מסמלת את הקדמה, את הממשק של האדם החושב עם עולם הידע. ידע פירושו גם לשלוט וגם לנהל.
ההתקפה על הפלזמה נועדה לערער או להעלות סימני שאלה לגבי דרך ניהול המלחמה האחרונה. מסכי הפלזמה, כפי שנראו לא אחת במהדורות החדשות, סימלו את מערכות המיחשוב, ה-IT והשליטה והבקרה שסייעו למפקדים בשטח לנהל את הקרבות בלבנון. הצגים מוקמו במפקדות קדמיות ואחוריות, כולל במטה הפיקוד של צה"ל בקריה. כל מי שראה את המערכות האלו, מבין כי הן סיפקו למפקדים תמונת מצב הרבה יותר אמינה ומדויקת ואפשרו למי שצריך לקבל החלטות לדעת הכי הרבה מהמעט שניתן היה לדעת באותו רגע.
כל בר דעת מבין שהפלזמות לא מחליפות את המפקד בשטח, את הלוחם ואת האחריות של מי שמביט בה לנתח את המידע בצורה נכונה ולפעול בהתאם. הפלזמה, בסופו של דבר, העלתה בצורה ויזואלית ים של פריטי מידע, שחוברו וקושרו מאינסוף מקורות מידע - גלויים וסמויים כאחד - ויצרה תמונת קרב בהירה וחדה יותר. הטענה כי מפקדים מסוימים ברמות בכירות יותר או פחות "התמכרו" לפלזמה במקום לצאת החוצה ולהצטרף לכוחות, היא טענה חמורה, שמן הסתם נבדקת בימים אלה במסגרת ועדות החקירה השונות. אבל גם אם חלילה הטענות תתגלנה כנכונות, הרי שאיש לא יכול להעלות על דעתו כי זו הייתה המטרה מראש.
ההתקפה על הפלזמה היא למעשה התקפה על כל תפיסת התקשוב בצה"ל. אין זה מפתיע, משום שמעולם לא הייתה אחדות דעים במטה הכללי לגבי התקשוב. בחמש השנים האחרונות הוקמו ופורקו אינסוף מסגרות בתחום התקשוב, עד שלפני שלוש שנים הוחלט על הפורמט הקיים - אותו פורמט שהוביל האלוף אודי שני, המצוי ערב פרישתו מצה"ל. שני, במידה רבה, היה קול בודד סביב שולחן המטה הכללי. כולם מסכימים, כי טכנולוגיה היא דבר חשוב, אבל אף אחד מאלופי המטה הכללי לא יצא מגידרו מעולם כדי לתת עדיפות למהלך תקשובי זה או אחר. במשך כל השנים היתה הפעילות התקשובית מלווה במעין הצטדקות: "תקשב והסבר".
המלחמה שפרצה ותפסה את צה"ל לא מוכן במרבית התחומים שהוא היה אמור להיות מוכן בהם, חשפה דווקא את העובדה שהתקשוב היה אחד האגפים היחידים שאכן התכונן ברצינות למלחמה, פרש תשתיות ונתן סדרי עדיפויות נכונים דווקא לפיקוד הצפון - ולגמרי לא במקרה. גם בזמן המלחמה, מרבית מערכי התקשוב פעלו כהלכה. האלוף שני אמר כבר יותר מפעם אחת באחרונה, כי הוא רחוק מאוד מלהיות מרוצה במאה אחוז מהתוצאות, אבל באופן יחסי התקשוב סיפק את הסחורה.
כעת באים נציגים מתוסכלים של זרועות או שליחים של בעלי תפקידים שנכשלו, ומנסים לשבור את המראה, להרוג את השליח או בשפה הצבאית המוכרת: לתפוס את הש"ג - לשלוח אותו לכלא ובכך לסיים את הפרשה. דווקא לזכותו של הרמטכ"ל הנוכחי, דן חלוץ, ניתן לומר כי הוא בין הבודדים במטה שנתן גיבוי מוחלט לכל מהלכי פרויקטי התקשוב - הן בגלל הרקע שלו בחיל האוויר והן בגלל הבנתו העמוקה שה-IT הוא פקטור לוחם בשדה הקרב - גורם שיכול להכריע את המערכה, אם כמובן יעשו בו שימוש נכון.
שי בייליס (רשתות)תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים. המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.
יו"ר ועד אל על נגד רגב: "מהלך שירסק את התעופה הישראלית"
שרון בן יצחק יצא נגד כוונת שרת התחבורה להקים בישראל בסיס פעילות לחברת הלואו קוסט וויז אייר, שיהיה בנתב"ג ויכלול צוותים ישראליים. לדבריו, "המשמעות היא העברת יעדים לחברות זרות, קריסה של החברות הקטנות, צמצום דרמטי של אל על ולבסוף השתלטות זרה על השוק, שתביא דווקא לעליית מחירים לציבור"
יו"ר ועד עובדי אל על, שרון בן יצחק, יוצא במתקפה חריפה על שרת התחבורה מירי רגב, בעקבות היוזמה שלה להקים בישראל בסיס פעילות לחברת הלואו-קוסט ההונגרית וויז אייר. לדבריו, מדובר בצעד פופוליסטי וחסר אחריות שעלול להמיט פגיעה קשה על ענף התעופה המקומי.
בשלב זה, קבעה רגב כבר שיחות עם מנכ"ל וויז אייר והיא בוחנת את הקמת הבסיס בנמל התעופה בן‑גוריון. המהלך הוגדר על ידה כ"מהלך שובר שוק", שבמרכזו הקמת בסיס של ממש, שיכלול מטוסים ויכלול צוותים ישראליים, כולל טייסים ודיילים. לדברי רגב, התוכנית צפויה להוביל לירידה משמעותית במחירי הכרטיסים, להתרחבות היצע היעדים הבינלאומיים - בין היתר להודו, מרוקו ואף מזרח הרחוק - ולתחרות מוגברת בשוק המקומי. כתנאי למהלך, השרה דרשה שוויז אייר תתחייב להמשיך ולהפעיל טיסות גם בעתות חירום, כפי שנדרש מחברות תעופה ישראליות - מה שיכול לשפר את הקיימות והרציפות התעופתית במצבי סיכון. בשבועות האחרונים התקיימו דיונים אינטנסיביים במשרד התחבורה, בהם השתתפו אנשי מקצוע, רשות שדות התעופה והרשות לתעופה אזרחית. למרות התנגדויות נחרצות מצד גורמי רגולציה וכמה חברות תעופה ישראליות, הוחלט להמשיך ולמקד את המהלך, ולבצע עבודת מטה שתבחן לעומק את ההשלכות הכלכליות והרגולטוריות. המשרד אף הנחה לקדם פגישה עם הנהלת וויז אייר העולמית בהקדם.
בן יצחק טוען כי משרד התחבורה "זורע חול בעיני הציבור" כשהוא מציג את המהלך כפתרון להורדת מחירי הטיסות. לדבריו, גם אם השרה מבטיחה כרטיסי טיסה זולים - בפועל המחירים לא יירדו. במקום להתמודד עם הבעיה האמיתית, שהיא סירובן של חברות זרות רבות לשוב ולטוס לישראל מזה שנה וחצי בעקבות המצב הביטחוני, בוחרת רגב לקדם מהלך שעלול להחליש עוד יותר את חברות התעופה הישראליות. הוא הוסף כי הקמת מערך ובסיס קבוע של וויז אייר בישראל יוצרת אפליה ברורה מול החברות המקומיות, שכן החברה הזרה לא תחויב באותם כללים רגולטוריים ושיקולי ביטחון. "זהו תקדים מסוכן שאין לו אח ורע בעולם", התריע בן יצחק. "המשמעות היא העברת יעדים לחברות זרות, קריסה של החברות הקטנות, צמצום דרמטי של אל על ולבסוף השתלטות זרה על השוק, שתביא דווקא לעליית מחירים לציבור".
בן יצחק אף הרחיב את הביקורת מעבר לענף התעופה, ואמר כי מדובר במדרון חלקלק: "אם מאפשרים לחברה זרה לפעול בלי חובות רגולטוריות, מחר זה יכול לקרות גם במערכת הבריאות, בבנקאות ובתחומים נוספים. לפי השיטה הזו, כל עובד ישראלי ניתן להחלפה בעובד זול ממזרח אירופה". בהתייחסו לעבר, הזכיר יו"ר הוועד כי עובדי אל על היו אלה ששמרו על רצף תעופתי בתקופת הקורונה וגם בזמן המלחמה הנוכחית, כשחברות זרות הפסיקו את פעילותן בארץ. "אנחנו הוכחנו שאין לישראל על מי לסמוך מלבד על עצמה", אמר. לסיום, קרא בן יצחק לשרת התחבורה לעצור את המהלך: "אם תתעקש להמשיך בדרך הזו - היא תיזכר לדיראון עולם כמי שפגעה במו ידיה בתעופה הישראלית".
