תשלום פיצויי פיטורים בגין הסכם פרישה חסר תום לב
עובדות
גוליאן צפורה (להלן - העובדת) עבדה בבזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (להלן - המעבידה) במשך 33 שנים ופרשה מעבודתה בעקבות מצבה הרפואי. העובדת טוענת כי הינה זכאית לתנאי הפרישה שקיבלו עובדים אחרים במסגרת הסכם פרישה קיבוצי וכן טוענת כי זכאית לפיצויים בגין עגמת הנפש, הכאב והסבל אשר נגרמו לה לטענתה בעטיה של התנהגות המעבידה כלפיה ובנסיבות חתימתה על הסכם פרישה שנעשתה בתנאי כפיה, עושק, הטעייה וניהול מו"מ שלא בתום לב, כמשמעותן בחוק החוזים (חלק כללי).
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים פסק
בית הדין קיבל את התביעה וקבע כי המעבידה ניצלה את מצבה החלש והרגיש של העובדת ומיהרה להחתים אותה על הסכם פרישה מקפח, לעומת הסכם הפרישה הקיבוצי, בנסיבות בהן יכולת ההתנגדות וכושר השיפוט של העובדת לא היו במיטבן, וזאת בלשון המעטה. ניתן אף לראות בהתנהגותה זו של המעבידה "מחטף" שמטרתו לגרום לעובדת להסכים לתנאי הפרישה המקפחים, תוך ניצול ציני של הנסיבות (מצבה הנפשי הקשה של העובדת), נסיבות שיש בהן אף כדי להצביע על מצב של חוסר תום לב וכפיה.
בית הדין דחה את גרסת המעבידה וקבע כי, במעמד חתימת הסכם הפרישה בבית החולים, העובדת היתה משוללת גמירות דעת לחתום על הסכם הפרישה. זאת בשל מועד החתימה (ימים ספורים לאחר שהעובדת ניסתה לשים קץ לחייה), מקום החתימה בבית החולים בעת שעברה בדיקות רפואיות, תוכן ההסכם שכלל טענה, שלא התברר האם היא נכונה אם לאו, בדבר הליכי משמעת המתנהלים נגד העובדת, נסיבות החתימה (ללא שהות לחשוב, לבחון או להתייעץ עם אחר בדבר החתימה על ההסכם), התנהגות העובדת לאחר החתימה ניסתה לחזור בה מחתימתה באותו היום, ובהמשך שבתה שביתת רעב במשרדי המעבידה.
כידוע, תוקפו של חוזה מותנה בגמירות הדעת של הצדדים לחתום עליו. בהיעדר גמירות הדעת של העובדת, מוטל בספק תוקפו של החוזה (הסכם הפרישה). נסיבות החתמת העובדת על הסכם הפרישה בבית החולים, לאחר ניסיון התאבדותה, מבלי לאפשר לה להתייעץ או לשקול את האמור בהסכם טרם חתימתה, הינם מעשה כפיה כהגדרתו בסעיף 17 לחוק החוזים. לפיכך, רשאית העובדת לבטל ההסכם. לעומת זאת, בית הדין דחה את טענת העושק אותה העלתה העובדת.
חובת תום הלב חלה כבר בעת המשא ומתן לכריתתו של חוזה, סעיף 12 לחוק החוזים. נטייתו של בית הדין היא להרחיב את חובת תום הלב הנהוגה בדיני החוזים בעת שמדובר ביחסי עובד מעביד כיוון שמדובר בחוזה יחס.
גם במקרה דנן, חלה חובת תום הלב ואף נדרשת רמה גבוהה במיוחד של תום לב מהמעביד, כיוון שהסכם הפרישה משפיע בצורה ישירה על איכות חייו של העובד לאחר פרישתו ממקום העבודה. התנהגות המעבידה כלפי העובדת, לאחר תקופת עבודה של למעלה מ-30 שנה, נגועה בחוסר תום לב בניהול הליכי הפרישה של העובדת. עגמת הנפש שנגרמה לעובדת כתולדה של התנהגות העובדת בכל הנוגע לפרישת העובדת, מצדיקה תשלום פיצויים.
לעניין הנזק הממוני שנגרם לעובדת לטענתה, בית הדין דחה את תביעת העובדת לפיצוי בגין הנזק הממוני שנגרם לה. כמו כן, בית הדין פסק שלא ניתן להחיל את הסכם הפרישה הקיבוצי שנחתם בשנת 1994 על פרישת העובדת בשנת 1993.
לעניין נזק שאינו ממוני, בית הדין קבע כי זהו מקרה קשה וחריג המצדיק פסיקת פיצויים לא ממוניים. זהו מקרה של ניצול לרעה במצב אשר דווקא בו על המעביד להתאזר בסבלנות.
על המעבידה לפצות את העובדת בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לה וזאת עקב נסיבות חתימת הסכם הפרישה שהיו בחוסר תום לב משווע מצידה של המעבידה, וכן תוך מעשה כפייה כאמור בסעיף 17 לחוק החוזים. כמו כן, העובדת זכאית לפיצוי בגין עגמת נפש שנגרמה לה כתוצאה מהתנהגותה של המעבידה.
"לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
חוק הרווחים הכלואים מאפשר לשלם קנס של 2% על הרווחים הכלואים או מס על דיבידנדים של 5% מהרווחים הכלואים - מה עדיף, והאם יש בכלל העדפה?
השאלה שעסקים וראי החשבון שלהם מתעסקים בה כעת היא האם לשלם מס-קנס של 2% על הרווחים העודפים או לחלק דיבידנד מתוך הרווחים העודפים? תזכורת מהירה: חוק הרווחים הכלואים מגדיר רווחים מהעבר תחת חישובים והגדרות כרווחים שמחוייבים בחלוקה כדיבידנד באופן מדורג - 5% השנה, 6% בשנה הבאה. אם לא מחלקים משלמים קנס-מס של 2% על יתרת הרווחים האלו.
המטרה של האוצר ורשות המסים היתה להגדיל את הקופה ולצד מהלכים נוספים הם הצליחו - ""אני ברווחיות של כמעט 30%, בגלל שאני מרוויח ויעיל, אני צריך לשלם יותר מס?". השאלה מה צריך לעשות בעל עסק שנכנס להגדרה הזו שהיא אגב כוללנית מאוד ועל פי ההערכות יש מעל 300 אלף גופים כאלו. בפועל, כל בעל שליטה שהעסק שלו לא ציבורי (חברות ציבוריות), לא עולה על מחזור של 30 מיליון שקל ומרוויח מעל 25% הוא בפנים.
יש הגדרות מדויקות לרווחיות, אבל ככלל אלו ההגדרות ואם תחשבו על זה - כמעט כל עסקי מתן השירותים והייעוץ בפנים, סיכוי טוב שגם עסקים קטנים, חנויות, רשתות, אפילו מאפיות, מסעדות וכו' בפנים. המונים בפנים והם מקבלים את ההודעות מרואי החשבון שלהם בשנה האחרונה.
ברגע שהם בפנים שי שני סוגי מיסוי - הראשון על הרווחים של שנים קודמות והשני על השוטף. נתחיל בשני - אם אתם עומדים בהגדרות האלו, אז המיסוי השוטף שלכם יהיה לפי המס השולי, יעלו בעצם את הרווחים מהעסק אליכם, יורידו את "המחיצה" שבינכם לבין העסק. המיסוי יהפוך להיות אישי, לא "ישותי".
- מחלבות גד: צמיחה בהכנסות, שחיקה ברווחיות - ודיבידנד ראשון כחברה ציבורית
- אחרי 12 שנה, סלקום תחלק 200 מיליון שקל דיבידנד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חוץ מזה, ממסים כאמור את העודפים. מגדירים מה הם הרווחים העודפים, אלו לא הרווחים החשבונאיים, ואת הסכום הזה רוצים שתחלקו כדיבידנד כדי שקופת המדינה תתמלא במס. יש שתי אפשרויות - תחלקו 5% שיעלו ל-6% מסכום הרווחים העודפים או תשלמו קנס של 2% על העודפים. מה עדיף, שואלים בעלי החברות: "לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
מילואימניקים. קרדיט: Xבנק ישראל מסביר שחוק הגיוס הוא חוק השתמטות
בנק ישראל מתייחס לחוק הגיוס. הדברים ברורים וידועים, אבל הבנק נותן לזה תוקף, שם מספרים ומסביר בלשון פשוטה שזה "חוק השתמטות" ולא חוק גיוס. גיוס חרדים יוריד את העלויות למשק. בבנק מסבירים כי העלות הכלכלית המשקית של חודש גיוס של איש מילואים (בן כ-30) הנה כ-38 אלף שקל. הרחבת הגיוס של גברים חרדים באופן משמעותי יכולה להפחית במידה רבה את הנטל הכלכלי המשקי והאישי הנובע מהשימוש הנרחב של הצבא באנשי מילואים.
על פי בנק ישראל, הגדלת מחזורי הגיוס השנתיים בכ-7,500 גברים חרדים, למשל, (שתתבטא בהוספת כ-20,000 חיילי חובה לאחר הבשלת התהליך), אשר תאפשר חיסכון ניכר בהיקף המילואים, תקטין את העלות המשקית השנתית בלפחות 9 מיליארדי ש"ח (0.4 אחוז תוצר). זה מאוד משמעותי, וצריך לזכור שפוטנציאל הגיוס הרבה יותר גדול.
"הצעת החוק שתכליתה להסדיר את נושא גיוסם של צעירים חרדים לצה"ל לוקה בחסר", מדגישה הנהלת בנק ישראל, "יעדי הגיוס שהיא קובעת נמוכים והתמריצים הכלכליים לגיוס שכלולים בה הם בעלי אפקטיביות נמוכה. חשוב לתקן את נוסח החוק באופן שיענה על צרכי הצבא ולשם כך יקבע תמריצים חיוביים ושליליים אפקטיביים.
"סוגיית גיוס הציבור החרדי מלווה את החברה הישראלית מזה עשורים רבים. במהלך עשורים אלה משקלה של החברה החרדית גדל מאוד, מאחוזים בודדים ליותר מעשרה אחוזים היום, ועל בסיס התפלגות האוכלוסייה בגילים 15-0 הוא צפוי לשלש את עצמו בעשורים הבאים. לאור העליה החדה בהיקף הנדרש של שירות במילואים מאז ה-7 באוקטובר 2023, הפכה סוגיית גיוס הגברים החרדים לנושא ביטחוני עם השלכות מקרו-כלכליות משמעותיות. על כן, אנו מוצאים לנכון להביא את התייחסותנו לסוגיה בעת הזאת.
- הרוויח במילואים מעל 40 אלף שקל בחודש והוא פושט רגל; האם תגמולי המילואים יעברו לנושים?
- סמוטריץ' מבטיח - אבל לא בטוח שיכול לקיים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
"על פי אומדנים שגובשו בבנק ישראל, העלות הכלכלית המשקית המהוונת הנובעת מחודש גיוס של איש מילואים (בן כ-30) הינה כאמור כ-38 אלף ש"ח. 80% מסכום זה מבטאים את העלות הישירה והמיידית מאובדן התפוקה בעת שירות המילואים והיתרה את הפגיעה העתידית בגידול הפריון כתוצאה מהפסד ניסיון ו/או קידום בעבודה.
