השקעה בתנאי אי-ודאות: איך בונים תיק השקעות כשאופק ההשקעה אינו מוגדר?

הנחת העבודה הקלאסית בהשקעות מדברת על התאמת תיק ההשקעות לאופק ההשקעה: טווח קצר – נכסים סולידיים, טווח ארוך – נכסים תנודתיים בעלי פוטנציאל תשואה גבוה יותר. ההגיון מאחורי הדברים: אם יהיו ירידות, למשקיעי הטווח הארוך יש מספיק זמן לאפשר להשקעות להתאושש ולעלות. אלא שפעמים רבות משקיעים אינם יודעים מראש מתי יצטרכו את כספם. כיצד בונים תיק השקעות גמיש תזרימית אך יעיל מבחינת מיקסום פוטנציאל התשואה, כשלא יודעים את טווח ההשקעה?

מה ההסתברות שאצטרך את הכסף?

אם טווח ההשקעה לא ידוע, אז במקום לשאול "מתי אצטרך את הכסף?", ננסה להבין מה הסיכוי שאצטרך חלק מהכסף בטווח של שנה, שלוש, חמש או עשר שנים? את התשובה לשאלה נשיג באמצעות מיפוי של ארועים שיכולים לקרות לנו בשנים האלו, והכסף שמושקע יצטרך להימשך כאשר הם יקרו. למשל – מה הסיכוי שעוד 3 שנים אצטרך סכום מסויים מתוך החיסכון לטיפול שיניים, ואצטרך לפדות את ההשקעה עבורו?

בנייה של נזילות

מכאן אנו יוצרים תיק השקעות ובו אנו מקצים סכומים לפי ההסתברות שנצטרך אותם. בשכבה הראשונה אנחנו מכניסים גם קרן חרום נזילה תמידית, ובונים תיק לטווח של עד שנה, בקרנות כספיות, פקדונות וכו'. המטרה: נגישות מלאה לכסף.

בשכבה השניה נבנה השקעות לטווח של עד 3 שנים - כספים שייתכן שיידרשו אך לא בהסתברות גבוהה בטווח המיידי. כאן ניתן להשקיע באג"ח ממשלתי קצר-בינוני, קונצרני בדירוג גבוה, מק"מים, תעודות סל חוב. התשואה והתנודתיות יהיו גבוהות יותר מהשכבה הקודמת,

• שוק ההון למידה עצמית – המדריך המקיף בשיתוף A finance
• פרנקל רואה את מניית אלוני חץ יורדת; אבל, לא בטוח שמגע הקסם אבד

וכסף שניתן להשקיע אותו בוודאות גבוהה ל-3 שנים ומעלה, כדאי לשים בשכבה שלישית: מניות, תעודות סל עולמיות, קרנות מנייתיות, השקעות אלטרנטיביות, כאן כמובן בהתאם לתאבון הסיכון הספציפי של כל משקיע.

כך, יש למשקיעים יכולת לממש צרכים שוטפים מתוך שכבות נמוכות, ובמקביל לא לגעת בשכבות ההשקעה המיועדות להשגת תשואה, גם כשיש תנודתיות בשוק. עם זאת נדגיש כי תיק השקעות במצב של אי-ודאות טווח אינו "סטטי". הוא חייב להתעדכן בכל שינוי במצב הפיננסי, בצרכים או בתחזית החיים.