חמש שנים אחרי פרוץ הקורונה, העולם עדיין חווה את ההדים של המגפה שהתחילה ב-2020 – אבל גם נהנה מהשינויים שהיא הביאה איתה. המהפכה הגדולה ביותר היא המעבר לעבודה מרחוק, שהפכה מחלום רחוק של עובדים בודדים לדרך חיים שקשה להחזיר ממנה את הגלגל. שוק העבודה השתנה לעד: פעם עבודה היברידית הייתה נחלתם של מעטים עם מנהלים גמישים, והיום היא חלק בלתי נפרד מהמציאות של תעשיות רבות. המגפה שינתה את הדרך שבה אנחנו עובדים, גרים וחושבים על המשרד, והשפיעה לא רק על העובדים והחברות, אלא גם על שוק הנדל"ן המניב, על עולם המשרדים ועל התכנון לעתיד. אז מה קורה חמש שנים אחרי? איך עבודה מרחוק התבססה בעולם, מה קורה בשוקי המשרדים במרכזים גלובליים, ואיך כל זה משפיע על ארה"ב, אירופה, ישראל ומקומות נוספים?

עבודה מרחוק: מהפכה שכבר לא ניתנת לעצירה

כשהקורונה הכתה ב-2020, חברות נאלצו להסתגל במהירות. משרדים נסגרו, עובדים לקחו את המחשבים הביתה, והעולם למד לעבוד דרך מסכים. מה שהתחיל כפתרון חירום הפך למודל עבודה קבוע. בארה"ב, למשל, תפוסת המשרדים נשארה על כ-50% ממה שהייתה לפני המגפה, לפי מחקר של אוניברסיטת סטנפורד. זה לא אומר שהמשרדים נזנחו לגמרי, אלא שהרבה ארגונים גילו שהם יכולים להמשיך לתפקד – ואפילו לשגשג – בלי נוכחות מלאה של כולם במשרד. באירופה המגמה דומה: בבריטניה כ-45% מהמשרות מציעות גמישות היברידית, ובגרמניה ענקיות כמו סימנס הכריזו שזו הנורמה החדשה. בישראל, שבה ההייטק תמיד היה חלוץ, עבודה מרחוק הפכה לכל כך נפוצה שחברות שדורשות חזרה מלאה למשרד מתקשות לגייס כישרונות. אבל זה לא אחיד בכל העולם. ביפן, למשל, התרבות העסקית המסורתית ממשיכה להעדיף עבודה פנים אל פנים, ורק כ-20% מהחברות אימצו מודל היברידי קבוע, לפי דוחות ממשלתיים. לעומת זאת, בסינגפור, מרכז פיננסי עולמי, כ-60% מהחברות שילבו עבודה מרחוק כחלק מהאסטרטגיה שלהן, הודות לתשתיות טכנולוגיות מתקדמות ולצורך להתחרות על כוח אדם גלובלי.

לא כולם מוכנים לוותר על המשרד, וזה תלוי בענף ובתרבות. בתחומים כמו בריאות, ייצור או חינוך, עבודה מרחוק היא כמעט בלתי אפשרית – אי אפשר לטפל בחולים או להרכיב מכונות מהבית. גם חברות מסוימות לא מוותרות על המשרד מסיבות תרבותיות או אסטרטגיות. בארה"ב, גולדמן סאקס דוחפת לחזרה מלאה כי הם רואים בזה את הלב של שיתוף הפעולה שלהם, בעוד שטוויטר (לפני השינויים של מאסק) וספוטיפיי נתנו לעובדים חופש לעבוד מאיפה שהם רוצים. בישראל, חברות כמו וויקס וצ'ק פוינט ממשיכות לתמוך בגמישות, אבל בבנקים כמו לאומי והפועלים יש החזירו את רוב העובדים למשרדים. ביפן, חברות גדולות כמו טויוטה עדיין מעדיפות נוכחות פיזית, בעוד שבאוסטרליה, שבה המרחקים הגדולים בין ערים תמיד היו אתגר, עבודה מרחוק התקבלה בזרועות פתוחות, וכ-50% מהעובדים עובדים במודל היברידי.

ההייטק מול שאר העולם

ההייטק הוא ללא ספק המוביל במהפכת העבודה מרחוק. לפני הקורונה, עובדי הייטק כבר נהנו מגמישות מסוימת – פגישות וירטואליות עם לקוחות מחו"ל או ימי עבודה מהבית היו נפוצים. המגפה רק האיצה את זה. בארה"ב, גוגל ואמזון ניסו תחילה להחזיר עובדים למשרד, אבל התפשרו על מודל היברידי של יומיים-שלושה בשבוע במשרד. בישראל, כ-60% מעובדי ההייטק עובדים במודל היברידי או מרחוק, והתחרות על כישרונות כל כך עזה שחברות שלא מציעות את זה נשארות מאחור. בסין, ענקיות טכנולוגיה כמו טנסנט ובייטדאנס אימצו עבודה מרחוק במהלך המגפה, אבל הממשלה דוחפת לחזרה למשרדים כדי לפקח טוב יותר על העובדים, והיום רק כ-30% מהמשרות שם גמישות. ההייטק מתאים לעבודה מרחוק כי הוא מבוסס על כלים דיגיטליים – תוכנות, ענן, תקשורת מקוונת – וזה נותן לו יתרון על פני תעשיות אחרות.

• העבודה בחו"ל לא ביטלה את החוב שהצטבר בארץ
• "הבוס התקשר בשעות הערב. לא עניתי": דור ה-Z משנה את הכללים בשוק העבודה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

תעשיות מסורתיות, לעומת זאת, מתקשות יותר. בקמעונאות, מסעדנות או ייצור, העבודה דורשת נוכחות פיזית. באירופה, תעשיית הרכב – חשבו על פולקסווגן בגרמניה – עדיין תלויה בעובדים במפעלים, אם כי תפקידים ניהוליים מתחילים לעבור למודל היברידי. בישראל, ענף הבנייה נשאר כמעט לגמרי מחוץ למהפכה הזו, כי אי אפשר לנהל אתר בנייה מהבית. ביפן, התעשייה המסורתית – כמו ייצור אלקטרוניקה – ממשיכה להסתמך על נוכחות, אבל יש שינוי איטי ככל שחברות צעירות יותר נכנסות לשוק. באוסטרליה, לעומת זאת, אפילו תעשיות כמו כרייה התחילו לאמץ כלים מרחוק לניהול, אם כי השטח עצמו עדיין דורש עובדים.

השפעה על שוק הנדל"ן המניב ועולם המשרדים

המעבר לעבודה מרחוק שינה את שוק הנדל"ן המניב בכל העולם, והמשרדים נפגעו הכי קשה. בארה"ב, ערים כמו ניו יורק וסן פרנסיסקו ראו ירידה של 20%-30% בשווי נכסי המשרדים במרכזי הערים מאז 2020, כי חברות צמצמו שטחים או ויתרו עליהם. הביקוש עבר לפרברים, שם המחירים עלו ב-25% בממוצע, כשאנשים חיפשו בתים עם חדרי עבודה. באירופה, לונדון ופריז חוו ירידה מתונה יותר בביקוש למשרדים, כי התרבות שם עדיין מעריכה מפגשים פנים אל פנים, אבל חברות רבות עברו למשרדים קטנים וגמישים. בישראל, תל אביב ראתה ירידה של כ-15% בתפוסת המשרדים הישנים, אבל חברות הייטק ממשיכות לשכור שטחים – רק כאלה שמותאמים לעבודה מודרנית, עם חללים משותפים ופחות שולחנות קבועים. במשרדים מרוחקים יותר המחירים ירדו דרמטית ושיעור התפוסה נמוך. פתח תקווה וראשון לציון עם בנייני משרדים חדשים ושיעורי תפוסה של 60% ואפילו פחות. 

ביפן, שוק המשרדים בטוקיו נשאר יציב יחסית, עם תפוסה של כ-90% ב-2025, לפי דוחות של CBRE, כי החברות שם לא ויתרו על המשרד. אבל יש לחץ על בעלי נכסים להציע שטחים קטנים יותר וזולים יותר, ככל שהעלויות עולות. בסינגפור, לעומת זאת, שוק המשרדים ספג מכה – התפוסה ירדה ל-75% במרכז העסקים, והשכירות נפלה ב-10% מאז 2020, כי חברות העדיפו חללי עבודה משותפים על פני חוזים ארוכי טווח. באוסטרליה, סידני ומלבורן ראו ירידה של כ-20% בתפוסת המשרדים במרכזי הערים, אבל הביקוש לחללים גמישים בפרברים עלה ב-30%, לפי נתונים של JLL.

• שוק העבודה מתאושש: צפי גיוס העובדים מזנק ב-25%
• מה אנשים באמת מחפשים בעבודה?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• לקבלת המשכורת החייל יעבור לדום: כמה באמת מרוויחים חיילי...

המשרדים לא נעלמים, אבל הם משתנים. הם כבר לא מקום שבו יושבים כל היום מול מחשב – בשביל זה יש בית. הם הופכים למרכזים של שיתוף פעולה וחיבור אנושי. בארה"ב, חברות משקיעות בעיצוב מחדש: יותר חדרי ישיבות, פחות תאים אישיים, והרבה יותר דגש על חוויה. בישראל, מגדלים כמו עזריאלי שרונה מותאמים לעבודה גמישה עם אזורי מפגש ופינות קפה. בלונדון, חללי עבודה משותפים כמו WeWork עדיין משגשגים, ובסינגפור המשרדים החדשים מתוכננים עם טכנולוגיה חכמה ומרחבים ירוקים כדי למשוך עובדים חזרה.

המודל ההיברידי- מה בהמשך?

העבודה מרחוק והמודל ההיברידי כאן כדי להישאר, אבל הם ימשיכו להתפתח. בארה"ב, חברות גדולות מגייסות כישרונות מכל המדינה, לא רק מערים מרכזיות, וזה מחזק ערים כמו אוסטין ודנוור, שרואות זינוק בביקוש לנדל"ן. באירופה, המגמה תלויה במדיניות: בצרפת, למשל, ייתכן שנראה חוקים שיחייבו גמישות בעבודה. בישראל, ההייטק ימשיך להוביל, אבל ענפים אחרים יצטרכו להדביק את הקצב, והממשלה עשויה להציע תמריצים לחברות שיאמצו את המודל. ביפן, השינוי יהיה איטי יותר, אבל לחץ כלכלי עשוי לדחוף חברות קטנות יותר לעבודה מרחוק. בסינגפור, הממשלה משקיעה בחללי עבודה משותפים כדי לשמור על העיר כמרכז עסקי, ובאוסטרליה הביקוש למרחבים גמישים ימשיך לגדול ככל שהפרברים מתחזקים.

שוק הנדל"ן המניב ימשיך להשתנות. המשרדים יהפכו ליותר נישתיים – פחות מגדלים ענקיים, יותר חללים קטנים ומותאמים. הביקוש לנדל"ן למגורים מחוץ לערים יעלה, כי אנשים כבר לא חייבים לגור קרוב למשרד. בישראל, זה אומר שמקומות כמו מודיעין והשרון עשויים להפוך למרכזים חדשים. בטוקיו, המשרדים יצטרכו להפוך לזולים יותר כדי להתחרות, ובסידני הביקוש למרחבים בפרברים ימשיך לעלות.

לסיכום ההשפעות של הקורונה על שוק העבודה - הקורונה שינתה את שוק העבודה לעד, ולימדה אותנו כמה תובנות חשובות - ראשית, העולם יודע להסתגל – ומהר. שנית, גמישות היא לא רק נוחות, אלא יתרון אסטרטגי – חברות שלא מציעות אותה מאבדות כישרונות. שלישית, המשרד לא מת, הוא פשוט משתנה – ממקום של עבודה שגרתית למרכז של חיבור ויצירה. חמש שנים אחרי, אנחנו רואים איך המגפה עיצבה את העולם מחדש: בארה"ב היא חיזקה את הפרברים, באירופה היא שמרה על איזון בין משרד לבית, בישראל היא שינתה את עולם העבודה בהייטק, ובמקומות כמו יפן וסינגפור היא הכריחה חשיבה מחודשת על משרדים. השינוי הזה לא נגמר - הוא נמשך.

השפעות נוספות של הקורונה: מערכת הבריאות ותיירות

מערכת הבריאות: מהפכה עם צלקות

מערכת הבריאות הייתה הכוכבת (בעל כורחה) של 2020. בתי חולים התמלאו עד אפס מקום, ציוד רפואי נעלם מהמדפים, ורופאים קיבלו החלטות תחת לחץ שלא נראה כמותו. חמש שנים אחרי, השינויים עדיין מורגשים – חלקם לטובה, חלקם פחות. האמון במערכת, למשל, ספג מכה קשה. סקרים בארה"ב מראים כי רמת האמון במערכת הבריאות צנחה מ-44% ב-2021 ל-34% בלבד. למה? כי המידע על החיסונים היה מבלבל, ההנחיות השתנו כל שבוע, והרבה אנשים הרגישו שהם לא מקבלים את כל התמונה. החיסונים עצמם, שנולדו בזריזות, הצילו מיליונים, אבל הפכו לקרקע פורייה לפוליטיקה ולמחלוקות. תנועות אנטי-חיסונים תפסו תאוצה, ועכשיו מדינות כמו ארה"ב מתמודדות עם חזרת מחלות כמו חצבת, שכבר כמעט נשכחו.

אבל לא הכל שלילי. המגפה חשפה חולשות, ובעקבותיה מדינות שפכו כסף לשדרוג מערכות הבריאות. רפואה מרחוק הפכה ללהיט – פגישות וידאו עם רופאים, אפליקציות למעקב בריאותי, ובינה מלאכותית שמפענחת בדיקות הפכו לחלק מהשגרה. בישראל, קופות החולים חיזקו את השירותים הדיגיטליים, ובאירופה, מדינות כמו גרמניה השקיעו מיליארדים בבתי חולים חכמים. המערכת אולי נרעדה, אבל היא גם למדה להסתגל – והרבה יותר מהר ממה שחשבנו.

ענף התיירות: חזרה לחיים, אבל אחרת

ענף התיירות חטף את המכה הכי קשה ב-2020. שדות תעופה הפכו לעיירות רפאים, ומלונות עמדו ריקים. הקריסה הייתה כל כך עמוקה שלקח זמן להתאושש. אבל החזרה לשגרה לא נראית כמו פעם. נסיעות עסקים, שהיו פעם הלחם והחמאה של חברות תעופה, התכווצו. עם זום ועבודה היברידית, אנשים כבר לא טסים שלוש פעמים בשבוע לפגישות – הם עושים את זה חכם יותר ופחות. 

בד בבד, בתי המלון, עשו התאמות משלהם. מלונות בינוניים התחילו לחסוך – בלי ניקיון יומי או שירות חדרים – תחת התירוץ של "בריאות", אבל בעיקר כדי לחתוך עלויות. מלונות יוקרה, לעומת זאת, שדרגו את החוויה והפכו למגנט למי שרוצה להתפנק.

מה נשאר איתנו? חמש שנים אחרי, ברור שהקורונה לא רק טלטלה את מערכת הבריאות ואת התיירות – היא שינתה אותם מהיסוד. הבריאות הפכה לדיגיטלית ומהירה יותר. התיירות חזרה לעצמה, אבל עם הרגלים חדשים ופחות בזבוז. העולם למד להסתגל, והשינויים האלה – חלקם זמניים, חלקם קבועים – מראים שגם במשבר הכי גדול יש הזדמנויות לצמוח מחדש