דן גלאי: "חברות בורחות מכאן - העליהום על מי שעשה כסף הרג את שוק ההון"

"לאנשים בישראל אין מספיק ידע בסיסי בתחום הפיננסי, ולכן הם נעים על גלי האמוציות ולא מבינים את שוק ההון ואת התפקיד שלו", כך אומר פרופסור דן גלאי לשאלה הבוערת של היום - נושא הפנסיה. "זו בעיה של חינוך פיננסי", הוא אומר. פרופסור גלאי הוא יו"ר בית ההשקעות סיגמא ודקאן בית הספר לניהול במרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה. הוא נחשב לאחד מבכירי הכלכלנים בישראל ונקרא פעמים רבות לייעץ לוועדות ממשלתיות בנושאים שונים. כמומחה בתחום ניהול סיכונים, עמד פרופ' גלאי בראש "ועדת גלאי", שדנה בנושא דרישות הדיווח של החברות הציבוריות בתחומי ניהול הסיכונים. "לשוק ההון יש תפקיד עצום - גם ביצירת השקעות וגם בגיוס כספים לחברות. הבעיה היא כל הדיבורים על הקפיטליזם החזירי ועל הטייקונים החזירים, אנשים תוקפים את שוק ההון כולו ולא בצדק. לתקוף את שוק ההון זה לירות לעצמנו ברגליים. אנחנו צריכים שוק הון בריא ורחב, כי בכל מקרה כספי הפנסיה של כולנו יושקעו בו", הוא אומר. "כמה דברים קרו בשוק המקומי. הרגולציה בשוק נעשתה מכבידה מדי, מתוך רצון לעזור לאזרחים הרגו את שוק ההון. חברות בורחות לחו"ל ולא רוצות להנפיק כאן. אני מדבר עם מנהלים ובעלי חברות והם אומרים לי 'בשביל מה אני צריך את הכאב ראש הזה?' יש איזה עליהום על כל מי שעשה כסף ויצר מקומות עבודה להרבה אנשים. אני בעד שהדברים יתנהלו בדרך הנכונה והישרה, ולא יהיו הלבנות הון וכולי, אבל לא צריך לשפוך את התינוק עם המים". לגבי הפנסיות, גלאי מציין שתינוקות שנולדים היום צפויים לחיות 94 שנה. "יש אנשים שרוצים להוריד את גיל הפנסיה, שזו טעות לדעתי, אבל גם אם גיל הפנסיה ישאר ללא שינוי לאנשים יהיה זמן ארוך הרבה יותר לאחר היציאה לפנסיה שהם צריכים להתקיים בו". "בנוסף, אנשים מתחילים לעבוד יותר מאוחר. הם עושים צבא, יוצאים לטיול ארוך, לומדים, ונכנסים לשוק העבודה בגיל מאוחר יותר, וכך מספר השנים שהם צוברים לפנסיה יורד. את כל הבעיה הזו צריך לפתור באמצעות הפרשות נכונות לפנסיה", הוא מסביר. "אם אנשים לא יבינו שהם חייבים לדאוג לעצמם, לחסוך יותר, להשתמש בשוק ההון, ולא להסתמך על רשת הביטחון של הממשלה, הם יהיו בבעיה. האחריות היא קודם כל של האדם על עצמו. זה נושא כאוב וקשה, ואנשים חייבים להבין שעליהם לקחת את החיסכון שלהם בידיים וגם להוסיף קצת יותר סיכון", אומר גלאי. בוא נדבר על הריבית הנמוכה במשק - בהודעת הריבית האחרונה נכתב שישנה "אי וודאות לגבי מידת ההתמתנות במשק", ולכן הוועדה המוניטרית בחרה לא להפחית את הריבית. זה היה הצעד הנכון? "אני חושב שכן", אומר גלאי. "הריבית כיום מאוד נמוכה. אין הרבה כדורים במחסנית של המדיניות המוניטרית, והורדה של הריבית היתה משדרת דווקא פניקה. השאלה היא האם ירידה של רבע אחוז היתה משנה משהו. צריך לזכור שהורדת הריבית נועדה לעודד צריכה והשקעות ריאליות במשק, אם מרגישים שישנו מיתון. אני די סקפטי, אני לא חושב שהיה צורך להשתמש בנשק הזה". "אני חושב שהיא (פלוג) עשתה נכון כשבחרה לחכות. אם היה ברור שאנחנו הולכים לכיוון של מיתון כלכלי, היה צורך בהורדה, אבל הנתונים מעורבים ובהחלט לא חד משמעים". אחד הנתונים שבלטו בנתוני התמ"ג האחרונים הוא הירידה בצריכה הפרטית. זה ניכר גם בדוחות החברות לרבעון הראשון - מה קורה לצרכן הישראלי? פרופ' גלאי טוען שעדיין מוקדם להסיק מסקנות. "אני לא בטוח עד כמה אפשר לראות מגמת ירידה. אפשר להסתכל על אינדיקטורים אחרים כמו יציאות לחו"ל - רואים שבערך 10% מהישראלים יצאו לחו"ל בפסח, זה ממש לא סימן להתמתנות. אם היתה ירידה של ממש בצריכה הפרטית היית רואה את זה במותרות". "במוצרי בסיס כמו מזון למשל, ההיצע הרבה יותר גדול ויש תחלופה. יכול להיות שיש אפקט של מחיר נמוך יותר ולא כמות שיורדת. כנראה יותר צרכנים מעדיפים ללכת לרשתות הזולות יותר ולכן רואים ירידה. אבל אם מסתכלים על התמונה הרחבה, כולל תיירות ומותרות, אין שינוי דרסטי ואין מגמה חד משמעית". באירופה מחכים להרחבה מוניטרית ושוק המניות בארה"ב בשיא, מה שיוצר הרבה חוסר וודאות בעולם. אתה ממליץ לצמצם חשיפה למניות? "העולם רחב מאוד. יש מקומות בהם השווקים עלו יותר ובמקומות אחרים הם עלו פחות. גם נתוני הצמיחה שונים מאוד ממדינה למדינה. למשל, בצרפת עדיין מסתמנת האטה, אבל בגרמניה ובאנגליה המצב טוב בהרבה. במזרח הרחוק, בסין הצמיחה אמנם יורדת אבל עדיין עומדת על 7.5% שזה רובסטי. התחזיות מדברות על צמיחה גלובלית של 3.4% בכלכלה העולמית, וזה בהחלט יותר מעודד מבעבר", אומר גלאי. "גם המנוע של הכלכלה העולמית, כלכלת ארה"ב, צפויה לעלות מ-2% בשנה ל-3% בשנה הקרובה. המגמה בארה"ב, לפי כל האינדיקטורים, מצביעה על המשך העליות. מכל הסיבות האלה, אנחנו לא מצפים למשבר בקרוב. גם אם נסתכל על המכפילים בשוקי המניות, אלה לא מכפילים של בועה. יש עוד לאן לעלות. צריך לזכור שלהרבה מהחברות יש המון מזומן, וזה מעמיד אותן בעמדה טובה להתרחבות ורכישת חברות קטנות". "גם בישראל זה נכון. אתה רואה את גל ההנפקות באג"ח. חברות רבות שהיו במשבר עד לא מזמן הצליחו למחזר חובות, כולל חברות עם דירוגי אשראי יותר נמוכים. מה שמעניין זה שבישראל טווח ההנפקה, המח"מ, עלה בצורה משמעותית - אם פעם המח"מ בהנפקה לא היה גבוה מ-5 שנים, אז היום הוא 7, 8 שנים ויותר. זה קורה בגלל הריביות הנמוכות ועודף הנזילות בשוק, והחברות מנצלות את זה", מסביר הכלכלן. במעבר חד - בוא נדבר על שוק הדיור. איפה אתה רואה את מחירי הדירות בישראל בעוד שנתיים? "יש בשוק כיום הרבה מאוד רעש וצעקות בכל מה שקשור בנדל"ן", טוען גלאי. "משום מה, נדל"ן הוא גורם מאוד אמוציונלי בישראל. הרבה אנשים אומרים לי שנדל"ן זו השקעה בטוחה, אז אני מראה להם נתונים מארה"ב שמראים שמחירי הדירות ירדו בעשרות אחוזים במשבר האחרון. גם בישראל, בין 1997 עד 2007 מחירי הדירות ירדו בערך ב-30%. ההבדל הוא שאי אפשר למדוד את התשואה בנכס לפי מחירון לוי יצחק כל שבוע, לעומת מניות שאפשר לבחון ביצועים על בסיס יום-יומי". "צריך לזכור שנדל"ן מושפע מהיצע וביקוש. בישראל יש צורך להשקיע בבניית בערך 40 אלף דירות חדשות בשנה כדי לנטרל את כניסת המשקיעים הזרים. הבעיה היא שבעשור הקודם בנו בממוצע פחות מ-30 אלף דירות בשנה. המדינה יצרה גירעון אקוטי בדירות. הביקוש גדל, ההיצע לא גדל, ונוצרה עליית מחירים גדולה". "כיום, כדי לאזן את רכישות היהודים הזרים והביקושים של הזוגות הצעירים, צריך לבנות בין 45 אלף ל-50 אלף דירות חדשות בשנה. אם יבנו יותר, המחירים ירדו. במידה והמדינה תשחרר קרקעות ויהיה יותר ייזום - המחירים יוכלו להתייצב".